סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי – ברווז הבית

 

"דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן, אמר: היכי נעביד? אי איקום מקמה, מסתתמן טענתיה דבעל דינא! לא איקום מקמה, אשת חבר הרי היא כחבר! א"ל לשמעיה: צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי ואיקום" (שבועות, ל ע"ב).

פירוש: דְּבֵיתְהוּ [אשתו] של רַב הוּנָא הֲוָה [היה] לָהּ דִּינָא קַמֵּיהּ [דין לפני] רַב נַחְמָן, אָמַר: הֵיכִי נַעֲבֵיד [כיצד נעשה] בענין זה? אִי אֵיקוּם מִקַּמָּהּ [אם אעמוד לפניה] משום כבודה כאשת תלמיד חכם, על ידי כך מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ דְּבַעַל דִּינָא [יסתתמו טענותיו של בעל הדין] שאין הכל יודעים שצריך לחלוק לה כבוד משום שהיא אשת חכם, ויחשוב הצד השני שרב נחמן מעדיף אותה משום מה. ומן הצד האחר, אם לֹא אֵיקוּם מִקַּמָּהּ [אעמוד לפניה], הרי אמרו שאֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר, וכבוד התורה הוא! אָמַר לֵיהּ [לו] רב נחמן לְשַׁמָּעֵיהּ [לשמשו]: צֵא וְאַפְרַח [והפרח] עֲלַי בַּר אַוָּוזָא [ברווז] וּשְׁדֵי עִלָּוַואי, וְאֵיקוּם [וזרוק אותו לעברי, ואעמוד], כביכול בגלל הברווז, שאז אקיים את מצות העמידה, אבל לא ייראה הדבר כך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: ברווז הבית        שם באנגלית: Domestic Duck        שם מדעי: Anas platyrhynchos domestica

שם נרדף במקורות: בר-אווזא


נושא מרכזי: כושר התעופה של ברווז הבית

ה"תרגיל" שביקש רב נחמן ממשמשו לבצע מאפשר לנו להסיק מסקנות הנוגעות לכושר התעופה של "בר-אווזא" (כנראה ברווז הבית(1) (תמונה 3). העובדה שניתן היה לגרום לברווז לפרוח לכיוונו של רב נחמן, מבלי שבעל הדין של אשתו של רב הונא יחשוד שהדבר נעשה בכוונה, מעידה על כושר תעופה מוגבל. מפרש כאן רש"י "אפרח עלי בר אווזא - ואעמוד ולא יבין זה שבשבילה עמדתי אלא מפני האווז הפורח ובא עלי". מחד גיסא הברווזים חיים באופן חופשי בסביבת האדם מבלי חשש שיברחו ומאידך גיסא עדיין מסוגלים לעוף מעט. לאור העובדה שברווזי הבר נודדים בתעופה אלפי קילומטרים עולה השאלה כיצד התנוון כושר התעופה של ברווז הבית שהוא צאצא של אחד המינים – הברכייה.

כמעט כל זני הברווזים המבוייתים חוץ מברווז מוסקובי (ברבר) (תמונה 1) מוצאם מהברכייה (Anas platyrhynchos) (תמונה 2). ברווזי הברכייה בוייתו לראשונה בדרום-מזרח אסיה לפחות לפני כ – 4,000 שנה בתקופה הניאוליטית. במצרים העתיקה ברווזים ניצודו בטבע ולאחר מכן גודלו בשבי. ההסטוריה של ביות הברווזים בסין התחיל בתקופת Eastern Zhou  (בשנים 514—495 לפני הספירה) בחוות גדולות בהן ברווזי "פקין" (שם נרדף לברווז הבית) הואבסו בגרגירי דגניים על מנת שיהיו גדולים יותר. הברבר, לעומת זאת, בוית על ידי האינדיאנים באמריקה ממין שונה והובא לאירופה רק במאה ה – 16. מסיבה זאת כשרותו שנויה במחלוקת עד היום (ראו סקירה: ז. עמר, 'מסורת העוף', עמ' 148-156).

הביות שינה במידה רבה את מאפייניהם של ברווזי הבית. ברווזים מבוייתים הם בדרך כלל פוליגמיים ואילו הברכייה היא מונגמית. ברווזים מבוייתים איבדו את התנהגותם הטריטוריאלית והם פחות אגרסיביים בהשוואה לברכייה. למרות הבדלים אלו ברווזים מבוייתים מכליאים באופן חופשי עם ברכיית הבר ומעמידים בני כלאיים פוריים לחלוטין. ברווז הבית מתבגר מהר יותר, התטולות גדולות ועונת הרבייה ארוכה יותר. בברווז המבוית אבדה הנטייה לדגירה דבר המביא לצורך להשתמש באינקובציה מלאכותית כתחליף. ברווז הבית צובר כמות שומן בטני גדולה יותר.

הבדלים נוספים בין ברווז הבית והברכייה הקשורים לביות גרמו להתנוונות כושר התעופה. חלק מזני ברווזי הבית מסוגלים לעוף למרחקים קצרים וחלקם כלל אינו מסוגל לעוף. במהלך הביות נבררו זנים בעלי משקל גוף גדול דבר שכמובן מכביד או אף מונע תעופה. משקל הברכייה נע בין 0.72 ק"ג עד 1.5 ק"ג ואילו משקל ברווז הבית הוא 2-4.5 ק"ג בנקבה ו -–2.5-6.5 ק"ג בזכר. תכונה נוספת שהתפתחה במהלך הביות היא מבנה השלד. אורך עצמות הרגליים ומשקלן עלה כתלות בצורך לחזק אותן על מנת לאפשר לברווזים לעמוד או ללכת חלק גדול יותר מזמנם בהשוואה לברכייה הנעה ממקום למקום בעיקר על ידי תעופה. נמצא גם שבמקביל התקצרו עצמות הכנפיים ומשקלן ירד. לברווז הבית מספר קטן יותר של אברות זנב וכנפיים. התקצרות עצמות הכנפיים והקטנת מספר האברות מצמצמות את שטח הכנף וכתוצאה מכך קטן כוח העילוי שלה. הירידה במשקל העצמות מתבטא בירידה בעוצמת תנועות החתירה שהכנפיים מסוגלות להפעיל. משקלן היחסי של העצמות הקשורות לתנועת הכנפיים (Furculum , coracoids , עצם השכם) נמוך ב – 11% בברווז הבית בהשוואה לברכייה. הרכס של עצם החזה פחות בולט יחסית לאורכה דבר המקטין את השטח המאפשר את חיבור שרירי החזה. תופעות אלו ליוו את הצטמצמות השימוש בכנפיים. תופעה מקבילה נמצאה גם במיני עופות החיים באיים שלא היו חשופים לטורפים ולכן "ויתרו" על כושר התעופה.
 

              
תמונה 1.  ברווז מוסקובי          צילם: Gerard Hogervorst   תמונה 2.  ברכייה

 

              
תמונה 3. ברווז הבית         צילם:  Johnny Jet   תמונה 4.  אווז הבית        צילם: Shahee Ilyas

 
הרחבה

מהו "בר אווזא"?

העוף בר-אווזא מוזכר פעמים רבות בגמרא (11) ובדרך כלל בהקשרים המעידים על חשיבותו כמזון ואולי אף כמעדן. מספרת הגמרא (פסחים, עד ע"ב): "... והא רבא איקלע לבי ריש גלותא, וטפלו ליה בר אווזא. אמר: אי לא דחזיתיה דזיג כזוזא חיורא לא אכלי מיניה"(2). מפרש רש"י: "ואי לאו דחזיא - ללחם. דזיג - לשון זכוכית, לבן וצלול מראה, מוהל הבשר שזב בלחם. כי זוזא חיורא - צרוף, שאין בו אדמימות דם, ואי לא - לא אכל מיניה". העובדה שבר-אווזא הוגש לכבודו של רבא בביתו של ראש הגולה רומזת על מעמדו כמאכל מכובד. מעניין לציין שגם בימינו נחשב בשר אווז וברווז למאכל יוקרתי, ולדעת אניני טעם גם טעים יותר, בהשוואה לבשר תרנגולות. ייתכן ומסיבה זו אנו מוצאים בגמרא התרחשויות שונות הקשורות באופן ישיר לאכילת ברווזים ואילו מקומן של התרנגולות נפקד למרות שהן תופסות מקום חשוב בהקשרים אחרים ובמיוחד כמטילות ביצים(3). הגורמים לכך שבשר ברווזים יקר הם העובדה שעלות גידולם גבוהה משום שהם אוכלים הרבה(4) וזקוקים לשטח גידול רחב ומאידך גיסא מניבים פחות בשר.

ניתן לשער ש"בר-אווזא" היה מצוי במשכנות האדם והסתובב באופן חופשי בדומה לתרנגולות בכפרים הערבים בימינו. התנהגות זו משתמעת מהספור על ה"תרגיל" של רב נחמן (שבועות, ל ע"ב): "דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן, אמר: היכי נעביד? אי איקום מקמה, מסתתמן טענתיה דבעל דינא! לא איקום מקמה, אשת חבר הרי היא כחבר! א"ל לשמעיה: צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי ואיקום"(5). מפרש רש"י: "אפרח עלי בר אווזא - ואעמוד ולא יבין זה שבשבילה עמדתי אלא מפני האווז הפורח ובא עלי". ה"תרגיל" שנועד להטעות את בעל הדין ולגרום לו לחשוב שרב נחמן קם בגלל הברווז ולא כדי לכבד את אשתו של רב הונא עלול היה להיות "שקוף" מדי אם מדובר בברווז שהוצא מכלוב. עדות נוספת לחופש התנועה של "בר-אווזא" עולה מתוך מקרה המתואר בגמרא בחולין (נג ע"ב): "ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי, על לביני קניא, נפק אתא כי ממסמס קועיה דמא, אמר רב אשי: לא אמרינן ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא! הכא נמי, ספק קניא ספק שונרא אימר קניא מחייה"(6). מדובר ב"בר אווזא" ששוטט בביתו של רב אשי והגיע באחד ממסעותיו לחישת קנים ונפצע מסיבה לא ברורה.

השם "ברווז" אינו ידוע מהמקורות והוא מילה מחודשת במאה העשרים. לדעת חוקרי השפה העברית מקורה בביטוי "בר-אווזא" המוזכר בתלמוד, שצומצם ל"ברווז". לאור הדמיון בין הברווז והאווז והעובדה שהברווז קטן מהאווז הוא זכה לכינוי "בן אווז". הברווז בוית אחרון מבין העופות ולכן ההצעה שמקור שמו הוא באווז שהיה ידוע מאד סביר למדי.

בשורות הבאות אני רוצה להציע חלופה אפשרית לזיהוי זה ולטעון ש"בר-אווזא" הוא אכן "בן אווז" כלומר אווז צעיר(7) בדומה ל"בני יונה" שהם גוזלי יונים. בסוגייה העוסקת באיסור טלטול (שבת, קמב ע"ב) אמר רבא: "אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא אבר יונה למה לי? הא חזי לי לאומצא"(8). דבריו מזכירים לנו את האמור לגבי "בר-אווזא": "והא רב יצחק בר אמי איקלע לבי רב חסדא, וחזא ההוא בר אווזא דהוו קא מטלטלו ליה משמשא לטולא. ואמר רב חסדא: חסרון כיס קא חזינן הכא! שאני בר אווזא דחזי לאומצא"(9) (שבת, קכח ע"א). יש בהצעה זו בכדי להסביר את העובדה שלפחות לכאורה נראה ש"בר-אווזא" שימש לרבא כמנה אישית: "האמר רבא לשמעיה: טווי לי בר אווזא, ושדי מיעיה לשונרא"(10) (שבת, קמב ע"ב). "אמר ליה רבא לשמעיה: טוי לי בר אווזא, ואזדהר מחרוכא"(11) (ביצה, לב ע"ב). "והא רבא איקלע לבי ריש גלותא, וטפלו ליה בר אווזא"(12) (פסחים, עד ע"ב). הדבר מסתבר יותר אם אכן מדובר בפרטים צעירים ולאור כך שכמות הבשר באווזים מועטה יחסית. האופן שבו הוכן "בר-אווזא" בביתו של ראש הגולה מזכיר לנו מתכונים להכנת עוף בציפוי בצק. בקשתו של רבא להכין את "בר-אווזא" למאכל בעזרת צלייה ולא על ידי בישול מובנת היטב לאור כך שלברווזים ואווזים המבלים זמן רב בשחייה על פני המים הקרים יש בין העור לבין הבשר שכבת שומן תת-עורית מבודדת, בנוסף לכך גם בשרם מכיל אחוז שומן גבוה. בעת הצלייה מטפטף השומן וכך ניתן להפטר ממנו בקלות(13).
 

הדמיון והשוני בין אווזים וברווזים

מדי פעם קיים בלבול בין שני בעלי חיים, הברווז והאווז. אמנם שני בעלי חיים אלו קרובי משפחה זה לזה (שניהם נכללים בסדרת האווזאים) ואף דומים במידת מה אך ההבדלים ביניהם גדולים. על מנת להבין את יחסי הקרבה בין הברווזים והאווזים יש להכיר קודם לכן את הסדר של קבוצות המיון השונות שבעזרתן ממייינים החוקרים את בעלי החיים ואת הצמחים. אווזים תת-משפחה במשפחת הברווזיים ואילו הברווזים נכללים בתת משפחה אחרת. לסוג אווז יש בארץ רק 2 נציגים המופיעים במספרים קטנים מאד: האווז האפור (תמונה 5) והאווז לבן המצח (תמונה 6). מבין הברווזים יש בארץ כ – 10 מינים למשל ברכייה (תמונה 7), מרית צפונית (תמונה 8), שרשיר (תמונה 9), ברווז צהוב מצח (תמונה 10) ועוד. 
 

              
תמונה 5.  אווז אפור   תמונה 6.   אווז לבן מצח          צילם:  Walter Siegmund      

  

              
תמונה 7.  ברכייה        צילם:  Richard Bartz   תמונה 8.  מרית צפונית         צילם: משה חובב

  

              
תמונה 9. שרשיר         צילם: משה חובב  

תמונה 10.  ברווז צהוב מצח         צילם: משה חובב

  

האווזים והברווזים דומים זה לזה במבנה גופם דמוי סירה רחבה, המסייע להם לשמור על שיווי-משקל במים. גופם עטוי בניצוי רב וצפוף. מתחת לנוצות הגוף חבויות נוצות פלומה רבות, וביניהן נוצות "פלומת הקן", שהן ארוכות יותר ולעתים שונות בצבען מנוצות הפלומה האחרות. שתי הקבוצות משקיעות זמן רב על מנת לשמן את הנוצות על מנת למנוע מהן לספוג מים. באופן זה נמנעת הרטבת הגוף והמשקל הסגולי של העוף לא עולה. התפתחות מוגברת של נוצות החזה והבטן יוצרת מעין כיסים המגינים על הכנפיים מפני הרטבות. בני המשפחה מעופפים טובים ומהירותם עשוייה להגיע ל - 80 - 100 קמ"ש. הברוזיים בעלי מקור רחב שבשוליו "עלעלים קרניים", מעין שיני מסרק המסודרים לאורך המקור ובעיקר בקצהו. לשיניים אלו תפקיד חשוב בעת האכילה. לכל בני המשפחה יש זפק להשהיית הזרעים הנבלעים וריכוכם. מזון אחר עובר לקיבת השרירים (הקורקבן) ושם הוא נטחן בעזרת אבנים שהעוף בולע.

בצד הדמיון ניתן למצוא הבדלים רבים: האווזים גדולים יותר ומשקלם מגיע ל – 1.4-4.5 ק"ג. (אווז אפור שוקל 2.4 – 4.0 ק"ג). צווארם ארוך יותר ורגליהם ארוכות וחזקות משל הברווזים. מיקום הרגליים הוא מתחת למרכז הכובד של האווז ולא מאחוריו. הבדל זה גורם לכך שהליכת האווזים יציבה יותר ולא מתנדנדת כשל הברווזים. הבדל זה קשור להיותם של האווזים יבשתיים יותר מהברווזים. אמנם גם הם יודעים לשחות ולצלול אך שוהים פחות במים. החיים היבשתיים יותר של האווזים מכתיבים גם את סוג המזון ומבנה המקור. האווזים מעדיפים מזון צמחי ירוק ואוכלים לרוב בשדות ובעיקר בשדות דגניים. המקור קצר בעל שוליים משוננים באופן גס ובקצהו שן בולטת. המקור משמש לקצירה ותלישת העשב.

תת משפחת הברווזים כוללת את הברווזים ה"אמיתיים" ("ברווזים משתכשכים"). הם קטנים יותר ומשקלם נע בין 200 גרם ל – 1.450 ק"ג. צווארם ורגליהם קצרים בהשוואה לאווזים. הם ניזונים בעיקר בתוך המים על ידי סינון אותו הם מבצעים בעזרת מקורם. המקור בעל השוליים המשוננים משמש כעין כברה. הם בולעים מים כשמקורם פתוח ולאחר מכן סוגרים את המקור ופולטים את המים. המים מסתננים בין שיני המקור וחלקיקי המזון נשארים לכודים בתוך הפה. קל להבחין בין אווזים וברווזים בעזרת השוואת המקור משום שמקור הברווזים רחב ושטוח ואילו לאווזים מקור שגובהו עולה על רחבו.

הבדל נוסף בין האווזים והברווזים הוא קיומה של דו-צורתיות מינית בברווזים לעומת הדמיון בין הזכרים והנקבות באווזים. זכרי הברווזים בולטים בצבעיהם המרהיבים לעומת הנקבות בעלות הצבע הדהוי. באווזים אין הבדלים בניצוי בין זכרים ונקבות. ההבדל הבולט היחיד בין זכרים ונקבות באווזים הוא היותו של הזכר גדול יותר. האווזים משירים את נוצותיהם בבת אחת בעת החלפת הנוצות ויש להם לבוש זהה בכל השנה ואילו לברווזים יש "לבוש ביניים" משום שהחלפת הנוצות הדרגתית. באווזים קולות הזכר והנקבה דומים ואילו בברווזים לנקבה יש מגוון קולות גדול יותר מאשר הזכר. קולות האווזים רמים יותר ועל כך עמד כבר המהרש"א (חידושי אגדות, סוטה, מח ע"א) שכתב:

"ביטל זמרא קם ק' אווזי בזוזא כו'. יש לכוון בזה ע"פ מ"ש בפ' הרואה הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה כי האווז הוא הקולני בעופות טהורים ולזה המבטל זמר האיסור זוכה לרינון החכמה ומביא הברכה במין האווז הרומז ע"ז ובהיפך כי זלזל ביה כו' וק"ל".

בגלל קריאותיהם הרמות ותוקפנותם משמשים האווזים לשמירה (ראו במאמר "שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא".


