מדוע עשה דוחה לא תעשה?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

חולין קמב

במשנה נאמר שאסור לקחת את האם על הבנים אפילו לצורך מצווה של טהרת המצורע. הרמב"ם, המובא בהלכה ברורה מסביר שאם כי בדרך כלל מצוות עשה דוחה לא תעשה כאשר אין אפשרות לקיים את שתי המצוות, מצוות העשה של טהרת המצורע אינה יכולה לדחות את שילוח הקן, כי בשילוח הקן יש עשה ולא תעשה, גם מצוות עשה: "שלח תשלח את האם", וגם מצוות לא תעשה: "לא תקח האם על הבנים", ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה.

את הכלל האומר שמצוות עשה דוחה לא תעשה אפשר להסביר על פי הידוע שכל התורה כלולה באהבה ויראה, כל מצוות עשה עניינן אהבת ה' וכל מצוות לא תעשה עניינן יראת ה'. כאשר מגיע מצב שבו צריך להחליט לבחור בין האהבה לבין היראה – האהבה גוברת. כאשר צריך לבחור בין להרבות אור לבין להימנע מהחושך – צריך להרבות אור, כי מעט מן האור דוחה הרבה מהחושך.

יתר על כן, גם כאשר אפשר לקיים את שני העניינים, להימנע מעבירות לא תעשה מצד אחד ולקיים את מצוות העשה מהצד השני, לעשות דברים טובים וחיוביים מצד אחד ולהוקיע את הרע מהצד השני – עיקר תשומת הלב צריכה להינתן להגדלת והאדרת הצד הטוב וממילא זה ישפיע על מיגור הרע. כבר הסב את תשומת לבנו מורנו ר' צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לכך שפרק התהילים שאנו מתחילים ב"אשרי יושבי ביתך" עוסק כולו בטוב ובשבחים חיוביים חוץ מהמילים: "ואת כל הרשעים ישמיד". מבחינת מספר המילים 97% מדברות על הטוב ורק 3% מתייחסים למיגור הרע. כך צריך להיות היחס בין העיסוק בטוב לבין ההימנעות מהרע.