סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם לדעתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא – אתרוג

 

"אמר ליה: יתיב מר אקרפיטא, אמר ליה: ומי סני ספסל דאמור רבנן, או איצטבא דאמרי אינשי? אמר ליה: ליכול מר אתרונגא, אמר ליה, הכי אמר שמואל: כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא, או אתרוג כדקריוה רבנן, או אתרוגא דאמרי אינשי" (קידושין, ע ע"א).

פירוש: אחר כך אמר ליה [לו] רב נחמן: יתיב מר אקרפיטא [יישב אדוני על הספסל]. אמר ליה [לו]: ומי סני [האם שנוא, מאוס] ספסל דאמור רבנן [שאומרים חכמים], או איצטבא דאמרי אינשי [שאומרים אנשים בדיבור רגיל]? מדוע אתה משתמש במילים בלתי רגילות? אחר כך אמר ליה [לו] רב נחמן: ליכול מר אתרונגא [יאכל אדוני אתרוג]. אמר ליה [לו], הכי [כך] אמר שמואל: כל האומר "אתרונגא" הרי זה תילתא ברמות רוחא [שליש של גסות הרוח], ומדוע? או שיאמר "אתרוג" כדקריוה רבנן [כפי שקוראים אותו חכמים] בלשונם, או "אתרוגא" דאמרי אינשי [כפי שאומרים אנשים בארמית] אבל כשהוא אומר "אתרונגא" אין זה אלא משום גסות הרוח (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: אתרוג   שם באנגלית: Citron   שם מדעי: Citrus medica

שם נרדף במקורות: אתרוגא, תרונגא, פרי עץ הדר   שמות בשפות אחרות: ערבית – אתרג', תרנג'


נושא מרכזי: שמותיו של האתרוג ומה הגאווה בשימוש בשם אתרונגא?


פרי עץ הדר נמנה בתורה עם ארבעת המינים שניטלו בחג הסוכות: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא, כג מ'). המסורת הקדומה וההלכה זיהו פרי עץ הדר עם האתרוג. גידול האתרוג היה נפוץ מאד בתקופת המשנה והגמרא ועל זיהויו אין חולק. על השימוש באתרוג למצות ארבעת המינים בימי החשמונאים מעידים מטבעות מתקופה זו. עדות לשימוש באתרוג למצוה בתקופת בית שני אנו מוצאים בספור המעשה בצדוקי שניסך מים במקדש שלא כהלכה: "... ולמנסך אומרים לו הגבה ידך, שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן" (סוכה, פ"ד מ"ט). בגמרא (סוכה, מח ע"ב) המאורע מסופר על צדוקי ובתוספתא (סוכה, פ"ג הלכה ט"ז) על בייתוסי. כנראה שמדובר באלכסנדר ינאי שעליו מספר יוספוס (קדמוניות, יג: יג, 5) שכתגובה לסקילתו באתרוגים הרג כששת אלפים איש.
 

פרי עץ הדר - אתרוג

אין חולק על כך שהאתרוג הוא העץ המוכר לנו בשם זה. מקור השם אתרוג הוא תרונג' בפרסית והוא מופיע בהטיות שונות בשפות רבות. מוצאו הוא מדרום מזרח אסיה ומשם הגיע למזרח הקרוב וארצות הים התיכון. לדעת י. פליקס האתרוג הגיע לאזורנו בתקופה קדומה יחד עם הבשמים הטרופיים ששימשו להכנת הקטורת במשכן ובמקדש. גידולו למטרות מצוה הביא לתפוצתו הרבה בארץ. בניגוד לשם אתרוג הרי שהשם (או הביטוי) "פרי עץ הדר" נתון למחלוקת בין החוקרים. מחלוקת זו נובעת מויכוח עז לגבי מועד הגעתו של האתרוג לארץ ישראל (ראו ב"הרחבה").

