גבולות גיזרה / רפי זברגר

זבחים צח ע''ב

הקדמה

במסגרת הדף היומי, אנו מסיימים היום פרק אחד עשר של המסכת ומיד מתחילים את הפרק הבא. נעסוק במאמר זה בנושא חציצה של בגד המחויב בכיבוס עקב הזאת דם עליו, נושא המתואר לקראת סוף הפרק. 
 

הנושא

מתאר רבא הלכות אשר הינן ''פשוטות'' וברורות:
פשיטא לי: דם על בגדו – חוצץ, ואם טבח הוא - אינו חוצץ. רבב על בגדו – חוצץ, ואם מוכר רבב הוא - אינו חוצץ.
מדובר על בגד טמא אשר מבקשים להטבילו במקווה. כידוע, אם יש לכלוך החוצץ בבגד, אין הטבילה עולה לו. החציצה תלויה בהקפדה של האדם על הדבר החוצץ. אם מקפיד – הוי חציצה, ואם אינו מקפיד – לא הוי חציצה. 
לכן אומר רבא, כלפי ''אדם מן השוק'' דם על הבגד מהווה חציצה, שהרי ישנה הקפדה על ''לכלוך'' שכזה. אך אם הוא שוחט (טבח בלשון הגמרא), אינו מקפיד ולכן אינה מהווה חציצה. כנ''ל אם מדובר בכתם שומני (רבב בלשון הגמרא) על בגד של ''אדם רגיל'', הרי היא מהווה חציצה, מאותה סיבה של הקפדה. אך אם הוא מדובר באדם "המוכר רבב", או אז אינו מקפיד על כך, ולכן לא הוי חציצה.
שואל רבא על מקרה מורכב:
בעי רבא: דם ורבב על בגדו מהו?
שאלתו: מה הדין באדם שיש על בגדו גם כתם דם וגם רבב? לכאורה שאלה תמוהה. שהרי אם אדם רגיל מקפיד על אחד מן הדברים, בוודאי ובוודאי שיקפיד על שני הלכלוכים!
ומסבירה הגמרא את תמיהתה: אם טבח הוא - תיפוק לי משום רבב, ואי מוכר רבב הוא - תיפוק לי משום דם!
אם הוא טבח, שאינו מקפיד על טיפות דם, הרי הוא בוודאי מקפיד אל רבב, ולכן צריך להיות חציצה מדין הרבב, ואם הוא מוכר רבב, אשר אינו מקפיד על רבב, הוא בוודאי מקפיד על דם, ולכן שוב צריך להיות חציצה מצד הדם. 
מסבירה הגמרא את השאלה: לא צריכא, דעביד הא והא, אחדא לא קפיד אתרתי קפיד, או דלמא אתרתי נמי לא קפיד. 
מדובר באדם שהוא גם טבח וגם מוכר רבב. ובמקרה זה מסתפק רבא: האם אדם כזה לא מקפיד על לכלוך מסוג אחד, אבל אם יש לכלוך משני סוגים הוא כן יקפיד, שכן, ''גנאי הוא לו, שיראו שני קטמים על בגדו" (רש"י), או שמא אין הבדל בין לכלוך אחד או יותר. 
נשארת הגמרא בתיקו: ללא פשיטת הבעיה. 
 

מהו המסר?

מתוך ההסבר על ספקו של רבא, אנו למדים כי יש צד לומר, שאפילו אדם אשר אינו מקפיד על כתם אחד בבגדו, הרי אם יש מספר כתמים הוא כן יקפיד על כך. במילים אחרות: יש גבול ל''אי הקפדה'' של אדם.
כיוון זה נכון ליישום גם במצבים אחרים בחיים. ישנם אנשים פדנטיים, המקפידים שכל דבר יהיה מושלם וחס וחלילה אם לא יקרה כך. לעומתם, ישנם אנשים אשר ''מוכנים לקבל מצבים לא מושלמים''. לא שואפים לעשות כל דבר בשלימות, ללא טעויות וללא תקלות. הם מוכנים לקבל ''אחוז מסוים של אי הצלחה'' ולא רואים בכך בעיה קשה, בוודאי לא נכנסים לדיכאון עמוק מכך.
מתוך ספקו של רבא, ניתן לומר, כי גם האנשים האלה, אשר ניתן לכנותם ''יותר זורמים'' בחיים, גם להם בדרך כלל יש ''גבול תחתון'' אשר אותו הם אינם מוכנים לעבור. נכנה אדם שאין לו גבולות בכלל, כאדם אשר ''זורק'' על כולם, ו"לא שם על אף אחד". כדאי לא להגיע למצבים ולשאיפות (יותר נכון ''חוסר שאיפות'') מן הסוג הזה. ניתן ואולי רצוי "לזרום" בחיים, ולא לקחת קשה כל אי הצלחה, או כל נפילה ולוא הקטנה ביותר, אבל בכל אופן להישאר בתוך גבולות גזרה ולהשתדל שלא לסטות מהם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]