סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

הני חלפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים – רוזמרין רפואי
 

"אמר רב גידל אמר רב: האי סמלק מברכין עלויה בורא עצי בשמים. אמר רב חננאל אמר רב: הני חלפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים. אמר מר זוטרא: מאי קראה? והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ" (ברכות, מג ע"ב).

פירוש: אמר רב גידל אמר רב: סמלק שהוא עשב ריחני מברכין עלויה [עליו] "בורא עצי בשמים". אמר רב חננאל אמר רב: חלפי דימא שהוא עשב בושם הגדל ליד הים מברכין עלייהו [עליהם] "בורא עצי בשמים". אמר מר זוטרא: מאי קראה [מה הכתוב] ממנו הוכחה לכך שקוראים "עץ" לדבר שיש בו רק גבעולים רכים למדי "והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ" (יהושע ב, ו), הרי שאף גבעולי הפשתן נקראים "עץ" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: רוזמרין רפואי   שם באנגלית: Rosemary   שם מדעי: Rosmarinus officinalis

שם נרדף במקורות: חלפי דימא?


הנושא המרכזי: מהם "חלפי דימא"?


הצמח "חלפי דימא" מוזכר גם במסכת גיטין (סח ע"ב) כמרכיב בשיקוי לטיפול בכאב ראש: "לדמא דרישא ליתי שורבינא ובינא ואסא דרא, וזיתא וחילפא, וחילפי דימא ויבלא, ולישלוקינהו בהדי הדדי וכו'"(1). מפרש רש"י: "לדמא דרישא - חולי כאב הראש הבא מחמת דם ... חילפא - צפצפה עץ ששמו פופליי"ר. וחילפי ימא - גירופל"א". ד"ר מ. קטן(2) מאיית את לעז זה girofle ומתרגם קרפול שהוא שמו של פרח. מעיר ד"ר קטן שבכל כתבי היד המילה נכתבת ב"ג". לפי שיטת הכתיב של לעזי רש"י צריך להסיק מכך שיש לקרוא guirofle (מלטינית-יוונית caryophyllon, איטלקית garofola ומכאן נגזר השם "קרפול"). לחלופין מציע ד"ר קטן שכל הגרסאות טעונות תיקון ויש לגרוס יירופל"א jirofle (ראו שם הצעה שלישית). בספר הרוקח (הלכות ברכות, סי' שמ"ב) נכתב: "... וחילפי דימא הוא גרופלא וכו'". Girofle בצרפתית הוא שמו של התבלין ציפורן העשוי מכפתורי פרחים מיובשים (תמונה 1) של עץ טרופי בשם אוגניית הציפורן (Syzygium aromaticum) (תמונה 2). אחדים משמותיו הנרדפים של העץ הם Caryophyllon plinii ו - Eugenia caryophyllatum. בערבית נקרא התבלין קרנפל או אטפר (צפורן). יש המזהים את קרנפל עם הצמח הנקרא במשנה "כופר" (ראו במאמר "הורד והכופר והלטום והקטף"). הציפורן היה ידוע כתרופה למחלות רבות. הרמב"ם, למשל, המליץ על הציפורן ("ג'ירופלי") כתרופה להסטריה, מחלת הנפילה ודפיקות לב. הרמב"ם טען שהנחת אבקת ציפורן כתושה על קדמת הראש בסתיו עשוייה למנוע "נזלים" כלומר התקררות ונזלת (3)).

אמנם זיהוי "חלפי דימא" כציפורן מתאים לעובדה שמדובר בבושם המשמש גם כתרופה אך לא ברור הקשר לים משום שאוגניית הציפורן איננה צמח המוגבל לחופי ים. הסבר אפשרי הוא שהשם קשור למוצאו של העץ באיי מאלוקו (אינדונזיה) כאשר התואר "דימא" מקביל לביטוי "איי הים" המוענק לאיים רחוקים. קושי נוסף העומד בפני זיהוי זה הוא ההשוואה שעורך מר זוטרא לפשתי עץ. ענפי העץ אוגניית הציפורן, שגובהו מגיע ל – 10-12 מ', אינם דומים לגבעולי פשתן אלא מעוצים ואין ספק שמעמדם כשל עץ. אינם דומים לגבעולי פשתן אלא מעוצים ואין ספק שמעמדם כשל עץ.
  

              
תמונה 1. תבלין הציפורן        צילום: Denniss   תמונה 2. אוגניית הציפורן       צילם: Midor

 
בניגוד לפירוש רש"י במסכת גיטין הרי שבסוגיה בברכות (מג ע"ב) בפירוש המיוחס לרש"י נאמר: "חלפי דימא - בושם שקורין אשפי"ג, והוא שבולת נרד, ועשוי כעין גבעולי פשתן, דאשכחן גבעולין דאיקרי עץ". החידוש בדברי רב הוא שלמרות שגבעוליהם של "חלפי דימא" אינם מעוצים מברכים עליהם "בורא עצי בשמים. בלשונו של הערוך (ערך "חלף"): "פי' אף על גב דרכיכי, עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ". ד"ר מ. קטן מתרגם אישפי"ג (espig) לאזוביון (לבנדר) סוג  ממשפחת השפתניים. זיהוי הנרד כאזוביון אפשרי משום שמבנה תפרחת האזוביון אכן דומה לשיבולת (תמונה 3) אך אין לכך תימוכין במקורות. רש"י (שמות, ל ל"ד) כתב: "... שבולת נרד וכרכם, הרי שמונה, שהשבולת ונרד אחד, שהנרד דומה לשבולת וכו'". מעניין לציין שעל פי הטקסונומיה המודרנית אחת מקבוצות המינים בסוג אזוביון נקראת Spica בדומה לשם המופיע במקורות ביחס לנרד. המין הידוע בסוג הוא אזוביון רפואי (Lavandula angustifolia) שממנו מופק שמן אתרי המשמש לצרכים קוסמטיים ורפואיים (ראו עוד במאמרים "כמה ככרין דנרד למרי דיכי", "ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלי").

זיהוי נוסף ל"חלפי דימא" אנו מוצאים בפירוש הערוך (ערך "חלף"): "... ופירשו הראשונים הני חילפי דימא לא בריר לן ודאי מאי ננהו וקיימא לן כי הא מתניתא דכל שתחילת ברייתו מוציא עץ אילן הוא ועל כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עליה ואמרו ששמו בלעז רוזמרינ"ו". בספר "אור זרוע" (ח"א, הלכות סעודה סי' קע"ט) אנו מוצאים: 

"ופירשו הראשונים הני חילפא דימא לא בריר לן ודאי מאי נינהו וקיי"ל כי הא מתנית' דכל שתחלת ברייתו מוציא עץ אילן הוא על כן כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עלייהו. ואומר ששמו בלע"ז ראזמארין. וכן כתב רבינו אלפס דקיי"ל כי הא מתניתא דכל שתחלת בריאתו מוציא עלין מין ירק הוא וכל שתחלתו ברייתו מוציא עץ אילן הוא".

בלטינית הצמח נקרא rosmarinus ורוב המקורות רואים בשם זה צירוף של ros – טל ו- marinus המביע קשר לים (בלטינית mare הוא ים). אמת היא שרוזמרין (תמונה 4) גדל בקווי גובה נמוכים ולכן גם קרוב לים אך הוא איננו אופייני לחופי ים. הוא איננו עמיד לרסס הגלים שעשוי היה לכאורה להיקרא "טל הים". ייתכן והשם "טל הים" איננו מתייחס לבית הגידול של הרוזמרין אלא לצבע הפרחים המזכיר את כחול הים.

קצה חוט לזיהוי "חילפי דימא" עשוי היה להיות ההשוואה שערך מר זוטרא בינם לבין גבעולי הפשתן. על פי ערוך (ערך "חלף") גבעולי "חלפי דימא" רכים: "פי' אף על גב דרכיכי, עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ". רבינו יונה על הרי"ף (ברכות, לא ע"ב) כתב באופן דומה: "וסמלק וחילפי דימא העץ שלו הוא רך ביותר ונקרא בלעז רוזמרי"ן ואפילו הכי מברכין עליו בורא עצי בשמים. ויש מפרשים דחילפי דימא הוא הנקרא אישפליג"ו בלעז וכו'". בספר כפתור ופרח (פרק נו) מובאת השוואה לגבעול החציל: 

"אמר רב חננאל אמר רב, הני חלפי דימא מברכינן עליו בורא עצי בשמים. אמר רב זוטרא מאי קראה והיא העלתם הגגה ותטמנתם בפשתי העץ, כיון דאיכא פשתן דאיקרי עץ וחליש וכריך כותיהו, אינהו נמי עץ נינהו. ואלו עץ אל בדאנגאן חזק תקיף ולא כריך".

ניתן לשער שהקביעה שגבעוליהם רכים מתייחסת רק לשלבי הגידול המוקדמים או רק לחלקו של הצמח משום שלאחר מכן הם מתקשים כפי שמשתמע מדברי המאירי (ברכות, מג ע"ב): 

"ובתוספתא אמרו לענין זה כל שמוציא עליו מעיקרו עשב הוא, וכל שמוציאן מעצו אילן הוא. ומכל מקום יש מפרשים שאפילו עשב, כל שהוא מתקשה כעץ, מברכין עליו עצי בשמים ומייתו לה מפשתי העץ, וכדקאמר מאי קראה דכל מידי דעולה בקנה אקרי עץ וכו'. ויש מפרשים חלפי דימא שהוא עץ שעליו דומין לגבעולי פשתן והשרש שלו גלנגאר שפירושו אשפיק וכו'" (אזוביון).  :
  

              
תמונה 3. אזוביון רפואי   תמונה 4. רוזמרין רפואי


 


(1) פירוש: התרופה לְדָמָא דְּרֵישָׁא [לדם שבראש], כאב ראש הבא מחמת רוב דם לֵיתֵי שׁוּרְבִינָא [יביא ארז] וּבִינָא [וערבה] וְאָסָא דָּרָא [והדס לח], וְזֵיתָא [וזית] וְחִילְפָא [צפצפה], וְחִילְפֵי דְּיַמָּא [וערבות ים], וְיַבְלָא (מין עשב), וְלִישְׁלוּקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי [ויבשל אותם יחד] וכו'.
(2) ב"אוצר לעזי רש"י".
(3) מתוך א. א. שמש, "חומרי מרפא בספרות היהודית של ימי-הביניים והעת החדשה" בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 252-253. 

  


א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר