סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1102

"נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ובעולת העוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים"

מנחות קי ע"א


אומרת הגמ' "אמר רבי זירא מאי קראה מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל". וצריך באור, לשם מה הוסיף רבי זירא את הפסוק "מתוקה שנת העובד", ומדוע לא מספיק הפסוק שהביאה המשנה וכתב בצאן קדשים "אפשר ליישב דמקרא דמתניתין לא אשמיעינן אלא עני שאין לו להקריב קורבן גדול והביא מנחה הוי ריח ניחוח לה', ורבי זירא קאמר מאי קראה אפילו עשיר שיש לו להביא קורבן גדול והביא קורבן עני ומכוון ליבו לשמים דהוי ריח ניחוח, ויליף מדכתיב אם מעט ואם הרבה, משמע אע"פ שיש בידו להביא הן מעט הן רב והביא מעט, אפילו הכי מתוקה שנת העובד", והיינו שאפילו אם לא הביא כל מה שהיה ביכולתו, קרבנו עולה לו לריח ניחוח, וצריך באור בטעם הדבר, מדוע אינו צריך להביא כל מה שביכולתו.

ויש לבאר בפשיטות, שהרי הפרשה מדברת בקרבנות נדבה שאדם אינו חייב בהם כלל, וכל מה שמביא הוא בהתנדבות מרצונו הטוב, ואם לא יביא קרבן נדבה אינו חוטא, ולכן כל מה שמביא בנדבה אפילו קרבן קטן עולה לריח ניחוח ובלבד שיכוון ליבו לשמים. אבל תלמיד חכם שפטור ממס השמירה, הרי חייב ללמוד תורה יומם ולילה כמו שכתוב [יהושע א', ח'] "והגית בו יומם ולילה", ואין זמן שפטור מחיוב תלמוד תורה, ואם אינו לומד תורה בכל עיתותיו הרי הוא חוטא, ולכן כל שאינו לומד בכל כוחו ובכל יכולתו – לא שייך שיהיה לו דין "רבנן".

ולפי מה שנתבאר יש לעיין במה שכתוב אצל קין [בראשית ד', ה'] "ואל קין ואל מנחתו לא שעה", וצריך באור, שהרי אמרו אחד המרבה ואחד הממעיט וכו', ונתבאר כי אפילו אם יכול להביא קורבן גדול והביא קטן עולה לו לריח ניחוח, ומדוע לא שעה הקב"ה אל מנחתו של קין? וצריכים לפרש כי אצל קין היה חסר גם בכונת הלב לשמים, וכמו שכתוב "ויבא קין מפרי האדמה", ופרש רש"י שהביא מן הגרוע, מתוך צרות עין שהיתה בו, ולכן לא עלתה מנחתו לריח ניחוח. הנה יש להעיר במה שכתב רש"י בחומש [ויקרא א', י"ז] נאמר בעוף ריח ניחוח ונאמר בבהמה ריח ניחוח וכו', ולא הזכיר בדבריו שגם במנחה נאמר ריח ניחוח, ובמשנה במנחות הוזכר גם לגבי מנחה. ויתכן כי בקורבן מנחה כבר פירש רש"י על הפסוק [ויקרא פרק ב', א'] "ונפש כי תקריב" – לא נאמר נפש אלא במנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו, ואם עד כדי כך יש בו מעלה כאילו הקריב נפשו, פשוט ואין צריך לומר שגם קורבנו עולה לריח ניחוח.

(מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין)



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר