סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

 

רפואה משלימה בהלכה

שבת סז ע"א

 
שאלות רבות נשאלו ביחס לרפואה המשלימה, בעיקר סביב נושא הכשרות של התרופות והשימוש בהם בפסח. ואולם השאלה שאותה ברצוני לשאול היום היא האם מותר בכלל לטפל ברפואה משלימה, שחלק גדול משורשיה נעוץ בתרבויות של עמים שעבדו או עדיין עובדים עבודה זרה.

הגמרא אומרת שכאשר מדובר ברפואה אין חשש של דרכי האמורי:
 

1. תלמוד בבלי מסכת חולין דף סז, עמוד א

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל דבר שיש בו משום רפואה - אין בו משום דרכי האמורי.

לפי זה, לכאורה, כל דבר שאדם עושה שנועד לרפואתו, אין בו שום בעיה. אבל האם זהו ההסבר היחיד למשפט זה? - מתברר שלא. הרמב"ם מסביר את המשפט הזה כך: כל רפואה שאפשר להסביר אותה בכלים רציונליים, אין בה משום דרכי האמורי. משמע שאם אי אפשר להסביר את הרפואה הזו בכלים רציונליים, יכולה להיות בכך בעיה. וזה לשונו של הרמב"ם:
 

2. ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק לז

הנה התבאר לך, אתה המעיין, למה כוונה התורה לאותם פרטי הקללות והברכות הנכללות בדברי הברית וייחודם מזולתם. ודע שיעור זאת התועלת הגדולה גם כן. ולהרחיק מכל מעשה הכשוף הזהיר מעשות דבר מחקותיהם ואפי' במה שנתלה במעשה העבודה וכיוצא בהן, ר"ל כל מה שיאמר שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נוהג לפי דעתם, כמנהג הסגולות והכחות המיוחדות, והוא אמרו "ובחקותיהם לא תלכו", "ולא תלכו בחקות הגוים", והם אשר יקראום ז"ל דרכי האמורי, מפני שהם סעיפי מעשה המכשפים, שהם דברים לא יגזרם היקש טבעי, אך הם מושכים למעשה הכשוף אשר הם נסמכים לעניני הכוכבים בהכרח, ויתגלגל הענין להגדיל הכוכבים ולעבדם ולרוממם, ואמרו בפירוש כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, רוצים בזה שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור.

על סמך הדברים האלה נשאל הרב עטלינגר האם מותר לרפא אדם בדרך של היפנוזה, או שיש בזה בעיה של דרכי האמורי:
 

3. שו"ת בנין ציון (ר' יעקב עטלינגר, המאה ה-19, גרמניה) סימן סז

שאלה - איש צדיק וחשוב נפל למשכב ויעצוהו לבקש תרופה ע"י הפעולה שקורין מאגניטיזירען (=היפנוזה) שעל ידי פעולה זו נעשה החולה כישן בלי הרגשה ועוד כפי הספור נעשה שינוי גדול בחולה שנהפך לאיש אחר ומספרים נפלאות שמתוך שינה יודע מה שנעשה ברחוק מאוד ממנו ומספר מה שנעשה בחדרי חדרים וכדומה. אכן בשביל זה לב הצדיק מהסס אם יתעסק בדבר זה שנראה לעין שפועלים בזה כחות רוחניות חוץ לטבע ויש לדאוג שח"ו יש בזה פעולות כחות הטומאות אשר כל שומר נפשו ירחק מהם ואחרי אשר הצדיק על פיו דמר נ"י ילך לכן יורנו רבנו מה דינו?
תשובה - שאלתי את פי חכמי אה"ע מה דעתם בפעולת המאגניטיזירען אם יש בו ממש בשינוי הטבע כמו שמספרים או לא ומצאתים בדעות חלוקות יש שאמרו שהכל הבל וכזב ואין נעשה שינוי כלל רק שנתעלה כח המדמה של החולה עד שחושב כאילו רואה נפלאות ויש מהם שאמרו שאמת נעשו מראות נפלאות אשר בודאי יש להם מקור ודרך בטבע אבל עוד נעלם ממנו כל ענין הדברים ורק מעט יש לקרב אל השכל איך אפשר שיהיה לטבע מהלך בין המראות האלה.
ולכן לענ"ד אפילו לו יהי כן שאין למצוא מפתח כלל איך בדרך הטבע יהיה שינוי גדול בכל הענינים ע"י פעולת המגניטיזירען עם כל זה אין אנו צריכים להרחיק ולחוש שמכחות הטומאה נעשה שהרי לפי המבואר בפוסקים ופסק בטוש"ע י"ד (סי' קנ"ה) מותר להתרפאות ע"י לחש מעע"ז כשאינו בודאי שמזכיר שם ע"ז על הלחש וכשאינו כומר לע"ז דכומר ודאי מזכיר שם ע"ז אבל בספק שרי והרי בלחש ודאי אין מבוא לטבע שיפעל על החולי ואעפ"כ אין חוששין שמא מרפא ע"י כחות הטומאה אלא תלינן שיש הרבה עניני טבע שנעלמו עדיין ממנו ולמה נחוש יותר בענין מאגניטיזירען שעכ"פ העוסקים בו מאמינים שנעשה ע"י הטבע ולא ע"י פעולות רוחניים ואפילו להתרפאות ע"י כשוף יש מהפוסקים שמתירים, וגם האוסרים מתירים עכ"פ ביש סכנת נפשות כמבואר בש"ך י"ד רסי' קע"ט וכן מצאנו בר' יוחנן שהניח עצמו להתרפאות ממטרוניתא נכרית אף שלא ידע איזו רפואה עושה לו כנראה בע"ז (דף כ"ח) ולא חשש שמא תרפא אותו ע"י כחות הטומאה וגם משום "תמים תהיה" אין לחוש, דכל שעושין משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי אף שהם דברים שאין להם מבוא בטבע כ"ש שאין חשש להתרפאות ע"י דבר המאגניטיזירען אשר העוסקים בו אומרים שהוא דבר נהוג ע"פ הטבע אף שעדיין לא באו עד המקור לידע הענין על בוריו והרי אין לתמוה על זה שגם בשאר ענינים אחר כל החקירות אשר חקרו לא ידעו מגודל פעולת הטבע כטיפה מן הים ולכן אין אתנו לאסור שנויי הטבע רק מה שאסרה התורה כגון כשוף ונחוש אשר לפני הבורא נגלו כל תעלומות והוא יודע מה שהוא שינוי טבע באמת... ולכן לענ"ד מותר להתרפאות ע"י מאגניטיזירען אפילו חולה שאין בו סכנה ויקבל עזרו מקדש: הקטן יעקב.


ואולם, הרב משה פיינשטיין קצת הסתייג מטיפול בהיפנוזה, מכיון שזה גורם לאדם זלזול בגופו, אם כי גם הוא התיר את זה בסופו של דבר:
 

4. אגרות משה (הרב משה פיינשטיין, המאה ה-20, ארה"ב) יורה דעה חלק ג סימן מד

בדבר שאלתך אם מותר לעשות לרפואה היפנאטיזם הנה דברתי בזה עם יודעים קצת בזה וגם עם הגרי"א הענקין שליט"א ואיננו רואים בזה שיהיה דבר איסור שאין בזה ענין כשוף כי הוא ענין טבעי שיש כח לאיזה אנשים להשפיע על אנשים חלושי העצבים וכדומה שלא ידעו מה אתם. אך יש לחוש אם הרופא העושה זה הוא חשוד לעבור על איסורי תורה שמא יאמר לו לעשות דבר איסור ולא יחשב אנוס כיון דהביא עצמו לידי כך דהוא כהשכיב עצמו לישן אצל כלים שאינו אנוס כדהביאו התוס' ד"ה כיון ב"ק דף ד' ע"א מירושלמי עיי"ש. ואם אין לחוש לזה כגון ברופא שהוא שומר תורה או באופן אחר שאין לחוש לאיסורין ולבטול מצות איננו רואים בזה שיהיה דבר איסור. אבל נלע"ד שהוא זלזול בעצמו שג"כ הוא ריחא דאיסורא כדאשכחן באוכל בשוק בקידושין דף מ' ע"ב שפסול לעדות משום שמזלזל בעצמו וכן בשאר עניני זלזול כדאיתא בש"ע חו"מ סי' ל"ד סעי' י"ח. וזה ג"כ הוא זלזול גדול בגופו שלכן אין לעשות זה. אבל א"כ יכול לעשות לרפואה דהוה כלא אפשר שמותר לזלזל בעצמו ולהתבזות כדאיתא בסנהדרין דף כ"ו ע"ב ופשוט שהוא אף בליכא סכנה דבאיכא חשש פקוח נפש הא דוחה אף איסורין ופשיטא ומאי קמ"ל בגמ' ולכן גם הכא אף שהוא לרפואה דבר שאין בו סכנה הוה לא אפשר לו ואין בזה חשש זלזול בגופו ויכול לעשות. והנני ידידו מברכו ברפואה שלמה, משה פיינשטיין.

הרפואה ההומיאופטית לכאורה דומה לרפואה בהיפנוזה: יש בה טכניקות והגיון מובנה, והתוצאות מדברות בעד עצמן, אבל הרפואה הקונבנציונלית עדיין אינה מבינה בדיוק איך זה פועל. לכן, לכאורה, מי שמתיר לטפל בהיפנוזה אמור להתיר גם ברפואה הומיאופטית. אבל בכל זאת מצינו יחס מורכב לגבי רפואה הומיאופטית בקרב גדולי הדורות האחרונים. הרב חיים רוזנברג מאנטוורפן שאל את הרב גדליה אהרן רבינוביץ משיקגו מה הוא סובר בשאלה זו, והשאלה והתשובה פורסמו בכתב העת הלכה ורפואה:
 

5. הרב גדליה אהרון רבינוביץ (המאה ה-20, ארה"ב), הלכה ורפואה ג עמ' רמד

שאלה: בדבר רפואות הומיאופטיות המורכבות מצמחים שונים, מחומרים הבאים מבעלי חיים או ממינרלים שונים, ששורים אותם בכמות מסוימת של אלכוהול, ואי אפשר לעמוד על טיבו של אלכוהול זה אם מוצאו הוא מחמשת מני הדגן או מחומרים אחרים, ואח"כ שוב מוהלים תרכובת ראשונית זו בעשר חלקים של אלכוהול שאפשר לעמוד על כשרותו, ושוב מוהלים התרכובת השניה בעוד עשר חלקים של אלכוהול, וכן הלאה, עד שמדללים התרכובת הראשונה כל כך עד שיש לכל הפחות כמה מאות פעמים אלכוהול כשר נגד התרכובת הראשונה הבעייתית, והשאלה היא אם מותר להשתמש בתרופות אלו בפסח ובכל השנה.
תשובה: נראה פשוט דמצד בעיית מוצאו של החומר הראשון שממנו מורכבת התרופה, וכן מצד בעיית מוצאו של האלכוהול הראשון אין לאסור להשתמש בתרופה זו בין בפסח ובין בכל השנה, שהרי התרכובת הראשונה בודאי נתבטלה בכמה מאות חלקים של היתר לכל הפחות ואינה ניכרת כלל, וכמובן שזה בתנאי שכבר נתבטלה התרכובת הראשונית קודם הפסח, דבלאו הכי אסורה דחמץ בפסח הוא במשהו.
...
אולם כל זה הוא מצד חשש תערובת איסור שבתרופה, אבל לענ"ד נראה דעדיין יש לדון בתרופות אלו מצד אחר, דהני תרופות הומיאופטיות לא ידענא מאי אידון בהו, האם חשובות הן רפואות בדוקות, והאם הן מקובלות אצל רופאים מומחים. וכמובן שבעיה זו יש לה השלכות לכמה בעיות הלכתיות, ואחת מהן היא אם מותר להזניח דרכי הרפואה הידועות והמקובלות ולסמוך על דרכי רפואה הללו, ובפרט בחולה שיש בו סכנה, ולמעשה צריך עיון גדול בזה.


