מודים דרבנן
סוטה דף מ ע"א
"בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה הם אומרים? אמר רב: מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך; ושמואל אמר: אלהי כל בשר על שאנו מודים לך; רבי סימאי אומר: יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך; נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי: ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו מודים לך; רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי: כן תחיינו ותחננו, ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך, לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם, על שאנו מודים לך. אמר רב פפא: הילכך נימרינהו לכולהו".
מדוע כלל שאלה הגמרא מה אומר הצבור בזמן ששליח צבור אומר מודים? במה נשתנתה ברכת ההודאה משאר ברכות חזרת הש"ץ שבהן הצבור רק שותק ושומע?
כמו כן אמרו בירושלמי מסכת ברכות פ"א ה"ה: "תנא רבי חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח צבור בהודאה", במה נשתנתה ברכת ההודאה משאר ברכות חזרת הש"ץ שבה שח גם כל יחיד מהצבור?
אמשל לך משל, למה הדבר דומה, להלך שנצרך לעבור את הנהר לביתו אך לא נותר בידו די ממון עבור בעל הסירה שיעבירהו. והיה עומד נבוך על שפת הנהר אובד עצות. לפתע קרבה אליו סירה, עלה! אמר לו הספן. אך אין בידי לשלם לך! ענה. אל דאגה, כבר שילם לי עבורך גביר פלוני שראך וחמל עליך. לאחר שירד ההלך מהסירה ביקש מהספן, אנא מסור נא את תודתי העצומה לאותו גביר! ענה לו הספן, וכי כך מודים? האין ראוי שתכתת רגליך ותודה לו בפיך בעצמך?!
כיוצא בדבר: (המקור בקישור זה)
לאחר שנותח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, על ידי מנתח בכיר מארה"ב, ביקש מתלמידיו שיֵלמדו אותו כיצד אומרים 'תודה' באנגלית. התלמידים אמרו לרבינו זצ"ל שיוכל לומר למנתח תודה בלשון הקודש, והם יתרגמו את דבריו. אך רבינו התעקש ללמוד את תרגום המילה, וחזר ושינן 'טֵנְק יוּ' שוב ושוב, כדי להודות לאיש בעצמו.
וכך הוה. רבינו לחץ את ידו של המנתח ואמר לו תודה באנגלית, והלה התרגש מאוד לשמוע את דברי התודה מפי קודשו של רבן של ישראל.
ניגשו תלמידיו וביקשו להבין - ילמדו רבינו, שהזמן אצלו הוא מצרך כל כך יקר - מדוע הקפיד שההודאה תאמר דוקא באנגלית?
רבינו השיבם, שלמד זאת מדברי האבודרהם (הובא בא"ר קכ"ז-א'), שכתב בנוגע לאמירת 'מודים דרבנן' של הציבור בחזרת הש"ץ: "אין דרך העבד להודות לרב ולומר אדוני אתה על ידי שליח, שיוכל להכחישו ולומר לא שלחתיו, אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים, אבל בשאר התפילה שהיא בקשה, יכול לתבוע צרכיו על ידי שליח".
למדנו אפוא, שכשמגיעים בחזרת הש"ץ ל'מודים', הציבור אינו יוצא במודים של הש"ץ כמו בשאר התפילה, אלא כל אחד צריך להודות בעצמו, מקרב לב ובהתרגשות עצמית. אם רק יקשיב לאמירת מודים של הש"ץ, יישאר פאסיבי ולא יתלהב, וכמו כן הודאתו עלולה להיות מוכחשת. ולכן מוטב שכל אחד יתן תודה בעצמו בכוונה ובשמחה, על שניתנה לו המתנה הגדולה – חיים. לשם זה תיקנו אמירת מודים דרבנן על ידי הציבור. ומכאן נוכל ללמוד גם בנוגע לכל הכרת הטוב שרוחש אדם לחבירו, שראוי שיודה לו בעצמו, כי את רגשותיו הפנימיים לא יוכל להעביר על ידי שליח.
