חיוב שותפים בראשית הגז ובחלה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
חולין קלה ע"א
מצוות ראשית הגז היא לתת לכהן צמר, כמו שכתוב (דברים יח,ד): "וראשית גז צאנך תתן לו". להלכה נפסק שרק מי שיש לו לפחות חמש רחלים חייב במצווה זו. בגמרא מובאת מחלוקת האם שני שותפים חייבים ולהלכה נפסק שגם שותפים חייבים.
בבירור ההלכה מובאת קושיה: הרמב"ם כותב ששותפים חייבים בראשית הגז רק אם בחלק של כל אחד מהם יש לפחות חמש צאן, כלומר השותפים חייבים רק במצב שבו גם אילו לא היו שותפים היה כל אחד מהם מתחייב במצוות ראשית הגז. לעומת זאת לגבי הפרשת חלה, כותב הרמב"ם ששותפים חייבים ואינו מזכיר שצריך שיהיה לכל שותף שיעור של בצק החייב בהפרשת חלה. אם כן מה ההבדל בין שני עניינים אלה?
אחד ההסברים הוא של ר' חיים מבריסק המבאר שההבדל נעוץ בהגדרה הכללית והרגילה של כל אחת מהמצוות הללו. ישנו הבדל עקרוני בין החיוב של מצוות ראשית הגז, החל על האדם, לבין האיסור לאכול ללא הפרשת חלה החל על העיסה. בעניין הפרשת חלה, מכיוון שהאיסור תלוי בגודל העיסה, אין זה משנה אם העיסה היא בבעלות יהודי אחד או שני יהודים, בכל אופן חל איסור לאכול ממנה ללא הפרשת חלה, וגם עיסה של שותפים אינה שונה מכל עיסה של כל אדם אחר. אולם בראשית הגז אין כל איסור שחל על הצאן, אלא יש חיוב של מצווה על הבעלים לתת לכהן את הצמר. לפי זה שותפים אינם שונים מכל אדם אחר וכדי שיחול החיוב על כל אחד מהם צריך שיהיו בבעלותו מספיק צאן.
