''תורת ההקשר'' / רפי זברגר

קידושין ב ע"ב
 

הקדמה

המשנה הראשונה של המסכת, מפרטת את הדרכים בהם האשה ''נקנית'' לבעל בעת הקידושין, ואת הדרכים בהם היא ''קונה את עצמה'' בעת הגירושין.
המשנה מתחילה ב"כותרת": האשה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים...
במאמר זה לא נדון בדרכי הקנין, אלא בנושאים לשוניים שהגמרא דנה בארוכה בתחילת המסכת. הדיון נסב על המילים:
1) נקנית 2) בשלש 3) דרכים 4) וקונה את עצמה. אנו נתמקד בשאלה, מדוע כתוב בשלש דרכים ולא שלשה.
 

הנושא

נתאר את דין ודברים בנושא השאלה, מדוע נכתב דרכים בלשון נקבה (שלש ) ולא בלשון זכר?


 

מהו המסר?

למדנו כי לשון הפסוקים והמשניות, נקבע לפי הנושא עליו עוסקים באותו מקום. יש משמעות להקשר! מכאן ניתן להסיק כי גם בדיבור שלנו תלוי מהי הסביבה. מי ומי השומעים אותנו, ואל מי אנחנו מדברים. אם מדובר בחבורת ילדים, הרי שהיחס יהיה בהתאם, כנ''ל אם מדובר בחבורת מתבגרים – יש להתאים את הלשון, התוכן, הצורה וטון הדיבור אל האוכלוסייה איתה אנו מתקשרים. יש הורים אשר ''שוכחים'' כי ילדיהם גדלו כבר ואינם עוד ''ילדים קטנים'' וממשיכים להתייחס אליהם באופן דומה בו התייחסו מספר שנים קודם לכן. חייבים להתאים ולהשתנות ולשנות יחס בהתאם ובהקשר המתאים לכל מצב!.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]