הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אומר דבר בשם אומרו - תמיד מקבלים את דבריו?; "...אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין ע ע"ב
אדהכי והכי (אתא ההוא בר דיניה מנהרדעי), א"ל ההוא בר דיניה לרב יהודה: לדידי קרית לי עבדא, דאתינא מבית חשמונאי מלכא?
אמר ליה, הכי אמר שמואל: כל דאמר מדבית חשמונאי קאתינא - עבדא הוא.
א"ל, לא סבר לה מר להא דא"ר אבא אמר רב הונא אמר רב: כל ת"ח שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו, ואם לאו - אין שומעין לו?
אמר ליה: הא איכא רב מתנה דקאי כוותי.
רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני,
ההוא יומא אתא, אמר ליה: דכיר מר מאי אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא?
א"ל, הכי אמר שמואל: כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא - עבדא הוא, דלא אישתיור מינייהו אלא ההיא רביתא,
דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה: כל דאמר מבית חשמונאי אנא - עבדא הוא, נפלה מאיגרא ומיתה.
אכרוז עליה דעבדא הוא.
ראה מה שכתבנו על מסכת יבמות דף צח:
בגמרא:
ת"ש, דאמר בן יאסיין: כשהלכתי לכרכי הים, מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו,
אמרתי לו: בני, מן הרשך?
אמר לי: הרי אשה ושבעה בניה,
על ספסל זה ישב ר' עקיבא ואמר שני דברים: גר נושא אשת אחיו מאמו, ואמר: +יונה ג'+ ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר - שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו שכינה;
...
ומי מהימן?
והאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו, ואם לאו - אין שומעין לו!
איבעית אימא: מורה ובא היה;
ואיבעית אימא: משום דקאמר הרי אשה ושבעה בניה;
ואיבעית אימא: שאני הכא, דקאמר מעשה אחרינא בהדה.
הגמרא דנה דיון "צדדי", כיצד בן יאסיין קיבל את דברי הגר שאמר בשם רבי עקיבא, והרי האמורא "רב" קבע שלא מקבלים פסק הלכה שאומר אדם בשם חכם אחר על מקרה שהובא לצורך הפסק, והפסק לא היה ידוע מראש. כלומר, מקבלים דברי חכם שאומר בשם חכם אחר רק כשהוא אומר את ההלכה בפני עצמה ולפני שנשאלה שאלה לפניו באותו עניין.
ראה מה שכתבתי לעיל על מסכת יבמות דף עז:
1.
ומי מהימן?
הגמרא שואלת כיצד שאול ציית לדברי יתר [זה שמו]. השאלה היא, מדוע להאמין לו שכך אמרו בבית דינו של שמואל הרמתי, שהרי הוא אמר את הלכתו רק לאחר שהארוע הגיע לדיון:
והאמר רבי אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא,
אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו,
ואם לאו - אין שומעין לו!
"רב" קבע כלל, שאם תלמיד אמר הלכה בשם רבו כדי לפסוק בארוע שהובא לדיון - אין שומעין לו.
2.
הערות לסעיף הקודם:
כיצד שאול ידע את הלכתו של האמורא "רב"?
2.1
אלא חייבים לומר שהלכתו של רב היתה ידועה ומקובלת כבר בתקופת שאול.
2.2
ואולי אפשר לומר ["להיפך"]: רב עצמו למד את דינו מסוגייתנו.
3.
מה הסברא לדינו של רב?
רש"י מסכת יבמות דף עז עמוד א:
"אם קודם מעשה - שבאת הוראה לידו אמרה ושנאה לתלמידיו בבית המדרש בשם רבו שומעין לו בשעת הוראה ואם לאו אין שומעין לו שמא מחמת מעשה הבא לידו אמרה."
משמע מרש"י שיש חשש שהתלמיד משקר מחמת רצונו לפסוק את ההלכה במקרה שהובא לדיון. רש"י מדגיש את עניין השקר בדיבור הבא להלן.
3.1
מדוע שהתלמיד ישקר? אלא מרוב חפצו להכריע בנידון שלפניו, וכדי שיקבלו את דבריו ללא עוררין הוא אומר זאת בשם רבו. [קשור למושג של "לתלות באילן גדול"]
3.2
וצריך לומר שמדובר בסוגייתנו רק כשרבו הוא בעל סמכא עד כדי כך שישמעו בקולו אפילו אם סברתו לא מקובלת.
4.
שאני הכא, דהא שמואל ובית דינו קיים.
מיישבת הגמרא: כיון שמדובר במקרה שאותו חכם שהתלמיד אמר בשמו עדיין חי וניתן לברר אם אמר את אותה הלכה הרי שומעין לתלמיד שאמר בשם אותו רב.
4.1
רש"י מסכת יבמות דף עז עמוד א:
דהא שמואל ובית דינו קיים - ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר בה.
אדם לא משקר אם הוא יודע שניתן לברר [בקלות] אם דבריו הם דברי אמת, כלומר, אם אמנם רבו אמר את הדברים שהתלמיד אמר בשם רבו.
