ראובן ויהודה
מכות יא ע"ב
"ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב: (דברים לג, ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וגו' (שם ז) וְזֹאת לִיהוּדָה? כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו: רבונו של עולם, מי גרם לראובן שיודה? יהודה! וזאת ליהודה?! - שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה!".
זכות הודאת יהודה הועילה לראובן שיודה גם הוא. אך כמו כן זכות הודאת ראובן הועילה ליהודה שיותר לו נידויו, שאילולא הודה ראובן לא היתה קיימת אותה הזכות ליהודה. משום כך הקדים את ראובן הבכור ליהודה, שמלכותו של יהודה תלויה בבכורת ראובן.
וכך פתח יעקב אביהם בברכתו: (בראשית מט, ג-ד) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר. למרות הכל, רְאוּבֵן – בְּכֹרִי אַתָּה. אלא שפזיז הנך כמים, ומשום כך חוסר הצלחתך.
וכך אירע פעמיים:
בהצלת יוסף: (בראשית לז, יט-כז) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ... וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו... וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.
ראובן הקדים ופתח מיד בהצלת יוסף לבל ימיתוהו האחים. אך עצתו של יהודה שניתנה בשעת הכושר היא שנתקבלה בלב האחים והותירה את יוסף בחיים.
וכן בשליחת בנימין: (בראשית מב, לו-לח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה. וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ. וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.
ראובן הקדים ופתח מיד בקבלתו את הערבות על בנימין הנצרכת כדי להחיות עם רב. אך מנהיג צריך להיות (במדבר כז, יח) אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ – "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" (רש"י). ואיש כזה מודע לחובה: (מסכת אבות פרק ד משנה יח) אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ.
לבסוף נתקבלה הצעתו של יהודה לערבות, היות שהמתין לשעת הכושר – (בראשית מג, ב-יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם. אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל. וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ לֹא נֵרֵד כִּי הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָה... וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ. אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים. כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ...".
ראובן הוא הבכור, הוא המקדים לקחת אחריות, אלא שנחפז כמים. עד שבא יהודה ומשכיל לקחת את אחריות בזמן הנכון ובאופן הנכון. ועדין נצרכה הקדמת הצלתו של ראובן, כי לולא כבר שמעו והכירו האחים את דעת ראובן בתמיכתו בהצלה, לא היו שומעים בקול יהודה. ואילולא כבר שמע והכיר יעקב את הצעת ראובן לא היה מקבל לבסוף את הצעת יהודה.
יש אנשים שמנסים לקדם עניינים נכונים אלא שטרם בא מועד הראוי להצלחתם. אך למרות כשלונותיהם, בבוא עת רצון צעקתם שכבר נשמעה מועילה לדברים שיתקבלו. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה.