האווזים גדלים בקצב מהיר ומגיעים לשיא גדלם כעבור 4 חודשים ולכן יש יתרון לגדלם לבשר. גם אורח החיים היבשתי וסוג המזון הופכים אותם לנוחים יותר לגידול בהשוואה לברווזים. הבדל נוסף המסביר את ביותם המוקדם הוא התנהגות ה"החתמה" שלהם. אפרוחי האווזים נעים בעקבות הגוף הראשון שהם רואים לאחר בקיעתם ואדם הנמצא בעת הבקיעה מזוהה כאמם. בברווזים ה"החתמה" מסובכת יותר משום שלא די בתנועה אלא יש צורך גם בהשמעת קולות אופייניים למין.

קבוצה המהווה חוליית ביניים בין האווזים והברווזים היא תת משפחת הטדורניים. בני תת משפחה זו הם בגודל ביניים בין שתי הקבוצות, מיקום הרגל הוא בעמדת ביניים וכן אורח חייהם. דוגמאות לבני תת משפחה זו הם הטדורנה (תמונה 11) והקזרקה (תמונה 12). 
 

              
תמונה 11. טדורנה  

תמונה 12.  קזרקה        צילם: משה חובב

 
 


(1) על משמעות השם "בר-אווזא" ראו להלן ב"הרחבה".
(2) פירוש: וְהָא [והרי] רָבָא אִיקְלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, וּטְפַלּוּ לֵיהּ בַּר אַוְוזָא [הזדמן לבית ראש הגולה, וטפלו לו ברווז בבצק] אָמַר: אִי [אם] לֹא דַּחֲזִיתֵיהּ דְּזִיג כְּזוּזָא חִיוְרָא [שראיתי את הבצק שהוא צלול כדינר לבן, חדש], לֹא הייתי אָכְלִי מִינֵּיהּ [אוכל ממנו] שמא בלע מן הדם.
(3) אמנם על פי דברי הגמרא (בבא מציעא, פו ע"ב) התרנגולת היא "מובחר שבעופות" אך ייתכן שהכוונה לטיפוס מסויים וכפי שאמר אמימר: "זגתא אוכמתא בי בטניתא, דמשתכחא ביני עצרי, דלא מציא פסיא קניא". מפרש שם רש"י: "זגתא - תרנגולת. פטניתא - המפטמת בבית, לשון אחר: בטניתא - בעלת כרס. דמשתכחא בי עצורי - בין הגיתות, ואוכלת החרצנים. דלא מצי פסיא קניא - שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה.
(4) הם זקוקים לשומן רב כדי לבודד את גופם מהקור בסביבה המימית בה הם חיים.
(5) פירוש: דְּבֵיתְהוּ [אשתו] של רַב הוּנָא הֲוָה [היה] לָהּ דִּינָא קַמֵּיהּ [דין לפני] רַב נַחְמָן, אָמַר: הֵיכִי נַעֲבֵיד [כיצד נעשה] בענין זה? אִי אֵיקוּם מִקַּמָּהּ [אם אעמוד לפניה] משום כבודה כאשת תלמיד חכם, על ידי כך מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ דְּבַעַל דִּינָא [יסתתמו טענותיו של בעל הדין] שאין הכל יודעים שצריך לחלוק לה כבוד משום שהיא אשת חכם, ויחשוב הצד השני שרב נחמן מעדיף אותה משום מה. ומן הצד האחר, אם לֹא אֵיקוּם מִקַּמָּהּ [אעמוד לפניה], הרי אמרו שאֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר, וכבוד התורה הוא! אָמַר לֵיהּ [לו] רב נחמן לְשַׁמָּעֵיהּ [לשמשו]: צֵא וְאַפְרַח [והפרח] עֲלַי בַּר אַוָּוזָא [ברווז] וּשְׁדֵי עִלָּוַואי, וְאֵיקוּם [וזרוק אותו לעברי, ואעמוד], כביכול בגלל הברווז, שאז אקיים את מצות העמידה, אבל לא ייראה הדבר כך.
