טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה – אקרית
"... דתנן: המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם טל אינן בכי יותן, ואם נתכוין לכך הרי הן בכי יותן; העלום חרש שוטה וקטן, אף על פי שנתכוונו לכך אינן בכי יותן, מפני שיש להן מעשה ואין להן מחשבה; וא"ר יוחנן: לא שנו אלא שלא היפך בהן, אבל היפך בהן הרי זה בכי יותן!" (חולין, יג ע"א).
פירוש: דתנן [ששנינו במשנה]: המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה (חרקים), וירד עליהם טל אינן ב"כי יותן", כלומר, אינם מוכשרים בכך לקבל טומאה, מפני שצריך שיבואו עליהם המים לרצונו. ואם לאחר שהעלם נתכוין לכך שיירטבו בטל הרי הן ב"כי יותן". ואם העלום חרש שוטה וקטן מפני הכנימה, אף על פי שלאחר מכן נתכוונו לכך שיירטבו אינן ב"כי יותן", מפני שיש להן מעשה ואין להן מחשבה; ואמר רבי יוחנן על כך: לא שנו שאין מחשבתם מועילה אלא שלא היפך בהן הקטן בפירות, אבל היפך בהן, מתוך שניכר ממעשיו שהוא רוצה שיירטבו הרי זה ב"כי יותן" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אקריות שם באנגלית: Mites - Ticks שם מדעי: Acari
שם נרדף במקורות: כנימה, מולבן שמות בשפות אחרות: גרמנית - Milben
הנושא המרכזי: מהי "כנימה" ומה נזקיה?
בספרות חז"ל השם "כנימה" מציין מזיק או מזיקים כלשהם ללא תאור ברור של מאפייניו/הם. מסתבר שקיים קשר לשוני בין ה"כנימה" וה"כינה" ואולי גם החלפה ביניהם אך בדרך כלל ה"כנימה" משמשת בהקשרים של גרימת נזק לתבואה ופירות ואילו "כינה" מלווה את גוף האדם ובגדיו. איזכור בודד של "כנימה" כמזיק לאדם מופיע במסכת אבות דרבי נתן (נוסחא א' פרק ל"א): "רבי יוסי הגלילי אומר כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בארץ ברא באדם ... ברא חיה רעה בעולם וברא חיה רעה באדם זה הכנימה של אדם וכו'". במפרשי המשנה אנו מוצאים הקבלה בין "כנימה" וכינה" ולמשל הר"ש (מכשירין, פ"ו מ"א) פירש: "כנימה - תולעים שבפירות מלשון (שמות ח) ותהי הכנם". בנסיון לזהות את ה"כנימה" ניתן אולי לקבל רמז מהמשנה המובאת בסוגייתנו ומתארת את האופן שבעזרתו ניתן להתגונן מפני נזקיה כלומר העלאת הפירות לגג(1).
הביטוי "המעלה פירותיו לגג" מופיע בהקשר אחר שבו מטרת העלאת הפירות לגג הוא לצורך ייבושם: "... והתניא: היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות. בענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקין לא יאכל עד שיזמין. וכן אתה אומר באפרסקין וחבושין, ובשאר כל מיני פירות" (שבת, מה ע"א). במשנה במכשירין (שם) המובאת בסוגייתנו מטרת העלאת הפירות לגג היא למנוע את נזקי ה"כנימה". על פי דברי המשנה עשויים להתקיים שני מצבים. בראשון ירידת טל על הפירות היא בניגוד לרצון בעל הפירות ולגבי מצב זה נאמר שהפירות אינם ב"כי יותן". בלשון רש"י: "אינן בכי יותן - דלא ניחא ליה בהאי טל ולא הוה הכשר להורידן לידי טומאתן אם יגע בהם שרץ לאחר זמן, דבעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה". מאידך גיסא עשוי להיות מצב הפוך שבו בעל הפירות מעוניין בירידת טל בין מלכתחילה ובין בדיעבד וכפי שפירש רש"י: "ואם נתכוין לכך - בין בשעת העלאה ובין לאחר מכאן קודם שינגב הטל מעליהם". סכום המשנה מעלה בפנינו קושי כיצד ייתכן שהטל היורד על הפירות עשוי לשמש הן כגורם חיובי והן שלילי בשעה שסיבת העלאת הפירות הייתה זהה בשני המקרים.
קושי זה כמובן לא קיים כאשר ההעלאה לגג מיועדת למטרות שונות. במשנה ב' (שם) נאמר: "המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו אינן בכי יותן וכו'". מפרש הרמב"ם: "אגודות אלומות. קציעות התאנים המיובשות. השום "אלת'ום". בשביל שימתינו כדי שיתקיימו זמן רב ולא יתקלקלו. ואמרו אינן בכי יותן ענינו אם ירד עליהן טל אינן בכי יותן ואף על פי שהוא יודע שירד עליהן הטל בכל לילה על כל פנים". ייתכן ומדובר בצורך להעביר את הקציעות ממרתף טחוב למקום מאוורר ויבש יותר. מטרה נוספת מובאת בתוספתא (מכשירין, צוקרמאנדל, פ"ג הל' א'): "... המעלה לגג ללותתן בטל ובגשמים הרי זה בכי יותן וכו'". כאן הכוונה לתבואה שנהגו לרככה לפני הטחינה בעזרת לתיתה ובה ירידת הטל היא לרצון.
תשובה חלקית לשאלה שהצגתי ניתן למצוא בהמשך התוספתא: "... העלן מפני הכנימה וירדו עליהן גשמים אם צמח בכי יותן ורבי יהודה אומר אי אפשר שלא לצמח אלא עודהו טל וגשמים עליהן חישב עליהן הרי זה בכי יותן אם לאו אינו בכי יותן". במצבים מסויימים הטל עשוי לעודד צמיחה דבר שהוא לרצון בעל הפירות. לענ"ד ניתן להוסיף שהשם "כנימה" כולל יותר מאשר מין מזיק אחד ומניעת נזקיה עשויה להיות בהעלאה לגג בתנאי יובש או בהרטבה בהתאמה למזיק הספציפי. יש מזיקים שעיקר נזקם הוא בתנאי לחות ולכן מטרת העלאה לגג היא לייבש את הפירות או לאוורר אותם ומאידך גיסא קיימים מזיקים התוקפים פירות יבשים ולכן יש תועלת בירידת הטל.
רמז נוסף לזהות ה"כנימה" ניתן למצוא בהנגדה שעורך הירושלמי (וילנא, בבא קמא, פ"ט הלכה ג') בין "כנימה" ו"תולעת": "מתניתין: גזל מטבע ונסדק פירות והרקיבו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה ... רבי יודה בן פזי בשם ר' יוסי בר חנינה והן שהרקיבו מן הכנימה אבל אם הרקיבו מתולעת כבריאין הן וכו'"(2). מפרש "פני משה": "והן שהרקיבו מן הכנימה. הא דקתני פירות והרקיבו משלם כשעת הגזלה דוקא שהרקיבו מחמת הכנימה שרץ קטן שקורין מולבין שדרך הכנימה להתפשט וכהרקיבו כולן הוי אבל אם הרקיבו מתולעת הוי כהרקיבו מקצתן דהשאר כבריאין הן ואומר לו הרי שלך לפניך". הצעתו של ה"פני משה" לזהות את ה"כנימה" עם "מולבין" מאפשרת להסביר את ההבדל בינה לבין ה"תולעת". "מולבין" הוא כנראה מין או מיני אקריות הנקראות בגרמנית Milben (תמונות 1-3).
