|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
היתה שדהו זרועה קנבוס ולוף – קנבוס
"והתניא: מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר, ובא מעשה לפני חכמים, ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים; ואמאי? לימא קל וחומר הוא, ומה האוסר אינו נאסר, הבא לאסור ולא אסר אינו דין שלא יתאסר? הכי השתא, התם קנבוס ולוף אסרה תורה, דתנן: היתה שדהו זרועה קנבוס ולוף לא יהא זורע על גביהם, שהן עושות לשלש שנים, שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי, האי דעביד איסורא קנסוה רבנן, האי דלא עביד איסורא לא קנסוה רבנן וכו'" (מנחות, טו ע"א).
|
 |
 |
|
| תמונה 1. צמחי "מריחואנה" צילם: Chmee2 | תמונה 2. שדה המפ בצרפת צילם: Aleks |
 |
 |
|
| תמונה 3. קנבוס - קליפת הסיבים צילם: Natrij | תמונה 4. חבל מסיבי קנבס צילם: Travis isaacs |
הרחבה
ההיסטוריה של השימוש בקנבוס
עדיין לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות להתבססות המוקדמת של הקנבוס בחקלאות אך מסתבר שכבר מוקדם מאד הוא שימש כגידול חקלאי במקום כלשהו באסיה הממוזגת. בהסתמך על עדויות לשוניות ותרבותיות משערים שכנראה גידלו אותו בסין לפחות החל מ – 2,500 שנה לפני הספירה כשהוא היה הסיב היחיד שעמד לרשות האדם בצפון וצפון מזרח סין העתיקה. ההתפשטות המאוחרת יותר של הקנבוס למזרח הקרוב, לאגן הים התיכון ואירופה מתועדת טוב יותר. שרידים של אריגי קנבוס מהמאה ה – 8 לפנה"ס נמצאו בגורדיון שבאנטוליה. נראה באופן כמעט וודאי שהוא היה בשימוש הסרמטים והסקיתים ששלטו בחלק הדרומי של רוסיה בשנים 300-700 לפנה"ס. בתקופה זאת הקנבוס הפך לגידול סיבים מפורסם במזרח הקרוב ויוון והתפשט לאיטליה וסיציליה בערך בשנת 100 לפנה"ס. סיבי הקנבוס שימשו בנוסף לתעשיית הטקסטיל גם להכנת חבלים. התפשטות הקנבוס למרכז וצפון אירופה מהתקופה הרומית והלאה מתועדת היטב בעושר ממצאים ארכיאולוגיים, הוכחות פלינולוגיות ומקורות כתובים (על פי D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), pp. 132-133).
קיימות עדויות ארכיאולוגיות לנוכחותו גם בארץ ישראל ולהלן אציג עדות לשימוש לסיבים ואחרת לשימוש כסם. ב"מערת חג המולד" בנחל קדרון ליד ים המלח נמצא אוסף של חבלים ואריגים שמקורם בצמחים(1). באמצעות בדיקות ד.נ.א זוהו רוב הדגימות כפשתן עם עקבות של קנבוס, אך בשתי דגימות הוא היה מרכיב משמעותי. בתיארוך 14C- נקבע שרוב החפצים ממערת חג המולד הם מתקופת הרומית אך חלקם עשוי להיות עתיק בהרבה והוא מהתקופה הכלקוליתית.
מחקר אחר(2) בדק הרכב שאריות אורגניות שנמצאו על פני משטחי אבן גדולים שזוהו כמזבחות במקדש מהתקופה הישראלית (המאה ה – 8 לפנה"ס) בתל ערד. נמצא שהחומר האורגני כלל לבונה ותפרחות של קנבוס שעורבבו עם גללי בעלי חיים על מנת להאט את שריפתם. החוקרים טוענים שתגלית זו היא עדות לכך שבמקדש זה בן 2,700 שנה השתמשו בקנבוס להשרות אווירה של עוררות.
השימוש בקנבוס ומעמדו במקורות
רמז למעמדו היחסי של הקנבוס אנו מקבלים אגב העיסוק בתפוצת צמח הסיבים המוכר יותר – הפשתן. נאמר בירושלמי (וילנא, כלאים, ט' הלכה ד'):
"... רבי יוסי אומר אף הבאים מחוף הים וממדינת הים (הערה: אינם צריכים בדיקה). מה חוף הים וממדינת הים. או מחוף הים שממדינת הים. מן מה דתני כגון צור וחברותיה קיסרין וחברותיה. הדא אמרה מחוף הים שממדינת הים: אינן צריכה בדיקה. הדא דתימר בראשונה שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום צריכין בדיקה".
מהלכה זו משתמע שבתקופות קדומות יותר הפשתן לא הגיע ל"חוף הים" או "מדינות הים" ולכן השתמשו בהן בקנבוס ורק מאוחר יותר היה צורך לחשוש. פירש הרמב"ם (כלאים, שם):
"אמר שאסור ללבשן עד שיבדקם שמא הם תפורין בפשתן. אמר ר' יוסי שהבאים מחוף הים ומאיי הים אינם צריכים בדיקה, מפני שאינם תופרים אותם אלא בחוטי קנבוס, לפי שאין הפשתן מצוי אצלם. ודברי ר' יוסי לא שמעם אלא ממי שאמרן בזמן שלא היה הפשתן מצוי בכל מקום. וכך אמרו בתלמוד הדא דתמר בראשונה שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום, אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום צריכה בדיקה וכו'".