השבעים והוולגטה מתרגמים את השם "פרי עץ הדר" באופן מילולי. מתרגום זה לא ניתן להסיק אם כוונתם לשם תואר כללי, כך שגם מינים הדורים נוספים כשרים למצוה, או לעץ ספציפי. תרגום עקילס המובא בירושלמי (וילנא, סוכה, פ"ג הלכה ה') רומז למין ספציפי: "אמר רבי תנחומא תירגם עקילס הדר הידור. אילן שהוא גדל על פני המים". האתרוג זקוק לא רק לרצף השקיה(1) אלא גם זקוק להשקיה מרובה על מנת להניב. הבבלי אומר: "שכן בלשון יווני קורין למים אידור" ואמנם גם ביוונית ובשפות נוספות בנות ימינו, הידרו = מים(2). אמנם גם מיני הדרים נוספים גדלים "על כל מים" אך עלינו לזכור שעד ימי הביניים האתרוג היה עץ ההדר היחידי בארץ. אונקלוס מתרגם: "פירי אילנא אתרוגין". תרגום יונתן: "פֵּירֵי אִילַן מְשֻׁבַּח תְּרוּגִין". בפשיטתא: "פאר אילנא שפירא אטרוגא". רס"ג פירש אתרנג' (أترنج). בערבית המודרנית אתרג' (أترج) פירושו הדר. לפחות על פי הערבית ניתן להסיק שהמונח "הדר" איננו תואר סתמי אלא שמו של האתרוג. רעיון זה מופיע בדברי הרמב"ן (ויקרא, שם):

"... והנכון בעיני כי האילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג נקרא שמו בלשון הקודש הדר, כי פירוש אתרוג חמדה, כדמתרגמינן נחמד למראה (בראשית ב ט), דמרגג למיחזי, לא תחמוד (דברים ה יח), לא תרוג, ואמרינן מכל שפר ארג נכסין, ולשון חמדה והדר שוים בטעם. ונקרא העץ והפרי בשם אחד, כי כן המנהג ברוב הפירות תאנה אגוז רמון זית וזולתם, וכן זה שם העץ והפרי שניהם בארמית אתרוג ובלשון הקודש הדר".
 

אתרונגא וגאווה

הדו-שיח הממושך בין רב יהודה ורב נחמן נראה לכאורה מוזר. מדוע באמת השתמש רב נחמן במילים שאינן לא לשון תורה ולא לשון חכמים? מדוע שיבוש לשון מעיד על גאווה? מדוע אין זו גאווה מוחלטת? מה ייחודו של האתרונגא שרק לגביו נאמר שהוא מעיד על גאווה? בשאלה האחרונה עסקו המפרשים ביניהם המהרש"א שכתב בחידושי אגדות: "... אבל גבי אתרונגא דלא שינה בלשון אלא בתוספת נו"ן הוצרך לאתויי ליה מדברי שמואל כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא כו'" (המקנה התייחס לשאלה זו באריכות בדרך הסוד).

לענ"ד ניתן להציע הסבר ריאלי (מעט ספקולטיבי) לכל השאלות מתחום הפסיכולוגיה החברתית. ייחודו של השם אתרונגא איננו בכך שאיננו לגיטימי אלא שאין הוא מקובל בלשון חכמים ובשפה העממית. ניתן לשער ששם זה היה מקובל בשפה או שפות אחרות. למשל בפרסית ובערבית מתווספת לאתרוג גם נו"ן (רס"ג – אתרנג'). שמואל הסתייג משימוש בשם הנוכרי שהרי גם דעתנו איננה נוחה משילוב ללא צורך של מילים לועזיות בשפה היום יומית. השימוש במילים לועזיות נתפס כסוג של יהירות (ודי לחכימא). נדון את רב נחמן לכף זכות ונאמר שהשימוש במילים אלו לא היה תוצאה של יהירות אלא של אימוץ שפת ה"חברה הגבוהה" שבמחיצתה חי כמקורב ל"מלכות" ("... אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל").
 

       
 אתרוג "תימני" לעומת אתרוג "אשכנזי"    אתרוג "קשור מותן"


אתרוג "קשור מותן" מפסיפס בית הכנסת במעון-נירים  

 

הרחבה

מועד הגעת האתרוג לארץ

קיים ויכוח עז בין החוקרים לגבי מועד הגעתו של האתרוג לארץ ישראל. רוב החוקרים סוברים שהוא הגיע לאזור רק במאה הרביעית לפני הספירה בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון. יש המאחרים את הגעתו עד לראשית המאה העשירית ואף יותר. ג' ביגר ונ' ליפשיץ(3) מאחרים את הגעת האתרוג מעבר לימי הביניים המאוחרות בעיקר בגלל היעדר ממצא ארכיאולוגי(4). ממצאים ארכיאולוגיים שונים סותרים את טענת המאחרים. נמצאו עדויות לנוכחות אתרוגים במצרים כבר לפני כ – 3500 שנה כלומר בתקופה המקבילה לצאת בני ישראל ממצרים. גם בקפריסין נמצאו זרעי אתרוג משנת 1200 לפנה"ס.

על פי המסורת שבידנו אין ספק שפרי עץ ההדר שעליו ציוותה התורה הוא האתרוג כלומר פרי זה היה ידוע לעם ישראל כבר בעת מתן תורה. אומר הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה:

"וכשתראה בתלמוד נושאים ונותנים ונחלקים על דרך העיון ומביאים ראיה על אחד מן הפירושים הללו ודומיהם כמו שאמרו על אמרו יתעלה פרי עץ הדר, ואולי הוא הרמון או הפריש או זולתן, עד שהביאו ראיה מאמרו פרי עץ ואמרו עץ שטעם עצו ופריו שוין, ואמר אחר פרי הדר באילנו משנה לשנה, ואמר אחר פרי הדר על כל מים, אין זה מפני שהדבר ספק אצלם עד שלמדו עליו בראיות אלו, אלא ראינו בלי ספק מיהושע עד עכשיו שהאתרוג הוא הניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בכך, ורק חקרו על ההוראה שיש במקרא לפירוש המקובל הזה וכו'".

על גישת המאחרים את הגעת האתרוג, והשימוש בו למצוות ד' מינים, ניתן לומר שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה שהרי אין סוף לעדויות בספרות חז"ל ולממצאים הארכיאולוגיים מתקופה זו המוכיחים שאין אלו פני הדברים. אנו מוצאים את האתרוג במטבעות ופסיפסים ובמאמרי חז"ל המתייחסים למאפיינים רבים שלו. מכלול מאפיינים נמצא בסוגיה בסוכה (לה ע"א) המוכיחה ש"פרי עץ הדר" הוא האתרוג (ראו בסעיף הבא).

רק כקוריוז אזכיר שהאתרוג "קשור מותן" (גרטל) הנוצר כתוצאה מהדבקה על ידי וירוס מופיע על מטבעות מתקופת בר כוכבא ובפסיפס בן כ – 1500 שנה שהתגלה בבית הכנסת במעון - נירים. ממצא ארכיאולוגי משמעותי ביותר שיש בכוחו לסיים את הפולמוס לגבי מועד הגעת האתרוג לאזורנו התגלה בחפירות שנערכו לאחרונה ב"גן המלכותי" בקיבוץ רמת רחל. בחפירות אלו נחשפו מבנים המתוארכים לתקופת המלך חזקיהו (שנת 700 לפנה"ס). בסדרה אחת של טיח, כנראה מהתקופה הפרסית (586 לפנה"ס - 332 לפנה"ס), זוהו גרגרי אבקה (pollen) של צמחי נוי ועצי פרי שהגיעו לאזור מרחוק וביניהם גם גרגירי אבקה של אתרוג.
 

מאפייני האתרוג בספרות חז"ל

בנוסף לקבלה שבידינו והעדויות הארכיאולוגיות האתרוג עונה באופן ברור על חלק מהקריטריונים של פרי עץ הדר שהובאו בספרות חז"ל. מכלול תכונות מופיע בסוגיה המוכיחה שפרי עץ הדר הוא האתרוג:

"גמרא. תנו רבנן: פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג ... רבי אומר: אל תקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומין, הכי נמי יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין. אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין? אלא הכי קאמר: עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים. רבי אבהו אמר: אל תקרי הדר אלא (הדר) - דבר שדר באילנו משנה לשנה. בן עזאי אומר: אל תקרי הדר אלא הדור שכן בלשון יווני קורין למים הדור ואיזו היא שגדל על כל מים - הוי אומר זה אתרוג" (סוכה, לה ע"א).

בהדרים בכלל וגם באתרוג אין עונת פריחה מוגדרת והפריחה והתפתחות הפירות משתרעת כמעט על פני כל השנה ולכן ניתן למצוא פרחים ופירות בשלים במקביל. טעם עצו פריו שווה מוסבר בכך שעיקר פרי האתרוג הוא הקליפה הסיבית והיבשה דמוית העץ. הדבר נכון באתרוגים המוכרים לנו, בניגוד ללימונים למשל, שקליפתם דקה ולכן עיקר הפרי הוא הציפה (החלק הפנימי) העסיסית(5). לדעתו של פרופ' י. פליקס בזמן המשנה והתלמוד אכלו לאחר "המתקה" במלח או בחומץ גם חלקים אחרים של העץ(6), ולא רק את פריו, וטעמם דומה במידה רבה לטעם הפרי. נראה שבאתרוג התימני ההסבר אף פשוט יותר משום שהוא ניתן לאכילה כמות שהוא, כפי שמעידים טועמיו, וטעמו מתוק כטעם העץ(7). אמנם גם מסוגייתנו ניתן להסיק שהאתרוג נאכל אלא שאין בה עדות לאופן ההכנה.

בירושלמי (וילנא, סוכה, פ"ג הלכה ה') נאמר: "פרי עץ הדר. עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה זה אתרוג". הגדרת הירושלמי של קשה יותר משום שאין בגמרא תאור מפורט לגבי המאפיינים הנדרשים כדי להיחשב הדר. ניתן לקבל רמז מסיים מתוך ההשוואה שעורך הירושלמי לחרוב ולרימון ולחפש מאפיינים מקבילים באתרוג. החרוב הוא עץ מהודר ואילו הרימון בעל פרי מהודר. ייתכן ויחודו של החרוב מבין עצי הפרי האחרים, שהיו נפוצים באזור, הוא היותו ירוק-עד ובעל מופע רענן במהלך כל השנה וכמוהו גם האתרוג(8). לגבי הדר הפרי אין ספק שהרימון הוא פרי מהודר ולא בכדי הוא נבחר לעטר את המנורה ומעילו של הכהן הגדול. אנו גם מוצאים אותו בציורי קיר ופסיפסים רבים. הקושי הוא להגדיר באופן מדויק מהם המאפיינים המעניקים לו את הדרו ונמצאים גם באתרוג(9). ייתכן והתוספת של נץ הרימון המעטר את הפרי מקבילה לבליטות שעל פני הרימון (ה"ערוגות")(10). מחקרים התנהגותיים מצביעים על כך שמבנה סימטרי מעורר משיכה ומועדף על בני אדם ואפילו על בע"ח(11). זו הסיבה שבגללה אנחנו מוצאים נטייה לארכיטקטורה סימטרית ומורכבת בהקשרים שונים ובתקופות שונות כמו מבני ציבור, מקדשים וכו'. אמנם בפירות אחרים קיימת סימטריה כדורית מדויקת אך הסימטריה באתרוג מורכבת ולכן יוצרת תחושה עזה יותר(12). ייתכן גם ושני פירות אלו, הרימון והאתרוג, נקראים הדורים בגלל גודלם. הרימון היה הפרי הגדול ביותר(13) והאתרוג דומה לו בגדלו.
 


(1) מה ירק דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו" (קידושין, ג' ע"א). מפרש רש"י: "מפני שדרכו ליגדל על כל המים - שמשקין אותו במים שאובין כירק".
(2) הידורגן – מימן יוצר מים. הידרותרפיה וכו'.
(3) האתרוג – האם הוא "פרי עץ הדר"?, בית מקרא שנה 42, תשנ"ז, עמ' 28-33 האתרוג – האם הוא "פרי עץ הדר"?, בית מקרא שנה 42, תשנ"ז, עמ' 28-33.
(4) ראו סקירה בי. פליקס, עצי פרי למיניהם: צמחי התנ"ך וחז"ל, ירושלים תשנ"ד, עמ' 150-160, זהר עמר, ארבעת המינים, נוה צוף תש"ע, עמ' 25-30. פולמוס חריף ומעניין התפתח בין ג' ביגר ונ' ליפשיץ (שם) ובין י' פליקס לגבי מועד התחלת השימוש באתרוג. י' פליקס, פרי עץ הדר – האתרוג, בית מקרא, שנה 42, תשנ"ז עמ' 288-292.
(5) בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח סימן נ"ח) מובאות דעות שונות ביחס לרעיון זה.
(6) י. פליקס מתאר את אופן ניצול התמרות, שהם הנצרים הרכים המתמרים ובוקעים באביב מגזע הצלף, לאכילה. תמרות. באופן דומה (החמצה או כבישה במלח) ניתן היה לאכול ענפים צעירים ועלים בעצים נוספים.
(7) מדברי הגמרא משמע שהאכילה הייתה מיידית ולא היה צורך בתיקון ממושך: "אתרוג דלאכילה קאי אי שרית ליה להריח בשבת אתי למגזייה" (סוכה לז ע"ב). מפרש רש"י במקום: "אבל אתרוג דלאכילה קאי - כי מורח ליה מינשי ותליש ואכיל ליה, ואף אם אוכלו במחובר אין לך תולש גדול מזה". ובמקום נוסף: "מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן" (שם, מ"ה ע"א). יש בכך רמז ליתרונו של האתרוג התימני על פני הזנים האחרים בעלי הציפה המרה.
(8) צבי שוורץ "החרוב – העץ היהודי, אמונת עתיך 10, תשנ"ו, טוען שייחודו והדרו של החרוב הוא בנופו הרחב והעבות. הוא מוכיח זאת מדברי המשנה: "מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה, אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה וכו'" (בבא בתרא כד ע"ב). מפרש רש"י במקום: "שענפיהם רבים". על פי הסבר זה יהיה קשה לזהות את "פרי עץ ההדר" עם האתרוג משום שהוא עץ קטן. יתר על כן, אם האתרוג היה דומה בתכונה זו לחרוב היה צורך לצרפו לחרוב ולשקמה ולהרחיק גם אותו חמשים אמה. סביר יותר לפרש שהרחקת החרוב מהעיר אכן קשורה לגבהו (10-15 מ') והיקפו הרחב אך "הדרו" נובע מתכונה אחרת והיא היותו ירוק עד. לחילופין ניתן להציע, שלא כפירוש רש"י בבא בתרא, שהגורם להרחקה הרבה יותר של החרוב והשקמה הוא היותם ירוקי עד ובולטים בשטח כל השנה ובתכונה זו אכן דומה האתרוג לחרוב.
(9) קיימת סברה שההדר הוא הניקיון של הפרי: "כבר נתבאר שהאתרוג הדרו לפי נקיותו וכל שהוא נקי יותר הוא גם מהודר יותר" (ארבעת המינים, ספר ארבעת המינים: הידורם והכשרם, אליהו וייספיש, ירושלים, תש"ך, עמ' י"ט. סברא זו תמוהה משום שאין היא מאפיינת גם את הרימון.
(10) דברי שו"ת החלקת יואב (סימן ל"ב) עשויים לתמוך במעט בסברה זו: "... וה״נ סימניו הוא נויו והדרו ולכך נקרא הדר וכו'". אכן ה"ערוגות" הן הסימן החיצוני המשמעותי ביותר של האתרוג.

(11) J. Swaddle and I. Cuthill, 'Preference for symmetric males by female zebra finches', Nature 367, 1994, pp. 165-166; M. Enquist and A. Arak, 'Symmetry, beauty and evolution', Nature 372, 1994, pp. 169-172; R. Johnstone, 'Female preference for symmetrical males as a by-product of selection for mate recognition', Nature 372, 1994, pp. 172-175; D. Zaidel et al, 'Appearance of symmetry, beauty, and health in human faces', Brain and Cognition 57, 2005, pp.261-263

(12) ג' ביגר ונ' ליפשיץ (שם) טוענים שלא ייתכן והאתרוג הוא עץ הדר שהרי פריו איננו טעים. נראה לי שניתן להבין גם באופן הפוך והביטוי "עץ הדר" מדגיש את ייחודו של העץ כבעל פירות יפים וריחניים בניגוד לעצי פרי אחרים המצטיינים בפרי טעים וראוי לאכילה.
(13) כל כלי בעלי בתים, שעורן ברמונים וכו' (כלים, פי"ז מ"א). מפרש תוס' יו"ט: "כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים - בעלי בתים חסין על כליהם. הלכך ניקב כמוציא קטנית מצניעו לזיתים. ניקב כמוציא זית משתמש לאגוזים. ניקב כמוציא אגוז משתמש בו רמונים".
 

 

מקורות עיקריים:

ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 106-109).
י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (150-160).
 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר