טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שלך זה השולה דגים מן הים – שלך
"אמר רב יהודה: שלך זה השולה דגים מן הים, דוכיפת שהודו כפות תניא נמי הכי: דוכיפת שהודו כפות, וזהו שהביא שמיר לבית המקדש. רבי יוחנן, כי הוה חזי שלך, אמר: משפטיך תהום רבה, כי הוה חזי נמלה, אמר: צדקתך כהררי אל" (חולין, סג ע"א).
פירוש: אמר רב יהודה: שלך שנזכר בין העופות הטמאים (ויקרא יא, יז) זה העוף השולה דגים מן הים, דוכיפת (שם יט) נקרא כך על שם שהודו כפות, שיש לו כרבולת עבה, הנראית כפופה וקשורה. ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: דוכיפת הוא העוף שהודו כפות, וזהו העוף שכמסופר במקום אחר (גיטין סח,ב) הביא שמיר לבית המקדש בימי שלמה, כדי לבקע באמצעותו את האבנים לבנין המקדש, שנאמר בו: "כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו" (מלכים א ו, ז). מסופר: ר' יוחנן, כי הוה חזי [כאשר היה רואה] שלך, אמר [היה אומר]: "משפטיך תהום רבה" ^(תהלים לו, ז). כי הוה חזי [כאשר היה רואה] נמלה, אמר [היה אומר]: "צדקתך כהררי אל" (שם) (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שלך (עיט דגים) שם באנגלית: Osprey שם מדעי: Pandion haliaetus
שם נרדף במקורות: שלינונא, שליאנונא
נושא מרכזי: לזיהוי השלך
לנושאים נוספים העוסקים בדגים - הקש/י כאן.
לפני שנפנה לניסיון לזהות את השלך עלינו לברר את משמעות הפועל "שולה" כמתאר את שיטת ציד הדגים של השלך. פועל זה מופיע כמה פעמים בהקשר של לכידת דגים. "אמר שמואל: השולה דג מן הים, כיון שיבש בו כסלע – חייב" (שבת, קז ע"ב), "משל לצייד ששולה דגים מן הים, משכח זוטרי שקיל, משכח רברבי, שדי זוטרי ושקיל רברבי(1). (בבא קמא, מב ע"א), "... בצייד השולה דגים מן הים וכו'" (בבא קמא, קטז ע"א). בהקשרים אחרים אנו מוצאים למשל במסכת מועד קטן (פ"ב מ"ג): "מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד וכו'". "המקדיש את הבור עד שלא שולה וקופה ומששילה וקיפה וכו'" (תוספתא, מעשרות, ליברמן, פ"א הל' ז'). אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק של בית רבן גמליאל היו ממלין דלי עדשים ומציף מימן ושולה והצרורות יורדין למטה והאוכלין למעלה וכו'" (תוספתא, ביצה, ליברמן, פ"א הל' כ"ב).
על פי הערוך (ערך "קף") משמעות השלייה היא העלאה. בדרך כלל הכוונה להעלאת חפץ או עצם מתוך תווך שונה בו הוא נמצא. ברוב המקורות מדובר בהעלאה או משיכה מתוך נוזל שבדרך כלל הוא מים או יין. כתב ח. י. קאהוט (ערך "של") על ההלכה העוסקת בשולה דג בשבת: "... רבי יוחנן כד חזי להאי שלך היה אומר משפטיך תהום רבה. וכי בתהום רבה הם ניצודים הם ועומדים? אלא לשון שולה הוא כשאוחזו בפיו או בידיו ואין זה דרך צידה בדגים כי אם ברשתות ומכמורות, ולכן כיון שאין דרך צדה בשולה דג מן הים אינו חייב משום צידה אלא משום שהוציא דג מחיותו חייב משום שוחט שהוא נטילת נשמה וכו'". ההבדל בין צייד ושלייה מודגש בגמרא בבבא קמא המתארת את התנהלות הצייד השולה דגים מהים: "משכח זוטרי שקיל, משכח רברבי, שדי זוטרי ושקיל רברבי". בשלייה הדגים מוצאים מהמים אחד אחד ואילו בצייד נלכדים פרטים רבים יחד.
רב יהודה מתאר את השלך כעוף השולה דגים מן הים. תאור זה עולה בקנה אחד עם אונקלוס שתרגם את השם שלך ל"שלינונא" כלומר "שולה דגים". כך תרגמו יונתן, הפשיטתא ותרגומים ארמיים נוספים. תיאור זה מצמצם את מספר מיני העופות המועמדים להקרא שלך. הפסוק "משפטיך תהום רבה" עשוי לרמוז על עופות טורפי דגים תוך כדי צלילה בניגוד למינים האורבים לדגים במים רדודים כמו החסידות והאנפות. מין מתמחה בטריפת דגים תוך כדי צלילה הוא הפנגווין אך הוא לא חי באזורנו ואינו שולה את טרפו אלא בולעו בתוך המים. מינים טורפי דגים אפשריים להקרא שלך הם הקורמורן, השקנאי, שלדגים למיניהם, מיני שחפים, דורס הלילה קטופה (נכחד מישראל) ודורס היום השלך החורף בארץ. השקנאי והשחפים מזוהים בשמות אחרים וסביר להניח שאינם השלך. גם השלדגים אינם מועמדים טובים משום שמדובר במינים קטנים שלא שימשו כמזון.