מפרש "פני משה" את דברי הירושלמי: "אלא צור וחברותיה. ששם הזול ושם השובע שהן נתונין על חוף הים והכל מצוי שם בריוח וכו'". עלינו להניח שהוא מתייחס לתקופה המאוחרת שבה חששו מעירוב פשתן. מאחר והפשתן יקר ואיכותי יותר החשש הוא דווקא שם משום "ששם הזול ושם השובע". אם אכן כדברי הירושלמי "מדינות הים" הן צור וקסריה האבחנה בין התקופות שלא היה בהן פשתן לתקופות המאוחרות יותר תמוהה משום שלפחות צור ניהלה מסחר פורח עם שאר העולם העתיק כבר אלפי שנים לפני תקופת של חז"ל. על פי הר"ש (כלאים, שם) יש לעלות הפשתן והקנבוס וזמינותם נפק"מ להלכה:
"אין צריכין בדיקה שחזקתן מן הקנבוס - ואמרינן בירושלמי (שם) הדא דאתמר בראשונים שלא היתה פשתן מצויה אבל עתה שמצויה הפשתן בכל מקום צריכין בדיקה. ולפיכך צריך להזהר כשאדם נותן בגדי צמר לאומן שלא יתפור בחוטי פשתן לפי שהפשתן מצוי וגם במלבושיהן בניקחין מן הנכרים. ויש לסמוך במקומנו להתיר לפי שהפשתן ביוקר מן הקנבוס וטוב יותר לאומן לתפור בו לפי שהוא חזק החוט בשעת תפירה. אבל בארץ אנגלי"טירא ובנורמנדי"אה שאין הקנבוס מצוי להם אסור בלא בדיקה. ואפילו המנעלים העשוין מבפנים בלבדין צריכין בדיקה שלא יהו תפורין בפשתן".
גם מדברי בעל "תפארת ישראל" (כלאים, שם) אנו לומדים שהפשתן יקר יותר מהקנבוס: "שחזקתן בקנבוס. דהפשתן שם ביוקר יותר מקנבוס והכי קיי"ל". ייתכן ויוקרו של הפשתן ואיכותו היו הסיבה לכך שאת בגדי הכהונה הכינו מפשתן בלבד כדברי התוספתא "שש זה מפשתן הביאה מן הקנבוס פסולה". בעל "תפארת ישראל" מציע בדיקה המאפשרת להבחין בין פשתן ובין קנבוס:
"עד שיבדוק. שמא פשתן מעורב בהן, והוא הדין כל בגדים שקונה מעובד כוכבים, והוא הדין בחייט עובד כוכבים, מיהו בנתן להחייט חוטי קנבוס, לא חיישינן לאחלופי', דאומן לא מרע אומנתיה, מדאפשר לעמוד על הדבר, דפשתן כבה מהר, משא"כ חוט קנבוס הולך ושורף, ועוד דחוט קנבוס כשנתנתק, שערותיו ארוכין משל פשתן [י"ד סס"י ש"ב] מיהו באינו נותן לו קנבוס אסור, דלא מרע אומנתו כשימצא אח"כ שהוא פשתן, דמצי למימר הייתי סבור שהוא קנבוס".
ה"קנבס" מוזכר בהקשר נוסף העולה בקנה אחד עם זיהויו כ- Cannabis. נאמר במשנה (כלאים, פ"ה מ"ח): "המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש וחכ"א לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין הארוס והקיסום ושושנת המלך וכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם. הקנבס רבי טרפון אומר אינו כלאים וחכמים אומרים כלאים והקינרס כלאים בכרם". ממשנה זו משתמע, לפחות לדעת חכמים, שה"קנבס" הוא צמח חד-שנתי ובלשון המשנה "מין זרעים" ואכן כך הוא מחזור החיים של הקנאביס. מאיזכור אחר של ה"קנבוס" במשנה (כלאים, פ"ב מ"ה) משתמע לכאורה שמדובר בצמח רב-שנתי: "היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף לא יהא זורע ובא על גביהם שאינן עושין אלא לשלשה שנים". לקושי זה ניתנו כמה פתרונות מלבד הצעתו של הערוך (בה פתחנו) שיש לשם "קנבוס" כמה משמעויות. היו שסברו שבמקום "קנבוס" צריך לומר "קרנס" ולייחס את המשנה לצמח כרווייה. ראו עוד בהרחבה במאמר "מייתי כמונא כרוייא, וניניא, ואגדנא – כרוויה תרבותית (קימל)".
(1) Murphy, T. M. et al., 2011. 'Hemp in ancient rope and fabric from the Christmas Cave in Israel: talmudic background and DNA sequence identification'. Journal of Archaeological Science, 38 (10). pp: 2579-2588.
(2) Arie, E. et al., 2020. 'Cannabis and Frankincense at the Judahite Shrine of Arad'. Tel aviv 47, pp: 5–28.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.