ערות עבד
ברכות כה ע"ב
"אמר רב יהודה: נכרי ערום - אסור לקרות קריאת שמע כנגדו. מאי איריא נכרי, אפילו ישראל נמי? - ישראל - פשיטא ליה דאסור, אלא נכרי אצטריכא ליה; מהו דתימא: הואיל וכתיב בהו (יחזקאל כג, כ) אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, אימא כחמור בעלמא הוא - קמשמע לן: דאינהו נמי איקרו ערוה, דכתיב (בראשית ט, כג) וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ".
במסכת יבמות דף סב ע"א אמרו שאף שגוי מתייחס אחר אביו, לעבד אין לו יחוס, דכתיב: (בראשית כב, ה) שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר - עַם הדומה לחמור. כלומר שעבד דומה בהלכותיו לחמור יותר מגוי. לפיכך קשה למה סתמה הגמרא בדין ערות נכרי, ולא חילקה ואמרה שההוה אמינא אודות ערות גוי נכונה בעבד, והרי הראיה מערוות נח היא רק לבן חורין?
אלא שדמיון עבדים לחמור בפסוק עַם הדומה לחמור משמעו שאינם בכלל עַם כי יחוסם אינו יחוס. ואילו דין ערוה תלוי בגוף ובשר והכתוב: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם עוסק במצרים.