רש"י (חולין, סג ע"א) פירש: "זה השולה דגים מן הים - אינהו הוו בקיאי ביה והוא עורב המים". מסתבר שכוונת רש"י לעוף הנקרא קורמורן שם שמקורו ב – cormarenc בצרפתית עתיקה (המאה ה – 12). שם זה הוא גלגול של corvus marinus בלטינית מאוחרת כלומר "עורב ים" (corvus = עורב, marinus = ים) (ראו כאן עוד). בנוסף לקשר האטימולוגי יש לציין את הצבע השחור "כעורב" של הקורמורן (תמונה 1) והגודל הדומה יחסית במיוחד של הקורמורן הגמדי (תמונה 2). הקורמורנים חורפים באלפיהם בארץ ולכן ניתן להניח שהם היו מוכרים היטב לקדמונים.
י. פליקס(2). שיער שהשלך הוא המין הנקרא קטופה (תמונה 3) הניזון מדגים שאותם הוא שולה מנחלים ומקווי מים רדודים. בניגוד לדורסי לילה אחרים רגליה של הקטופה חסרות נוצות על מנת שלא לספוג מים דבר המכביד על התעופה. בדומה לדורסי לילה סידור האצבעות של הקטופה הוא זיגודקטלי (ראו במאמר "כל עוף החולק את רגליו טמא") כלומר שתים מהאצבעות פונות לפנים ושתים לאחור (תמונה 4). סידור זה מייעל את האחיזה בטרף משום שכך מתקבלות שתי צבתות. פליקס ביסס את השערתו על כך שהשלך מוזכר בפסוק בויקרא בין שני דורסי לילה: "אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף". לענ"ד זיהוי השלך כקטופה בעייתי משום שבתאורו של רב יהודה השלך הוא עוף ים דבר שעליו רומז גם הפסוק שהזכיר רבי יוחנן ומתייחס ל"תהום רבה".
צייד דגים הפעיל גם בחופי ים הוא הדורס ממשפחת הניציים הנקרא גם בימינו שלך (תמונה 5). על הקשר של השלך לים ניתן ללמוד משמו הלטיני haliaetus שהוא שילוב המילים "ים" (halos) ו"עיט" (aetos). השלך שולה דגים מתוך המים בעזרת רגליו המותאמות במיוחד לציד דגים (תמונה 6). השלך יכול לסובב אצבע אחת אחורנית, וכך מתקבל סידור אצבעות זיגודקטילי בדומה לקטופה. בתחתית האצבעות קבועים קוצים והטופרים מכוסים בקשקשים הפונים לאחור ופועלים כקרסים על מנת למנוע את השמטות הטרף.
הרס"ג תירגם את השם שלך ל"זֻמַג'". ז.עמר (3). משער שעוף זה הוא דורס יום ממינו של העקאב המוזכר בספרות הערבית אם כי קטן ממנו. עמר סקר את משמעות השם "זֻמַג'" אך אין בדבריו תרגום לשמות המקובלים בעברית כך שלא ברור באיזה עוף מדובר. העקאב בערבית הוא עיט (העקב נקרא בערבית בת ימינו בשם אחר (حوام)). זיהוי זה עמד בסתירה למסורת הזיהוי של חז"ל המתארת את השלך כעוף מים. עמר מציע ליישב את הקושי בכך שקיים מין זֻמַג' נוסף, "זֻמַג' אלמאא" (עיט מים) החי בסביבת מקווי מים ושולה דגים. לאור כך שלא מוכר באזורנו דורס יום נוסף הלוכד דגים ייתכן והתרגום הערבי "זֻמַג' אלמאא" מתייחס לשלך הנקרא גם "עיט דגים". בערבית המודרנית נקרא השלך عقاب نساري כלומר עקאב (عقاب) נסארי (نساري) שתרגום לעברית עשוי להיות "עיט נשרי". אם אכן זו משמעות השם הרי שמקורו עשוי להיות בדמיון צבעי הצוואר, הגחון והכנפיים של השלך (תמונה 7) לצבעי הנשר (תמונה 8) במבט מהקרקע.
(1) פירוש: מָשָׁל לְצַיָּיד שֶׁשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם, מַשְׁכַּח זוּטְרֵי [מוצא דגים קטנים] שָׁקֵיל [נוטל], מַשְׁכַּח רַבְרְבֵי [מוצא דגים גדולים] שָׁדֵי זוּטְרֵי וְשָׁקֵיל רַבְרְבֵי [זורק את הקטנים ונוטל את הגדולים].
(2) 'חי וצומח בתורה' - תיאור בעלי החיים והצמחים שבתורה, עמ' 77. הוא השרקרק "רחמים" אינם יכולים להיות גשמים משום שגם הוא עוף מקייץ.
(3) 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד עמ' 292-394.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
