קליפות הבצל ומידות רעות

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

חולין קיט

בגמרא מובאת המשנה ממסכת עוקצין (ב,ד) האומרת שיש שלוש קליפות בבצל, הקליפה הפנימית נחשבת לאוכל, כי ניתן לאכול אותה עם הבצל, הקליפה האמצעית נחשבת ל"שומר", שכל זמן שאין בה חור היא שומרת על הפרי. הקליפה החיצונית כנראה נבראה לשם יופי, כדי למשוך את העין, ואז זורקים אותה, כי "אין שומר על גב שומר". בהלכה ברורה מובא שכך נפסק להלכה.

המושג "קליפות" כידוע משמש לתיאור כוחות הטומאה השליליים. יש עוד הרבה פירות שיש להם 3 קליפות, וכן בספרי הקבלה והחסידות נאמר שיש שלוש קליפות טמאות. אפשר לומר שהכוונה היא כנגד: הקנאה, התאווה והכבוד, שהם כנגד: מעשה = תאווה, דיבור = כבוד, מחשבה = קנאה, או כנגד האיברים: הכבד = תאווה, הלב = כבוד, המוח = קנאה.

על פי זה אפשר לומר שהקליפה הפנימית, הנאכלת, דומה לתאווה, שכן גם בתאווה הגשמית ניתן לשלוט ולהשתמש בה לשם שמים. הקליפה האמצעית שנחשבת ל"שומר" של הפרי דומה לכבוד, על פי שיטת סלבודקא המפורסמת שכאשר אדם נחשב בעיני עצמו למכובד הוא נמנע מלעבור עבירות, כלומר שהחשיבות שומרת על האדם, אולם זה בתנאי שאין חור בשומר, כלומר שאין החשיבות מביאה אותו לידי גאווה, כי אם יש באדם גאווה אז פוקע שם "שומר" ממידת החשיבות. הקליפה החיצונית משולה לקנאה. הקנאה המותרת היא קנאה בדברים טובים וביראת ה', ייתכן שאדם נמשך מבחינה חיצונית לדברים אלו, אולם מיד שמתחיל אדם לעשות את הדברים הטובים באמת, הוא זורק את הקנאה כשם שזורקים את הקליפה החיצונית, ומתחיל לעשות את הדברים לשם שמים.