5.
ונראה לי להוסיף על כל הנ"ל - לפי הפשט: מדובר דווקא כשחכם אומר בשם רבו שידוע שיקבלו את דבריו, אבל אם אדם אומר בשם רבו שאיננו מפורסם או שהוא אומר בשם עצמו הרי שבכל מקרה לא חייבים לקבל את דבריו בלי הוכחה. ואין משמעות אם אמר את דבריו אחרי שקרה הארוע שדנים אודותיו.
6.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם סימן רמב סעיף לו:
... הגה: פג] ותלמיד חכם שאמר דבר הלכה פד] בדבר השייך לדידיה (תוס' בשם ר"ת ונ"י), אם אמרה קודם מעשה שומעין לו; ואם לאו, אין שומעין לו (ש"ס פ' הערל ריש דף ע"ז ותוס' ונ"י שם ד"מ ס"ס רמ"ה). פה]
ודוקא שאמר: כך קבלתי,
וראה שם בפרשנים, הגר"א והט"ז.
כאן הוא [בשם תוס' בסוגייתנו] מגביל את כל הדין רק לדין שנוגע באופן אישי לאותו חכם שאומר בשם רבו. וכך מסבירים גם בסוגייתנו שיתר היה נוגע בדבר, בגלל שגם אשתו היתה "עמונית". דווקא בגלל שהוא אומר שכך אמרו רבותיו - שמואל ובית דינו - יש חשש שהוא טועה.
6.1
אבל אם אומר דבר מסברא ומראה פנים לדבריו והוא נראה, שומעין לו. (נ"י בשם הריטב"א). <כא>
אם התלמיד אומר סברא שלו ומסביר אותה והיא מקובלת הרי ניתן לקבל את דבריו.
6.2
אבל אין שומעין לדידיה, דלמא מדמי דברים להדדי שאינן דומים. סח אבל אם הוא פשוט, שומעין לו. (רבינו ירוחם סוף נתיב ב' ובשם הרא"ש).
הפרשנים דנים בדבריו, אולם נראה לי שכוונתו לומר, שאם התלמיד לא מנמק את דבריו אלא רק "קובע" שכך נראה לו מסברתו הרי לא מקבלים את דבריו כי אולי הוא רק מדמה עניין לעניין אחר.
או אולי הוא מתכוון רק למקרה שלתלמיד יש "נגיעה" בנושא הנדון.
7.
לפי כל מה שיהיה ההסבר בסוגייתנו נראה לי להוסיף דבר עקרוני. נפוץ מאד בש"ס הביטוי "אמר רב... אמר רב...". ואותו חכם שאמר בשם רבו אומר - פעמים רבות בש"ס - גם הלכות בשם עצמו בלבד ולא בשם רבו.
7.1
נראה לי שאולי יש לזה משמעות לפי סוגייתנו: דווקא דבר שאותו חכם [תלמיד] אומר בשם רבו כנראה לא היה כל כך מקובל בסברא על התלמיד אלא שהתלמיד כך קיבל מרבו.
ולפי פשט סוגייתנו הלכה כזאת מתקבלת רק אם הוא אומרה לפני שבא המקרה הלכה למעשה לצורך הכרעה.
7.2
אמנם פעמים רבות הביטוי "אמר רב... אמר רב..." מוזכר גם כאשר מדובר שהחכם [התלמיד] בא לענות על הלכה למעשה ולפי פשט סוגייתנו לא צריך לקבל את דבריו.
7.3
בכל מקרה אם הרב עדיין בחיים הרי שתמיד ניתן לסמוך על דברי התלמיד שאמר בשמו.
--------------------
8.
ולפי הנ"ל נבאר בסוגייתנו לעיל - מסכת יבמות דף צח:
ת"ש, דאמר בן יאסיין: כשהלכתי לכרכי הים, מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו,
אמרתי לו: בני, מן הרשך?
כנראה שמדובר בחכם ששמו "בן יאסיין" שכנראה חי בתקופת רבי עקיבא.
הוא מספר שנפגש עם גר שנשא את אשת אחיו מאמו
והוא שאלו מי הרשה לו לשאת אשת אחיו מאמו.
9.
ענה לו אותו גר:
אמר לי: הרי אשה ושבעה בניה,
לפי רש"י: אמר אותו גר לבן יאסיין: היתה אשה ושבעת בניה שהתגיירו, ורבי עקיבא התיר להם לשאת כל אחד את אשת אחיו מאמו
9.1
וכנראה אותו גר המשיך לומר:
על ספסל זה ישב ר' עקיבא ואמר שני דברים: גר נושא אשת אחיו מאמו, ואמר: +יונה ג'+ ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר - שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו שכינה;
...
הוא טוען שרבי עקיבא קבע כלל ש"גר נושא את אשת אחיו מאמו" [הדין השני של רבי עקיבא לא קשור לענייננו].
9.2
נראה לי שהתוספת של "על ספסל זה..." נועדה לתת אמון בעדותו של אותו גר.
