שותפות מבורכת / רפי זברגר

חולין לח ע''ב - מ ע"א

הקדמה

במשנה בדף ל''ח עסקנו ביהודי אשר שחט בהמה עבור בעליו העובד כוכבים. דנו שם האם מחשבה של הבעלים לעבודה זרה, או אפילו חשש ממחשבה כזאת פוסלת את הבהמה. הנחת הבסיס למשנה שם היתה, שאם השוחט בעצמו חשב מחשבת עבודה זרה, הרי בכל מקרה, ולכל הדעות, הבהמה נפסלת. היום נלמד משנה, המהווה מקור להנחת יסוד זו. 
 

הנושא

השוחט לשם הרים, לשם גבעות, לשם ימים, לשם נהרות, לשם מדברות - שחיטתו פסולה.
דין זה במשנה מלמד כאמור, כי שחיטה לשם עבודה זרה מסוגים שונים (לשם הרים, גבעות וכו') פוסלת את הבהמה, ואוסרת אותה לאכילה. 
שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשם אחד מכל אלו, ואחד לשם דבר כשר - שחיטתו פסולה.
אם שני אנשים אוחזים בסכין השחיטה, ושוחטין יחדיו את הבהמה, אך מחשבותיהם שונות. אחד חשב לשם עבודה זרה, כמו למשל, כל אחד מהדוגמאות במקרה הראשון של המשנה, והשני חשב ''מחשבה כשירה'', הרי השחיטה נפסלת, עקב מחשבתו הפסולה של אחד השוחטים. 
הגמרא דנה בסוגיא האם ''אדם אוסר דבר שאינו שלו'', ומביאה מחלוקת אמוראים בנושא (ובהמשך גם מחלוקת תנאים). מקשים על הדעה הסוברת שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, מהדין השני של המשנה, שם לכאורה אנו רואים, כי אדם אוסר במחשבתו, את השחיטה שהיה שותף בה? לאור קושיא זהו מעמידה הגמרא, בריש דף מ''א את המקרה בשני שותפים ששחטו יחדיו את בהמתם. ואז, הבהמה שייכת גם לשותף החושב מחשבת עבודה זרה, וממילא יורדת הקושיא. 
 

מהו המסר?

מתוך תשובת הגמרא אנו למדים כי יש לבחור היטב את שותפינו לפעולות שאנו מבצעים במהלך חיינו. אם ''בחרנו'' שותף לדבר מה, והוא לבסוף חושב ''מחשבות אסורות'', הרי שהוא ''מקלקל'' לנו דברים שלנו. כאשר מחשבות של השותף לעבודה זרה, פוסלת את הבהמה, למרות "מחשבותיו הטובות" של השותף השני.
עיקרון זה נכון בהרבה מצבים בחיים. כאשר אנו מתחברים לאנשים מסוימים, לחברה או קבוצה, הרי שיש לבחון היטב לפני כן ''במי מדובר''. האם האדם הוא ''חיובי'', ושותפות או חברות עמו, תחזק אותנו, ויהיה אפשר לעשות, לפעול, לחשוב ולהגות על דברים טובים ומועילים, או שמא, יצא לנו דברים לא טובים, או אף נזקים מחיבור זה.
כבר הורה לנו ניתאי הארבלי במסכת אבות (א', ז'): הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע... ודוד המלך הקדימו בספר תהילים (ס''ה, ה'): אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ... וכהסברו של רש''י על הפסוק: מי אשר תבחר ותקרב אשר ישכן בחצריך.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]