האם ההכנה נחשבת לתחילת העניין?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
חולין קיז
בגמרא מדובר על "ידות האוכלין", כלומר דבר שאינו אוכל המחובר לאוכל ושבאמצעותו נוח לאחוז בו, כגון עצם שיש בראשה חתיכת בשר. כידוע אוכל אינו מקבל טומאה ללא שיוכשר לפני כן לקבלת טומאה על ידי מגע עם אחד משבעה המשקים י"ד שח"ט ד"ם. במשנה במסכת עוקצין (א,א) נאמר שיד יכולה להעביר טומאה אל האוכל ומהאוכל, ובגמרא נחלקו רב ורבי יוחנן האם אוכל מוכשר לקבל טומאה באמצעות היד, כלומר כאשר המשקה הרטיב את היד ולא את האוכל, האם בזה הוכשר האוכל עצמו לקבלת טומאה.
בהלכה ברורה מבואר שהלכה כרבי יוחנן, וכפי שכותב הרמב"ם: "כשם שיד לטומאה כך יש יד להכשר". ובגמרא מוסבר שלדעתו ההכשר לקבלת הטומאה נחשב כבר לתחילת הטומאה, ממילא דין היד השייך לטומאה שייך גם להכשר לקבלתה. לעומת זאת לדעת רב ההכשר אינו נחשב לתחילת הטומאה.
ייתכן שיש מחלוקת בין התלמוד הבבלי לירושלמי בעניין דומה. במסכת מגילה נאמר שבשנה שלפני בואו של משיח בן דוד יהיו מלחמות, ומלחמות אלו נחשבות גם הן ל"אתחלתא דגאולה", ומכיוון ששנה זו תהיה שנה שביעית לכן קבעו בתפילת שמונה עשרה שהברכה השביעית היא ברכת הגאולה, כלומר שההכנה נחשבת כבר לתחילת הדבר. לעומת זאת בירושלמי (פסחים פ"י ה"ו לפי הפני משה) נאמר שבני ישראל לא אמרו שירה מיד בצאתם ממצרים, כי יציאת מצרים הייתה רק "תחלת גאולתן", כי לא נגאלו לגמרי עד ששקעו המצרים בים ואז אמרו שירה, כלומר שלפי הירושלמי התחלת הגאולה אינה נחשבת עדיין לגאולה.
