החלטות מערכת / רפי זברגר

קידושין יד ע"א

הקדמה

הגמרא דנה על הדין האחרון במשנה הראשונה במסכת: היבמה.. קונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם. כלומר, אשה שמת בעלה ללא ילדים, ויש לבעל אחים - היא נקראת יבמה ואינה יכולה להתחתן ''חופשי'' אלא חייבת להתייבם לאחד האחים [קידושין אלו של אחד האחים לאשת האח המת נקרא ייבום]. כדי ל''השתחרר'' מחובת האשה להתייבם, ובכך היא בעצם ''קונה את עצמה'', כלשון המשנה, צריך לקרות אחד משני דברים:
1. היבם יבצע ''פעולה חליפית'' הנקראת חליצה. 
2. היבם ימות [אם יש מספר אחים, כולם ימותו] ובכך האשה חופשית להינשא לכל מי שתחפוץ.
 

הנושא

שואלת הגמרא על האפשרות השניה לעיל: מניין אנו למדים שמיתת היבם מתירה את האשה להינשא לכל אחד?
עונה הגמרא, כי דין זה נלמד מקל וחומר: מה אשת איש ה"חמורה" [מי שבא עליה מיתתו בחנק] - מיתת הבעל מתירה אותה להינשא לכל העולם, יבמה שהיא ''קלה'' [מי שבא עליה – אינו עובר אלא על איסור לאו ועונשו – מלקות] בוודאי נאמר שמיתת היבם תתיר את האשה להינשא לכל העולם. לימוד זה מופרך בהמשך בשתי פירכות:



אם כן, בשלב זה נשארנו עם הקל וחומר (לאחר ששתי הפרכות נדחו). ועכשיו שואלת הגמרא: אם ''נזרום'' עם הקל וחומר שלנו, הרי נוכל לעשות קל וחומר דומה ולהגיע ל''מסקנה בעייתית''. 
הקל וחומר "הדומה": ומה יבמה "הקלה'' שאין אפשרות לשחרר אותה בגט, בכל אופן משתחררת בחליצתה, אשת איש "החמורה'' שכן משתחררת בגט, בוודאי שנוכל לשחרר אותה בחליצה. 
מסקנה הנובעת מקל וחומר זה איננה נכונה – אשת איש "רגילה'' איננה משתחררת ע''י חליצה. 
תשובת הגמרא: אמר קרא.. - יש לימוד מיוחד מהפסוקים העוסקים בגט, ממנו אנו לומדים שאין חליצה באשת איש. הפסוק: ...וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ (דברים כ"ד, א'). לומדת הגמרא: רק ספר [גט] כורת ומשחרר את האשה ולא דבר אחר (כמו חליצה).  
 

מהו המסר?

הקל וחומר שעשינו בסוף הוא לכאורה כל כך ''יפה ונכון'', עד שהגענו ולמדנו את הפסוק, והבנו'' כי הקל וחומר "לא תופש". אנו רואים, שלא כל דבר שנראה ''טוב ויפה'' אכן כזה. לפעמים יש אילוצים, החלטות, קביעות, חוקים שאנו מחויבים אליהם, והם מחייבים אותנו ללכת לאורם, למרות שה''שכל הישר'' מפנה אותנו לכיוונים אחרים.
כך יש לחנך גם את ילדינו: לא תמיד ניתן ללכת לפי ''מה שנראה לנו''. לפעמים יש "החלטות מערכת'' המחייבות אותנו, ואין לנו ברירה אלא ללכת לאורם. לא קל לשכנע, אבל אין ברירה


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]