חלק מקבוצות האקריות נחשבות למזיקות המשמעותיות ביותר ליבולים. הן מתרבות בקצב מהיר בתבואה או בפירות דבר הבא לידי ביטוי בהתפשטות הנזק. לעומת זאת ה"תולעים" הם זחלי חרקים שבקעו מביצים שהוטלו קודם לכן בפרי, אינם מתרבים בפרי הנגוע ואינם עוברים לפירות נוספים. חרקים אלו (עשים, זבובים או חיפושיות) מתגלמים בפרי ולאחר תקופת תרדמה, שבה אינם גורמים לנזק, הבוגרים המעופפים עוזבים אותו ומחפשים מקום הטלה אחר. דרך נוספת לפרש את ההבדל בין "כנימה" ו"תולעים" מספקת לנו רמז נוסף לזהותה. כתב החתם סופר בחידושיו (גיטין, נב ע"א) לאחר שציטט את פירוש "פני משה": "... ולפע"ד אינו כן אלא ס"ל הכנימה הם מילווען שנראים דווקא בחוץ על הפירות ה"ל היזק ניכר אבל מתולעין מתוכם וחצוני הפירות יפות היזק שאינו ניכר הוא ואומר לו הרי שלך לפניך כנ"ל באמת פי' הירושלמי וכו'".
זהות ה"כנימה"
רש"י מזהה בין ה"כנימה" לכינים ומפרש: "מפני הכנימה - כיצונ"ש שבפולים ועדשים כמו ותהי הכנם (שמות ח)". ד"ר מ. קטן תירגם coçons – "זיפיות"(3). כוונתו לא ברורה לי בוודאות אך הלעז הוא כנראה "פקעות". פקעות הן מטווים או מעטפות של ביצים או גלמי חרקים. האקרית האדומה (תמונה 3), למשל, טווה פקעות משי סביב המושבות וייתכן אם כן שגם כוונת רש"י הייתה לאקריות. מזיקי הפולים והעדשים והקטניות בכלל כוללים אקריות וחרקים שונים ובעיקר חדקוניות (תמונה 4). מזיקים אלו נקראים בימינו "מזיקי מחסן" בניגוד ל"מזיקי שדה". ההבחנה שערך הירושלמי בין "כנימה" ל"תולעת" על פי פירושי ה"פני משה" והחתם סופר מצמצמת את רשימת המזיקים האפשריים לאקריות. נזקי חרקים נובעים מנבירה בגרגירי תבואה או פירות והם אינם נראים לעין מבחוץ. לעומת זאת האקריות פעילות על פני השטח ובעלות כושר תנועה משמעותי ולכן הפצתן מהירה ונזקן עלול להתפשט לכל היבול. מסיבות אלו קשה לקבל את הזיהוי וההסבר המובאים במדור "העולם" ב"תלמוד המבואר". שם מזהים את ה"כנימה" בלשון חז"ל עם חרקים באופן כללי. לדעתם הכוונה כאן לחרקים המצויים בפירות קיץ נשירים הנגועים בזחלי עשים. העלאת הפירות לגג וחשיפתם לשמש מרחיקה את הזחלים מהפרי ולאחר מכן ניתן להשמידם ולמנוע מעבר לפירות שכנים. בנוסף לסתירה לירושלמי המחלק בין "כנימה" ו"תולעים" אין בהסבר זה טעם מספק לרצונו של בעל הפירות בהרטבת הפירות על ידי הטל.
התנאים בהם האקריות פעילות תלויים במין ולכן ייתכנו מצבים בהם יהיה יתרון ליובש יחסי ומאידך גיסא לתנאים לחים. למשל, אחד ממיני האקריות הנפוצות הוא קרדית החלב(4) (Carpoglyphus lactis) התוקפת מוצרי מזון עשירים בסכרידים הנמצאים במחסנים כפירות יבשים, יין, בירה, מוצרי חלב, ריבות ודבש. אקרית זאת מתרבה היטב בתנאי לחות. לעומתה אקרית אדומה "מעדיפה" תנאי סביבה יבשים(5).
הרחבה
אקריות הן קבוצה של פרוקי רגליים קטנים השייכים למחלקת העכבישנים. מעריכים את מספר המינים שתועדו ב- 48,200. האקריות נחשבות לקבוצה מהמגוונות והמוצלחות ביותר מבין חסרי החוליות. הן נמצאות במגוון עשיר במיוחד של בתי גידול ובשל גודלן הקטן רובן אינו מוכר לאדם. חלק ניכר של האקריות חי בבתי גידול קרקעיים או ימיים אך ישנם סוגים רבים החיים כטפילים על צמחים ובעלי חיים. אחד מהמינים טפילי הצמחים הוא האקרית האדומה. המשפחה שבה היא נמצאת כוללת כ – 1,200 מינים. בדרך כלל הם חיים בחלקים התחתונים של עלי צמחים שם הם אורגים רשתות משי המשמשות להגנת המושבה מפני טורפים. מטווים אלו העניקו להם את השם האנגלי Spider mites. נזקם נגרם כתוצאה מדקירה של תאי הצמח לצורך הזנה. ידוע על כמה מאות מיני צמחים שהם ניזונים מהם. גודלם פחות מ – 1 מ"מ והם בעלי כמה צבעים. בתנאי חום ויובש הם מתרבים במהירות. בתנאים אופטימליים (27 מעלות צלזיוס) המין "אקרית שתי-הנקודות" בוקע לאחר 3 ימים ותוך 5 ימים הוא מתבגר מינית. הנקבה עשויה להטיל עד 20 ביצים ביום ויכולה לחיות 2 – 4 שבועות ולהטיל מאות ביצים. שיעור הרבייה המואץ של האקריות מאפשר להן לרכוש עמידות לחומרי הדברה ולכן מקובל להחליף את סוג חומרי ההדברה בריסוסים עוקבים.
(1) הרמב"ן (בראשית, מא ל"ג) מתאר שיטה מעניינת לטפל בנזקי הכנימה: "ירא פרעה איש נבון וחכם - אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ ... שידע לקיים התבואה שלא תרקב, שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו, כגון חומטין שהזכירו רבותינו (שבת לא א), והכסף החי הממית הכנימה, וכיוצא בהן וכו'". בשם "כסף חי" נקראה בעבר המתכת כספית ואכן גם היום יש למתכת זו תפקיד בתכשירי הדברה.
(2) בפירוש המשנה לרמב"ם (מכשירין, פ"ו מ"א) לא קיימת הבחנה בין "כנימה" ו"תולעת": "כנימה התולעים המתהוים בזרעונים ובפירות. וענין יש להן מעשה לפי שאלו נתנו את המים עליהן בכוונה היו מוכשרין".
(3) בעברית בת זמננו השם כנימות מתייחס לתת-סדרה של חרקים הנכללת בסדרת הפשפשאים. אחת מעל-המשפחות בתת-סדרה זו היא כנימות המגן. כמה מהמינים בקבוצה זו מפורסמים כמקור לצבע השני (ראו עוד במאמר "שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת").
(4) קרדית זו היא קרובתה של קרדית אבק הבית הגורמת לתגובות אלרגיות באדם.
(5) מכאן אולי נובעת התופעה עליה עמד פתחי תשובה (יו"ד, סי' פ"ד ה'): "... ועיין בתשו' ח"ס סי' ע"ז שרב אחד החמיר על עצמו שלא למכור בחנות שלו פירות יבשים של אשתקד בימות החורף מאחר שבימי הקיץ מסיון ואילך הוחזקו בגידול מילווע"ן וכל בריה שאין לה עצם אינו חי ששה חדשים אבל מתקיים יב"ח כמ"ש הפר"ח ס"ק כ"ג. וא"כ אותן מילווען שנתהוו בסיון מתים בחשוון ועדיין אסורים עד סיון הבא עד שעבר להם יב"ח ואין להם בדיקה כיון שמתו ואינם רוחשים עוד וכו'".
רשימת מקורות:
ויקיפדיה: ערכים: "אקריות", "אקרית אדומה".
לעיון נוסף:
ב"פורטל הדף היומי":
"ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל".
"כינה מהו שתחוץ".
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
