שכחה נורמאלית / רפי זברגר

חולין קג ע''ב

הקדמה

אנו דנים בדף שלנו בהלכה המחייבת אכילת כזית כדי להיענש (בכל איסורים בתורה הקשורים לאכילה). 
האם כזית חייב "להגיע למעיים" או מספיקה ''הנאה בגרונו''. זו מחלוקת אמוראים, בין רבי יוחנן (מספיק "הנאת גרון") לבין ריש לקיש (חייב "הנאה מעיים"). במאמר זה נרחיב ונדון על מקרים דומים. 
 

הנושא

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אכל חצי זית והקיאו, וחזר ואכל חצי זית אחר – חייב. מאי טעמא? הרי נהנה גרונו בכזית.
אמר רבי אסי, כי לפי שיטת רבי יוחנן המסתפק ב''הנאת גרונו'', ניתן לחלק את ההנאה לשני חצאי זיתים, וגם אם אכל גרונו, ונהנה בחצי זית, הקיאו החוצה, וחזר שוב ואכל חצי זית אחר – שני החצאים מצטרפים להנאת גרונו וחייב. 
בעא רבי אלעזר מר' אסי: אכל חצי זית והקיאו, וחזר ואכלו מהו?
רבי אלעזר מקצין את המקרה של רב אסי ושואלו, האם חזר ואכל את אותה חתיכה פעמיים. כך שגרונו בעצם נהנה פעמיים מאותו חצי זית, האם גם במקרה זה יחייב רבי יוחנן? 
מאי קא מיבעיא ליה? אי הוי עיכול אי לא הוי עיכול, ותיבעי ליה כזית.
הגמרא מסתפקת בהסבר שאלתו של רבי אלעזר. אם ביקש לשאול את רבי יוחנן האם בליעת אכילה והקאתה החוצה נחשבת כאכילה, ואז האכילה החוזרת של אותו חצי זית נחשב כאכילה ''לא תקינה'' ואינה נחשבת, או שמא אין בליעת אכילה והקאת החוצה נחשבת כאכילה, ואז האכילה השנייה יכולה להצטרף לאכילה הראשונה. אם זו הייתה שאלת רבי אלעזר, אין הוא חייב לשאול זאת דווקא על חצי זית, שהרי יכול היה לשאול אם אדם אכל כזית, ואחר כך הקיא את אכילתו וחזר ואכלה שנית. האם נחשב לשתי אכילות ויתחייב על שני איסורים, או שמא רק על איסור אחד. מכך שרבי אלעזר שאל על חצי זית, משמע שאין זה ההסבר הנכון לשאלה. 
אלא אי בתר גרונו אזלינן, אי בתר מעיו אזלינן, ותפשוט ליה מדרבי אסי.
ואם נסביר את שאלת רבי אלעזר, האם רבי יוחנן סובר כי ''הנאת גרונו'' קובעת לגבי אכילה, או ''הנאת מעיו'', גם זה לא ייתכן, שהרי ניתן להסיק זאת מדברי רבי אסי, אשר חייב לשיטת רבי יוחנן, במקרה שאכל חצי זית, הקיא וחזר ואכל חצי זית אחר, ומכאן נלמד כי ''הנאת גרונו'' מחייבת כבר, ואין צורך להגיע ל''הנאת מעיו''. אם כן, מה בדיוק שאלת רבי אלעזר? 
רבי אסי גמריה, איעקר ליה, ואתא ר' אלעזר לאדכוריה..
עונה הגמרא, כי באמת רבי אלעזר לא שאל כלל וכלל. אלא רבי אסי ורבי אלעזר, שניהם יחד שמעו את ההלכה של רבי יוחנן, אלא שרב אסי שכחה. ואז רבי אלעזר ביקש להזכיר לו באופן הבא:
והכי קאמר ליה: למה לי חצי זית אחר, לימא מר בדידיה, דאיכא למשמע מינה תרתי: שמעינן מינה דלא הוי עיכול, ושמעינן מינה דהרי נהנה גרונו בכזית.
רבי אלעזר שאל את רבי אסי, מדוע הוא ציטט את הלכת רבי יוחנן כשאכל חצי זית שני, השונה מחצי זית הראשון, הרי ניתן לומר כי רבי יוחנן יחייב גם במקרה ואכל חצי זית, הקיאו, וחזר ואכל אותו חלק שוב. אם זה יהיה פסקו של רבי יוחנן נוכל להסיק מכך שתי הלכות: אכילת חצי זית והקאתו, אינה נחשבת אכילה, כדי לפסול אותה מלשוב ולאוכלה. וכן, נלמד כי המחייב הוא ''הנאת גרונו'' ואין צורך ב''הנאת מעיו''.
אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי.
רבי אסי שמע את הערתו של רבי אלעזר, שתק ולא השיב לו. 
אמר ליה: מופת הדור, לא זימנין סגיאין אמרת קמיה דרבי יוחנן, ואמר לך: הרי נהנה גרונו בכזית:
רבי אלעזר פנה שוב לרבי אסי, כינה אותו בתואר ''מופת הדור'' בבחינת ''גדול הדור'', והזכיר לו כי הוא אמר בעבר לרבי יוחנן מספר פעמים, על מקרה של אכילה, הקאה וחזר ואכל, ועל כך פסק רבי יוחנן כי יהיה חייב, שהרי ''גרונו נהנה''. 
 

מהו המסר?

למדנו היום כי גם ''גדולי הדור'' שוכחים לפעמים את תלמודם. רבי אסי, אשר כאמור כונה ''מופת הדור'', שכח כי שאל את רבי יוחנן מספר פעמים אותה שאלה, ורבי יוחנן השיב לו. רבי אלעזר לא זלזל חס וחלילה בכבודו של רבי אסי, למרות שכחה זו, ואף כינה אותו בכינוי של כבוד גדול, והזכיר לו ''בעדינות וברגישות'' כי בעצם הוא כבר שמע הלכה זו מרבי יוחנן רבו.
נלמד מכך שני מסרים חשובים:
1. לא להיכנס למרה שחורה ולעצב גדול אם שוכחים דברים נלמדים. שהרי זו ''תכונה אנושית'' הקיימת אצל כל אחד, מי פחות ומי יותר, ואף אצל גדולי הדור. יש להשתדל לחזור על הלימוד מספר פעמים, לעשות מאמץ לזכור את הנושאים הנלמדים, ולשנן אותם חזור ושנן. אם בכל אופן שכח, יבין כי בהחלט זה ייתכן, ויותר מזה, כמעט אין אפשרות שאדם יזכור את כל מה שלמד.
2. לא לזלזל באנשים ובוודאי לא באנשים גדולים. לכאורה, ניתן היה לזלזל בגדול הדור שאינו זוכר כי שאל מספר פעמים את רבו אותה שאלה. בכל אופן ראינו שלא כך התייחס רבי אלעזר לרבי אסי אלא המשיך להתייחס אליו בכבוד רב.
כפי שהוזכר פעמים רבות בעבר. יש להתייחס בכבוד לכל אדם, קטן כגדול, בכל מצב, גם אם הוא מביך.
אל תעשה לחברך (ובוודאי לא לרבך), מה שאינך רוצה שיעשו לך!


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]