(6) פירוש: ההוא בר אווזא דהוה בי [ברווז אחד שהיה בביתו] של רב אשי, על לביני קניא [נכנס לבין הקנים], נפק אתא כי ממסמס קועיה דמא [יצא ובא כאשר מלוכלך גרונו בדם]. אמר רב אשי: וכי לא אמרינן [אין אנו אומרים] במקרה של ספק כלבא [כלב] טרף ספק שונרא [חתול] דרס — אימר כלבא [אמור שכלב היה זה], שאין בו דין דרוסה? הכא נמי [כאן גם כן], הואיל וספק קניא [קנה] פצע את גרונו, ספק שונרא [חתול] דרס אותו — אימר קניא מחייה [אמור שקנה היכה ופצע אותו].
(7) ואולי גם ברווזים צעירים אם כי ברוב השפות קיימת הפרדה בין אווזים לברווזים. בערבית, למשל, נקרא האווז בשם זהה כמעט לזה העברי (أوز) אך לברווז יש שם עצמאי: בַּט (بط).
(8) פירוש: אָמַר רָבָא: אֲנָא [אני], אִי לָאו [אם לא] שאָדָם חָשׁוּב אֲנָא [אני] סַכִּינָא אַבַּר יוֹנָה [סכין על בן יונה] לָמָּה לִי? הָא חֲזִי [הרי ראוי] לִי לְאוּמְצָא [לאוכלו כבשר חי].
(9) פירוש: ושואלים: וְהָא [והרי] רַב יִצְחָק בַּר אַמִי אִיקְלַע לְבֵי [הזדמן לבית] רַב חִסְדָּא, וַחֲזָא הַהוּא בַּר אַוְוזָא דְּהָווּ קָא מְטַלְטְלוּ לֵיהּ מִשִּׁמְשָׁא לְטוּלָּא [וראה בשר ברווז אחד שהיו מטלטלים אותו משמש לצל] שלא יתקלקל, וְאָמַר רַב חִסְדָּא לבני ביתו: חֶסְרוֹן כִּיס קָא חָזֵינַן הָכָא [רואה אני כאן], כלומר, עליכם לדאוג שלא ימצא זמן מרובה בשמש שלא ייפסד. נמצא שמותר לדעתו לטלטל בשר שאינו ראוי לאכילה! ומשיבים: שָׁאנֵי בַּר אַוְוזָא, דַּחֲזִי לְאוּמְצָא [שונה ברווז, הראוי להיאכל בשר חי, כמות שהוא ללא בישול.
(10) פירוש: וְהָאָמַר [והרי אמר] רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ [לשמשו] ביום טוב: טְוֵוי לִי בַּר אַוְוזָא, וּשְׁדֵי מֵיעֶיהָ לְשׁוּנְרָא [צלה לי ברווז וזרוק את מעיו לחתול].
(11) פירוש: אמר ליה [לו] רבא לשמעיה [לשמשו]: טוי לי בר אווזא [צלה לי ברווז] בתנור ואזדהר מחרוכא [והזהר מלחרוך אותו],
(12) פירוש: וְהָא [והרי] רָבָא אִיקְלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, וּטְפַלּוּ לֵיהּ בַּר אַוְוזָא [הזדמן לבית ראש הגולה, וטפלו לו ברווז בבצק].
(13) רות סירקיס מציינת בספרה על הבישול הסיני שאחת המשימות החשובות בעת הכנת ברווזים למאכל היא להפטר עד כמה שניתן מהשומן.

 

מקורות עיקריים:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6, עמ' 89-110.
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 125-127.

Kear, Janet, 2005, 'Ducks, Geese and Swans: General chapters, species accounts (Anhima to Salvadorina)', Oxford University Press.

לעיון נוסף:

ב"פורטל הדף היומי":

הברווז כמשל - "שפיל "שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי" (מגילה יד ע"ב).

 



א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר