חקר האמת / רפי זברגר

חולין נ ע"ב - נא ע''א

הקדמה

בשלהי דף נ' ובתחילת דף נ''א למדנו ברייתא העוסקת בדין בית הכוסות. בית הכוסות הינו הקיבה השנייה מתוך ארבע קיבות שיש לבהמה.
תנו רבנן: מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות, מצד אחד – כשרה, משני צדדים – טרפה.
לבית הכוסות ישנן שתי דפנות. אם המחט שנמצאה בתוך בית הכוסות חדרה רק לדופן אחת (בלשון הגמרא: מצד אחד) הרי הבהמה כשירה, שכן כדי להטריף בהמה בגלל נקב בבית הכוסות, הנקב חייב לחצות את שתי הדפנות. אך אם אמנם המחט חדר את שתי הדפנות – הבהמה תהיה טריפה, אם אמנם נדע שהמחט חדר לדפנות לפני השחיטה. והברייתא ממשיכה:
נמצא עליה קורט דם - בידוע שלפני שחיטה, לא נמצא עליה קורט דם - בידוע שלאחר שחיטה.
אם היה על המחט מעט דם יבש, הרי זהו סימן שחדירת המחט לדפנות ארעה לפני השחיטה, שכן לאחר שחיטה אין הוצאת דם. אך אם אין דם, בידוע שהנקב ניקב אחרי השחיטה, שהרי אם היה קורה לפני השחיטה היה מוציא דם.
הגליד פי המכה - בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה, לא הגליד פי המכה - המוציא מחבירו עליו הראיה.
בקטע זה, דנה הברייתא בדיני ממונות, האם יכול הקונה לתבוע את כספו בחזרה, על כי קיבל בהמה שהיא טריפה. 
אם עלה קרום על הנקב (בלשון הגמרא הגליד פי המכה), זהו סימן לכך שהנקב נוצר לפחות שלושה ימים לפני השחיטה, ואז הקונה יכול לתבוע את כספו בחזרה, בגלל ''מקח טעות'' (הוא קנה בהמה כשירה וקיבל טריפה). אם אין קרום על הנקב, הרי שאין הוכחה ברורה לקונה, ואם מעוניין לתבוע את המוכר, עליו להביא ראיה אחרת שאמנם הבהמה היתה טריפה קודם לעסקה. 
 

הנושא

אמר ליה רב ספרא לאביי: חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא, ואמר רב עוירא שמני, ואמר: מעשה ובא לפני רבי, מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד וטרפה.
רב ספרא סיפר לאביי על רב עוירא, חכם ארץ ישראלי, שהגיע לבבל וסיפר כי הגיע מעשה לפי רבי יהודה הנשיא על מחט שהייתה בדופן אחד של בית הכוסות, ורבי פסק שהבהמה טריפה. לכאורה, פסק זה של רבי סותר את הברייתא אשר נזכרה בדברי הרקע לעיל. 
שלח ליה, לא אתא לגביה. אזל הוא לגביה.
ביקש אביי כי רב עוירא יבוא אליו, אך לא בא. לכן, הלך אביי אליו. 
הוה קאי אאיגרא, אמר: ניחות מר וניתי, לא נחית. סליק הוא לגביה.
הגיע אביי למקום בו שהה רב עוירא ומצאו בגג הבניין. גם כאן לא נענה רב עוירא ולא ירד מהגג. אביי לא הרפה ועלה אליו אל הגג. 
אמר ליה: אימא לי גופא דעובדא היכי הוה.
ביקש אביי מרב עוירא לתאר לו את גוף המעשה שהגיע לרבי. 
אמר ליה: מפטיר כנסיות אנא לעילא מרבי רבה, והוה רב הונא ציפוראה ורבי יוסי מדאה יושבין לפניו, ובאת לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד.
סיפר לו רב עוירא, כי הוא היה בתפקיד של ''מפטיר כנסיות'' – דואג להכניס ולהוציא את התלמידים בבית המדרש, במסגרת תפקיד זה היה ליד רבי יהודה הנשיא (בלשון רבי עוירא: "רבי הגדול''), ושני חכמים ישבו לפניו: רב הונא מציפורי, ורבי יוסי ממדי, ואז הגיע מעשה של שחיטה ובו נמצא מח בבית הכוסות בדופן אחת (''בצד אחד'').
והפכה רבי ומצא עליה קורט דם וטרפה. ואמר: אם אין שם מכה, קורט דם מנין?
כשהביאו לפני רבי את המעשה, בית הכוסות היה הפוך, כך שהצד הפנימי היה בחוץ. הוא הפך בחזרה את בית הכוסות, וראה כי על המחט היה מעט דם, ואז הטריף את הבהמה. הסברו לפסק זה: אם לא הייתה חדירה לדופן החיצוני (בלשון הגמרא ''מכה'') לא היה יוצא דם, ומכיוון שהמחט חדר את שתי הדפנות, אין לו אלא לפסול את הבהמה. 
אמר ליה: טרח טרייה לההוא גברא, מתניתין היא: המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ:
אמר אביי לרב עוירא: כמה הטרחת אותי (לבוא עד אליך, ולעלות לגג) כדי לשמוע הלכה אשר כבר כתובה במשנה שלנו, כי בית הכוסות שניקב בדופן החיצוני - טריפה. 
 

מהו המסר?

לא ברור מתוך הסיפור מדוע רב עוירא כביכול מנסה לברוח מפניו של אביי, אבל בכל מקרה ברורה מאוד, נחישותו של אביי להגיע לחקר האמת. כל כך הפריע לו פסקו של רבי יהודה הנשיא, שרבי עוירא סיפר עליו בירידתו לבבל, עד שהוא לא חסך מעצמו, והלך עד לבית רבי עוירא, וגם שם, כאשר לא הסכים רב עוירא לרדת אליו, הוא לא התעצל ועלה אליו עד לגג. נראה מסיפור מעניין זה, כי יש להשתדל מאוד להבין ולחקור כל נושא, במיוחד אם הוא ''נראה בעייתי'' וסותר מוסכמה אחרת. אין להתעצל ואין להתבייש. שהרי לא כל כך מכובד כי רב גדול כאביי, יחטט רגליו וילך אחרי מישהו אחר, ולא עוד, אלא שיעלה אליו עד לגג, כדי לבחון את הסוגיה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]