טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

אי לאו דדלאי לך חספא, לא משכחת מרגניתא תותה – צדפת הפנינים

"אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: ולא משנתינו היא זו? הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה! אמר ליה: אי לאו דדלאי לך חספא, לא משכחת מרגניתא תותה" (בבא מציעא, יז ע"ב).

פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] ר' חִיָּיא בַּר אַבָּא לְר' יוֹחָנָן: וְכי לֹא מִשְׁנָתֵינוּ הִיא זוֹ? הלא דבר זה אפשר ללמדו מן המשנה ששנינו בה: אם הוֹצִיאָה אשה גֵּט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּה משום שהכתובה אבדה הריהי גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ. ובודאי הטעם הוא משום שהחובה לשלם את הכתובה היא תנאי בית דין, ואין הבעל יכול להכחישה. אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יוחנן: אכן, ראיה יפה היא זו ואולם אִי לָאו דִּדְלַאי [אם לא שהייתי מרים] לְךָ חַסְפָּא [חרס] לֹא מַשְׁכַּחַתְּ מַרְגָּנִיתָא תּוּתָהּ [הייתי מוצא מרגלית תחתיו], כלומר, רק לאחר שאמרתי לך את ההלכה הזו הצלחת אתה למצוא את הדבר מרומז במשנה, ולולא זה לא היית מעלה זאת על דעתך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: פנינה           שם באנגלית: Pearl           שם נרדף במקורות: מרגלית, מרגניתא

נושא מרכזי: מה הקשר בין המרגלית והחרס?

 

לריכוז נושאים וקישוריות על צדפת הפנינים הקש\י כאן.

 

בעיון ראשוני נראה שהקשר בין החרס והמרגלית הוא קשר מקרי כלומר מרגלית הייתה מוסתרת מתחת לחרס ובעקבות הרמתו היא התגלתה. החרס שאין לו שום חשיבות עשוי היה לנוח זמן רב על גבי הקרקע ללא חפץ ורק הרמה מקרית שלו גילתה את המרגלית. באותה מידה, לכאורה, המרגלית היתה עשויה להסתתר מתחת לכל עצם אחר. הבנה זו עמדה כנראה בפני רש"י בפירוש הגמרא בבא קמא (צא ע"א). "... והתניא, אמר לו רבי עקיבא; צללת במים אדירים והעלית חרס בידך וכו'". רש"י: "צללת במים אדירים - כלו' יגעת לפטור עצמך ולא העלית בידך כלום שברי חרסים אין ראוים לכלום". בראשונים אחרים אנו מוצאים גישה שונה לחלוטין ולדעתם המשל של רבי יוחנן מבטא מציאות קיימת שבה מרגליות מסתתרות תחת "חרסים" הנמצאים בקרקעית הים:

"אי לאו דדלאי לך חספא כו' – ואם תאמר וכי דרך למצא מרגליות תחת חרסים? ומפרש ר"ת דבקרקעית הים אבנים רחבות ונראות כחרסים ותחתיהן נמצאים המרגליות. ובהחובל (ב"ק דף צא.) נמי אמרינן צללת במים אדירים והעלית בידך חרס" (תוספות, בבא מציעא, יז ע"ב).

תוס' שאנ"ץ הוסיף פרטים נוספים לתאור האבנים/חרסים:

"אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותא. בקרקעית הים יש אבנים רחבות וחדודות ודקות כעין חרסים והיינו חספא. והיינו דכתיב בלויתן: תחתיו חדודי חרס ירפד חרוץ עלי טיט, כלומר עורו קשה ושוכב על אבנים מחודדות בקרקעית הים ואינו ניזוק. ירפד לשון רפידתו חרוץ מורג חרוץ וכפל מלה הוא".

ב"עיונים" ב"תלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ מובאת הצעה להסבר הריאליה שבדברי רבי יוחנן: "... והיו שפירשו ש"חספא" החרס הוא כינוי לצדף – שהמרגלית נמצאת בתוכו, (וכן קיימת הוראה זו בארמית) שאם אין מבחינים בצדף הפשוט הדומה לחרס – אין למצוא את הפנינה". על פי הצעה זו החרס מקביל לצדפה שהמרגלית בתוכה. קיים קושי מסויים בפירוש זה משום שהפנינים נוצרות בתוך חלל הגלימה של הצדפה ואין די בהרמתה כדי למצוא את הצדפה.

לענ"ד הראשונים שהובאו לעיל דייקו מאד בתיאור אופן מציאת הפנינים תוך התייחסות למבנה צדפת הפנינים שאתאר להלן. בניגוד לחלזונות בעלי קונכיה הבנויה מחטיבה אחת (תמונה 1), המגינה על החלקים הפנימיים הרכים, הרי שלצדפות יש 2 קשוות (תמונות 2-3). הקשוות מופרשות על ידי רקמת הגלימה ועשויות בעיקר מגיר. הן בעלות מרקם וצבעים המזכירים מאד חרסים ובמיוחד כאשר הן נקיות מאצות ובעלי חיים (ראו בתמונה 2). רקמת הגלימה מפרישה כלפי חוץ את הקשוות ומסוגלת לעטוף גרגירי חול החודרים לתוך החלל הפנימי בחומר גירני הנקרא דר וכך נוצרת הפנינה (תמונה 4). על מנת לחשוף את הפנינה יש להפריד את הקשוות זו מזו ולהרחיק את החלקים הרכים הנחשפים ורק אז ניתן להגיע לפנינה.

התיאור בראשונים של "אבנים רחבות וחדודות (בעלות חודים) ודקות" הולם להפליא את המראה של קשוות צדפת הפנינים. לאחר שהצדפה מתה, החלקים הפנימיים נרקבים ונעלמים והקשוות נפרדות זו מזו. הרמת הקשווה העליונה עשוייה לחשוף מתחתה את הפנינה שהתפתחה בחלל הגלימה של הצדפה. כוונת רבי יוחנן בדבריו לרבי חייא בר אבא הייתה שאלמלא הוא הרים את קשוות צדפת הפנינים (ה"חרס") המכסה את הפנינה היא לא הייתה מתגלה.

הסבר אפשרי אחר למשל איננו ריאלי אלא סמלי. במשל זה מוצג ערכו של החרס כניגוד לערכה של המרגלית משום ששני חפצים אלו מייצגים שני קצוות של סקאלת ערכים כלכליים. החרס מייצג עצמים חסרי ערך כפי שאנו מוצאים למשל במגילת איכה (ד ב'): "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר". בפסיקתא זוטרתא (שם) אנו מוצאים: "נחשבו לנבלי חרש. כלומר אותם הגופים הנאים איכה נחשבו לנבלי חרש שכיון שנשבר אין לו תקנה, כך היו מושלכין באשפתות". בפיוט הידוע "ונתנה תוקף" אנו אומרים: אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו משול כחרס הנשבר וכו'". בניגוד לחרס הרי שהמרגלית או בשמה הנרדף פנינה מסמלת חפץ יקר ביותר. על התורה אומר הפסוק במשלי (ג ט"ו): "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לא יִשְׁווּ בָהּ". על פי פסוק זה ניתן להבין את דברי רבי יהושע לרבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא לאחר שלא מיהרו לספר מה ששמעו בבית המדרש: "אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני" (חגיגה, ג ע"א). על הניגוד בין החרס והמרגלית אנו לומדים גם בדברי רב: "אמר רב יהודה אמר רב: הוה ליה לרבי אלעזר למדרש ביה מרגניתא, ודרש ביה חספא" (יבמות, צד ע"א).

ניגוד זה בין החרס למרגלית מעניקה משמעות נוספת לאמירה "אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותיה". הקשר בין החרס והמרגנית איננו רק קשר ביולוגי אלא גם קשר סמלי וכוונת המשל לרמוז בדומה למשנה באבות (פ"ד מ"ג): "... אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום". פעולה שנראית לכאורה פחותת ערך יש בכוחה להביא לתוצאה משמעותית מאד. ייתכן ורבי יוחנן רומז שאמנם הדברים שאמר נראים כחרס אך בזכותם יכול היה רבי חייא בר אבא להגיע לחידוש בדברי המשנה.
 

 
תמונה 1.  חילזון - ארגמנית אדומת פה                                                תמונה 2. שרטוט סכמתי של חתך רוחב בצדפה.

  

תמונה 3. צדפה - סירה קטומה		תמונה 4.  צדפת הפנינים         הפנינה לאחר הסרת הקשווה העליונה והסרת האיברים הפנימיים. כאן היא נראית צמודה לגלימה.

  

תמונה 5.  שרשרת פנינים - צולמה במצפה התת ימי באילת צילמה: תהילה רענן		תמונה 6.  צדפת הפנינים  - צולמה במצפה התת ימי באילת   צילמה: תהילה רענן

  

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)