הרב רבינוביץ מתלבט האם אפשר להשתמש ברפואות אלו במקום הרפואה הקונבנציולית ונשאר בצריך עיון. אותו רב רוזנברג שאל את השאלה הזו גם את הרב פיינשטיין, אבל במקום תשובה מהרב פיינשטיין הוא קיבל תשובה מהרב טנדלר, חתנו, תשובה שהפתיעה אותו מאוד. הוא העביר את השאלה והתשובה הללו לרב שלישי, הרב מאיר אמסיל:
 

6. הרב חיים רוזנברג (המאה ה-20, בלגיה), המאור כרך לה גליון 3 (גליון רעב)

לכבוד הגה"ג בקי וחריף בחדרי תורה המאור הגדול המאיר עיני חכמים בהלכה כקש"ת מו"ה מאיר אמסעל שליט"א רב ומאיר לארץ ולדרי' עליה, ברוקלין תצ"ו.
אחדשה"ט ושל"ת להאי גברא רבא יקירא גבור החיל ולוחם מלחמת ד', תודתי כפולה ומכופלת נתונה לכב' הדר"ג שליט"א על שהואיל וטרח לחוו"ד הלכה למעשה בענין כשרותם לפסח של תרופות הומיאופתיות.
גם פניתי בשעתו להגרמ"פ שליט"א בעמח"ס שו''ת אגרות משה באותה שאלה ובמקום תשובתו קבלתי תשובת חתנו הרב ד"ר מ"ד טנדלר שליט"א בלשון אנגלית, וזה תרגומו:
מר ראזענבערג היקר עמו"ש.
מו"ח הרב פיינשטיין שליט"א בקשני להודיעך שאינו רוצה להתייחס לשאלתך למרות הנקודות ההלכתיות המעניינות שבה, של אין מבטלין איסור לכתחילה, של חמצותו של אלכוהול וכו' וכו'.
הרפואה ההומיאופתית אינה ניתנת להחשב כרפואה בדוקה ומנוסה, שאפשר לאנשים להשתמש בה בלי שיהיה בניגוד לרצון ה'.
שיטה רפואית שמגנה הסברה שכלתנית (רציונלית) מביאה לידי אמונות הבל ומסכנת את המרפאים בה להשפעת פולחנים (זרים), אמונות נסתרות ובסוף להתכחשות של סדר העולם שסידר השם ית'.
מאחר ואינו חפץ להיות מעורב עם שיטות אלה, הרב פיינשטיין שליט"א נאלץ לסרב מלהשיב לשאלתך.
בנאמנות שלך,
מ. ד. טנדלר

לאור זה התעוררה שאלה עקרונית אם בכלל מותר להתרפאות בשיטה זו לגבי כל השנה בגלל הטעמים של הרב טנדלר שליט״א. וע״ז באתי נפשי בשאלתי לכב' הדר״ג שליט"א לחוות דעתו דעת הלכה על שימוש בשיטת הרפואה של ההומיאופתים.
עם קבלת מכתבו של הרב טנדלר שליט"א יצאתי לשאול את פי חכמי אוה"ע מה דעתם בענין הרפואה ההומיאופתית ומצאתי שרפואת ההומיאופתים היא בזה"ז רפואה בדוקה ומנוסה, כפי שכתבתי לכב' הדר"ג שליט"א באחד ממכתבי הקודמים.
...כמו כן הרופאים ההומיאופטים הם כאמור רופאים מוסמכים לרפואה בתואר ד"ר לרפואה ומוכרים על ידי ממשלות אירופה וגורמי הבריאות דפה.
לכאורה לא העליתי על הדעת ולא ראיתי שום צד איסור בענין הרפוי בשיטת ההומיאופטית ולא הבנתי במה שיטת ההומיאופטיה גרועה יותר מלהתרפאות בשיטה הקרוי' מאגנעטיזירז ע"י ממגנט או מהפנט (שאינם אפי' בעלי תואר ד"ר לרפואה)...
אך כעת לאחר קבלת מכתבו מחתן הגרמ"פ שליט"א במילים חריפות כל כך ששיטה זו מנוגדת לרצון ה' ולסדר העולם שסידר השי"ת וכו', נשארתי מבוהל ודחוף ואין הדבר נראה יותר פשוט וחלק כ"כ, ויוצא מתחום בעה"ב קטן שבתלמידים והדיוט כמוני וטעון שאלת חכם להלכה ופסק דין, ולכן אבקשו מאד להאיר עיני בנדון ולחוות דעתו בענין זה.

 

7. תשובות הרב מאיר אמסיל (המאה ה-20, ארצות הברית), שם

דברי הרב טענדלער תמוהים והרי כתב כבעל מוסר ולא כבעל הוראה, ובפרט תמוהים דבריו בשם חותנו הגרמ"פ שליט"א, שסגנונו הוא תמיד כעמוד ההוראה הלכה למעשה, ולא בדברי מוסר.
מש"כ ע"ד רצון ה', הנה לא בשמים היא, והתורה ניתנה לנו להפך בה ולהפך בה, עד שנגלה בה חפץ לבבנו. כל מה שכתב ע''ד התכחשות, פליאה עצומה, הן ידוע בקולג'ים הלימודים החפשים של אבולוציא ופיתוח העולמות והיצורים ללא אדון לבירה זו ח"ו והנה כל זה אינו גרמא להתכחשות, אלא בליעת איזה סם מרפא מביאה התכחשות, אתמהה.
ועי' סי' תרי"ח מהל' יוה"כ אפי' מאה רופאים אומרים אינו צריך ואפי' אומרים שהמאכל יזיק לו, והחולה אומר צריך, שומעים לחולה ועיי"ש.


דברים דומים כתב גם הרב חיים דוד הלוי (שנה בשנה תשמ"ג, עמ' 162), שהתייחס גם הוא לאותו מכתב של הרב טנדלר, אך כתב את שמו רק הרב ט', אולי כי הוא לא רצה להזכיר בפירוש שהוא חולק על הרב משה פיינשטיין בדבריו:
 

8. הרב חיים דוד הלוי (המאה ה-20, ישראל), שנה בשנה תשמ"ג, עמ' 162

האמת אומר כי מכתב זה מעורר תמיהה רבה, שכן גם אם נניח כפי שהרב ט' קבע בפתיחת מכתבו שאין הרפואה ההומיאופטית נחשבת לבדוקה ומנוסה, מדוע יהא השימוש בה בניגוד לרצון ה'? אתמהה. והלא רפואות סגוליות שאינן רפואה מבחינה טבעית כל עיקר, לא נאסרו מכח ההלכה, אלא אם כן אסורות הן מצד עצמן, דוגמת מה ששנינו, מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו (יומא פג, א) ופירש"י ואע"פ שנוהגין הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר איסור בהמה טמאה. ומשמע שבדבר שאינו איסור מצד עצמו אין לאסור הריפוי בו משום שאינה תרופה בדוקה ומנוסה.
והרמב"ם בפירושו על המשנה שם כתב: ואין הלכה כר' מתיא בן חרש שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה כשנשך, כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה, וחכמים סוברים כי אין עוברין על המצוות אלא ברפואה בלבד, ר"ל בדברים המרפאים בטבע וכו', עיי"ש. הרי שאכילת כבד של כלב שוטה שנשך היא תרופה סגולית ולא טבעית והיתה מותרת מצד עצמה אלמלא איסור בהמה טמאה.
ודבר זה נראה לי פשוט ביותר ולא צריך היה להרבות בהוכחות להראות היתרו, אבל כיון שראיתי שכב' נטרד מאוד ממכתבו של הרב ט', לכן אוסיף חיזוק להוכיח שאין בכך שום שמץ של איסור ע"פ שנים או שלושה עדים.
זה יצא ראשונה, פסק הרמ"א (ביו"ד סוף סימן קנה) שמותר לשרוף שרץ או שאר איסור ולאכלו לרפואה אפילו חולה שאין בו סכנה וכו' (עיין שם הטעם שכל הנשרפין אפרם מותר וכו'). ואין ספק שאכילת אפר של שרץ שרוף הוא אמונה תפלה מאין כמוה, ולא עלה על הדעת לאסרה למי שרוצה להתרפא בה. והחתם סופר (בתשובותיו חיו"ד סימן שלט) נשאל על דבר כהן שנכפה ומצאו בספר שיתן ליד ערל מת וילחש וכו' אם מותר לעשות כן ולהיטמא, ויצא לדון מדין טומאת כהן, ולא עלה על דעתו לאסור משום שזו היא אמונת הבל.
והאחרון הוא מרן החיד"א, וזו לשונו (בשיורי ברכה חיו"ד סימן שמט אות א): והנה אחד מאוהבינו גבר חכם שאל אי שרי לעשות סגולה לחולי אחד לעשן עצמו החולה בשן מת גוי דהאיכא כמה רבוואתה דשרו, והן לו יהי דאסור מת גוי בהנאה, ריחא לאו מילתא היא. והשבתי לכת"ר דאע"ג דאשכחן כמה גדולים דשרו בשר מת בהנאה, מ"מ כיון דמרן אסר בפירוש ויש מן הראשונים נמי דאסרו, לא מלאני לבי להתיר. מאי אמרת דסוף סוף ריחא לאו מילתא ואינה הנאה, דע דהכא ההנאה היא הרפואה, וזה נלמד ממ"ש בסנהדרין דף מז דהוו נקטי עפר מקבריה דרב לקדחת ולא הותר אלא משום דהוא קרקע עולם. ומה שעשו בעפר קבריה דרב ודאי היינו עישון או להניח העפר עליו וכיוצא, דבר שאינו הנאה, ואפילו הכי לא התירו אלא משום קרקע עולם. מוכח דהנאת רפואה הויא הנאה, והוא הדין לנדון דידן". וברור שהרחת עפר קברו של רב, או עישון בשן של מת אינם תרופה כלל, ואעפי"כ התיר שמואל עפר קברו של רב, ולא אסר מרן החיד"א עישון בשן של מת אלא משום איסור הנאה שבו, ואלמלא זה לא היה אוסרו משום שאינה תרופה בדוקה, ואף לא תרופה כלל ועיקר.
ומכאן פשוט וברור, שכל סוג תרופה שרוצה אדם להשתמש בה אף שהיא סגולית בלבד, אין בה שום איסור, ואין היא בניגוד לרצון ה', ואין כל חשש שתביא לידי אמונות הבל ופולחנים זרים או אמונות נסתרות וכו' וכו' כדברי הרב ט'. וכל מי שחושב שתרופה מסוימת עשויה להועיל לו רשאי הוא להשתמש בה ללא שום חשש, וגדולה אמונה שמאמין אדם בכוחה של תרופה, שבזכות אותה אמונה בלבד עשויה היא להועיל לו.
ואליבא דאמת, אף כי אין שיטת הריפוי ההומיאופטי מקובלת על המדע הרפואי, הרי שאין היא "מגנה הסברה שכלתנית", ואדרבא, היא עצמה בנויה על הסבר רציונלי משלה, וכפי שהיטיב כב' להסביר במכתבו הקודם. אין זה מתחום ידיעתי לצדד או לחלוק על שיטת ריפוי זאת, המעוניין ימצא חומר רב באנציקלופדיות. עיינתי היטב במה שנכתב בנושא זה ולא מצאתי שום קשר לאמונות תפלות והתכחשות לסדרי השגחה.
ובנוסף לשיטות ריפוי שהזכיר כב' במכתבו שלא נאסרו מעולם, אוסיף עוד שיטת הריפוי הסינית בדיקור מחטים (אקופונקטורה) שעתה מתפשטת בעולם, וגם בארצנו, ודרכי ריפוי אחרות שהמדע הרפואי שולל אותן, ולא נאסרו מעולם מכח ההלכה למי שרוצה להשתמש בהן.
ואפילו המדיטציה הטרנסצנדנטלית שיש בסדרי הטקס שבה יסודות פולחניים ברורים של עבודה זרה, וכפי שהוכחתי באורך בספרי "עשה לך רב" חלק שני סימן מז, ואסרתים, אעפ"כ פסקתי שעצם הטכניקה שלה אינה אסורה, אף שאין היא מציעה שום הסבר הגיוני (אנו שם מצאנו לכך הגיון כל שהוא). אמנם המלצתי מטעמים אחרים להמנע מכך. סוף דבר, כל שיטת ריפוי אף אם אינה רציונלית, וכל שכן אם יש לה הסבר הגיוני משלה, אף אם אינה מקובלת על המדע השגרתי, אין בה שום חשש להשפעה פולחנית או אמונות נסתרות, ולכן אין לענ"ד שום בסיס הלכתי לאסרה.


הרב שלמה אבינר התייחס לשאלה זו והסיק שמותר להשתמש ברפואות אלו בשימוש זהיר, כל עוד הוא לא מסכן חיים לפי דעת הרפואה הקונבנציונלית:
 

9. הרב שלמה אבינר, אסיא, כרך ט' עמוד 90

ברצוננו לברר דעת תורה על הרפואה הבלתי קונבנציונלית, כלומר רפואה לא רגילה, שאינה מקובלת ונהוגה לשימוש על ידי הרפואה הרשמית, כגון הומאופטיה, טבעונות, רפלקסולוגיה, מקרוביוטיקה, אקופונקטורה, אקופרסורה ועוד.
...חסרון נוסף, לכאורה, של רפואה תחליפית טמון בחוסר הסבר או הגיון מדעי. האקופונקטורה למשל, רפואה המחטים הסינית, מניחה שיש בגוף קוים ושני סוגי זרמים, חיובי ושלילי. איש לא הוכיח את מציאותם. כך גם האקופרסורה, שהיא רפואה של לחיצות לפי כללים קבועים והרפלקסולוגיה המחלקת את כף הרגל לפי אזורי הגוף, וכך מטפלת בו. לכל השיטות האלה אין כיום הסברים מדעיים, אך עובדה היא שיש להן גם הצלחות. הרופא החילופי יכול לטעון: אין צורך בהסבר. העיקר שהשיטה מצליחה ומרפאה.
השאלה היא מה תביעתנו מן הרפואה כדי לתת לה מעמד רשמי: שתהיה מוסברת או שתהיה יעילה? מה קובע - השכל או הנסיון?
בפילוסופיה של המדע יש ויכוח בין האמפיריסטים, הדוגלים בנסיון, ובין הרציונליסטים, הדוגלים בהסבר. לדעת הרציונליסטים יש לעולם חוקיות ואנו חותרים לגלותה. לעומתם האמפיריסטים אינם מניחים קיומם של חוקים אלא מתייחסים למציאות כפי שהיא, ואין זה משנה מה ההסבר המדעי.
נראה שבנושא הרפואה ראוי לאמץ את הגישה האחרונה: לא נדרוש, בהכרח, הסבר מדעי אלא העיקר הוא הריפוי. לכן מבחינה הלכתית אין חסרון בכך שיש ברפואה החלופית דברים שאינם מוסברים על ידי המדע.
...
גם למדע הרפואה אין הסברים לכל דבר. הרפואה משתמשת בשיטות רבות על סמך נסיון בלבד. בעבר לא הכירו את מנגנון הפעולה של פניצילין, אספירין ותרופות אחרות, ואע"פ כן השתמשו בהם שנים ארוכות ללא הבנה זו. אי הבנת ההסבר אינה מעכבת, בתנאי שהנסיון מוכיח את הצלחת השיטה.
...
הלכה למעשה - שימוש זהיר
הלכה למעשה יש להבחין בין סוגים שונים של עצות בשיטות הרפואה החליפית :
א. עצות שהרפואה הרגילה אינה רואה אותן כמזיקות ואינה מתנגדת להן.
ב. עצות שהרפואה הרגילה רואה אותן כמזיקות ומתנגדת להן.

כך במקום שהרפואה הרגילה אינה צופה סיכון, מותר להיעזר בדרך חליפית...
כאשר הרופא טוען שללא טיפול רפואי מקובל האדם מסתכן, וכל שיטה אחרת לא תועיל ואף עלולה להזיק, כאן אי אפשר לומר: "לב יודע מרת נפשו", ואין לשמוע למרפא בעל גישה שלא אושרה או שטרם אושרה.
דוגמה אקטואלית חריפה היא החיסונים. יש רופאים טבעונים האוסרים להשתמש בהם בטיעון שהם "רעל". החיסון הוא החיידק מחולל המחלה שהוחלש, לאחר החדרתו לגוף, הגוף מפתח נוגדנים נגדו וע"י כך מתחסן.
הרפואה הטבעונית טוענת נגד הכנסה בידים של המחלה לגוף. "אם תנהל אורח חיים בריא, לא תחלה או שתצליח להתגבר על המחלה".
הרפואה המקובלת שוללת גישה זו, וההוכחה - מיליוני ילדים ומבוגרים שניצלו בשנים האחרונות בזכות החיסונים. כאן אין ללכת אחרי הרפואה החילופית, מאחר והרפואה המקובלת קובעת שהדבר מסוכן.
אם, בעוד שנים, ישתנה המידע הרפואי, תתקבל המלצה של רפואה חילופית, וזו תפנה אלינו אצבע מאשימה - נשיב, שבכל זאת צדקנו בדרכנו. אין לנו אלא "הרופא אשר בימינו".



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר