סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

הגונב מגנב / רפי זברגר

בבא קמא דף ס"ב 

 

הרקע

אם ''נשאל ברחוב'' מה הדין של הגונב מגנב, האם ה''גנב'' השני מתחייב או לא? נראה כי התשובה הנפוצה תהיה: הגונב מגנב פטור. עד כדי כך נפוץ מאמר זה, שהופק סרט בשנות השבעים של המאה העשרים בשם "הגונב מגנב פטור'', כביכול אמת מוחלטת לגמרי. במאמר זה ננסה להתחקות אחר מקורו של המשפט, ונבחן האם אמנם אמת בהבנה זו.  
 

הנושא

המשנה המתחילה את פרק מרובה, בראש הדף שלנו, דנה ביחס שבין תשלומי כפל, לתשלומי ארבעה וחמשה. וזהו לשונה: מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבע וחמשה, שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים, ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד...
תשלומי כפל מתחייב כל גנב, אשר לא הודה כי גנב, אלא התחייב מכוח עדותם של שני עדים אשר העידו על מעשהו.
גנב זה מתחייב להחזיר לבעל החפץ את ה''קרן'', כלומר את הגניבה עצמה או מחירה, ובנוסף, צריך לשלם לבעל החפץ הנגנב, עוד סכום זהה ל''סכום הקרן''.
אם אדם גנב שור או שה, ולאחר מכן, מכר אותו או שחט אותו, מתחייב הגנב לשלם קנס יותר גבוה: על השה מתחייב פי ארבעה מערך השה, ועל השור מתחייב פי חמשה מערך השור. זוהי כוונת המשנה בקטע לעיל: קנס של כפל, נוהג בכל גניבה, בין שהיא בעל חיים או לא, לעומת קנס של ארבעה וחמשה נוהג רק בשור (פי חמישה) או בשה (פי ארבעה).
המשנה ממשיכה ומוסיפה הלכות נוספות הקשורות לאותו עניין: אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל, ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
כלומר, הפטור של הגונב מגנב אינו אלא על תשלום הכפל, אך את ה''קרן'' עצמו (עלות הגניבה עצמה) חייב להחזיר.
כנ''ל לגבי קנס של ארבעה וחמשה – רק הגנב עצמו מתחייב לשלם פי ארבעה וחמשה כאשר גנב שור או שה וטבחו או מכרו, אך הגונב מגנב וטבח או מכר – אינו מתחייב בקנס זה, אלא בתשלום ה"קרן" בלבד. 
 

מהו המסר?

למדנו היום כי ''מחשבת ההמונים'' בדבר פטור של הגונב מגנב, אינה אלא טעות ביסודה. אין פטור לגונב מן הגנב. יש חיוב להחזיר את הגניבה, אלא יש פטור מלשלם את קנס הכפל או קנס הארבעה וחמשה.
מסקנה: גם הדברים ה''מקובלים בציבור הרחב'' אינם בהכרח תמיד נכונים. יש לאמת כל אמירה, ולא לקחת שום דבר, כ''אמת מוחלטת'' גם אם מפורסמת מאוד בציבור ובכלי התקשורת.
הדברים נכונים לאמיתות שונות, אך נכונות שבעתיים בנושאים של רכילות ולשון הרע. כאן, בוודאי שאין לקחת כאמת מוחלטת, וכדבר מובן מאליו. כמעט אפשר לומר ההיפך: כל פרסום ברבים המייחס למאן דהוא מעשה מסוים, בעיקר אם המעשה שלילי, יש סבירות גבוהה, שהעובדות שונות במעט או בהרבה.

תגובות

  1. ו ניסן תשפ"א 00:21 אבל למי עליו להשיב. לבעל החפץ אשר נואש מהחפץ? לבעל החפץ הממתין? לגנב הראשון? | הלל

    השאלה בכותרת
  2. יט אדר א תשפ"ב 21:40 או שתפעילו היגיון בעצמכם במקום להתבסס על אמירות רחוב... | עופר

    או על הגיגים של אנשים שחיו לפני מאות שנים.. 

  3. כ אדר א תשפ"ב 09:19 הגונב מגנב שגנב ממנו וודאי וודאי פטור | ברברה

    אם אדם גנב ממני כסף או שוה ערך, ואין בידי לקבלו חזרה כי הוא מכחיש או כי הוא עושה דין לעצמו, ונשארת בידי רק הברירה לגנוב ממנו את מה ששייך לי, אזי נראה שלזה התכוונו המתכוונים לומר הגונב מגנב פטור. כי דבר שהוא שלי שנמצא בחזקתו של הגנב, לא מפקיע את חזקתו ממני ואני רשאי לגנוב אותו מן הגנב.
  4. יז סיון תשפ"ב 18:14 התייחסות לברברה | רפי זברגר

    בכלל של המשנה שהגונב מגנב פטור מכפל וארבעה וחמשה אך חייב בקרן עוסק באדם אחר שאינו הבעלים המקורי. אדם זה חשב שאם החפץ נגנב ולא שייך במקור לאדם שהחפץ אצלו, מותר לו לגנוב לו בחזרה, וזו טעות. אסור לגנוב, אלא שאם גנב חייב להחזיר רק קרן ולא את הקנס. את מדברת במקרה שהנגנב עצמו מבקש ''לגנוב'' בחזרה את החפץ שלו, על זה לא מדברת המשנה, וכנראה שגם במקרה זה נראה שהוא מתחייב לתבוע את ממונו בבית דין, ולא לעשות דין לעצמו.

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר