הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

קידושין נח ע"א

מתני': "המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת ואפילו ישראל".
גמ:' אמר עולא טובת הנאה אינה ממון איתיביה רבי אבא לעולא המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ואפילו ישראל א"ל הכא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן וקא סבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרב הונא טובת הנאה ממון או אינה ממון אמר ליה תניתוה המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות במי חטאת ובאפר פרה הרי זו מקודשת ואפילו ישראל א"ל ולאו אוקימנא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן".

השאלה המרכזית בסוגיה היא כיצד ישראל יכול לקדש אישה בתרומות ומתנות כהונה הרי תרומות ומתנות כהונה שייכות לכהן.

בעניין זה ישנם שתי אפשריות להסביר את המשנה. אפשרות אחת היא שלבעלים ישראל ישנה טובת הנאה בתרומות, כיוון שהוא יכול לתת אותן לכל כהן שירצה. אפשרות שנייה היא שישראל זה קיבל תרומות בירושה מסבו כהן. בסוגיה זו שתי האפשריות מובאות גם בבלי וגם בירושלמי.

מה שמעניין הוא שהירושלמי (קידושין ב, ט) 'מנצל' את הסוגיה כדי ללמד אותנו כמה חמור הוא לעשות כל מיני דברים שלא נראים יפה כדי לקדם את הזכויות שהתורה נותנת לך.

"דתני הכהנים והלוים המסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשרואם נתן הרי זה חילל. (ויקרא כב) ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו תרומותן אינן תרומה מעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן אמר הכתוב (מיכה ג) ראשיה בשוחט ישפטו וכהניה במחיר יורו וגו'. והמקום מביא עליהם שלש פורעניות. הדא היא דכתיב (שם) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער".

התורה נותנת לכהן תרומות ומתנות כהונה, אבל בשום פנים ואופן אינה מוכנה שהכהן יפעל בדרכים כאלו, כמו סיוע בבית הגרנות, כדי שיזכה בכך ליחס עודף מן הישראל בקשר למתנות הכהונה שהוא נותן. מצב כזה של סיוע בבית הגרנות, כלומר עזרה לישראל בעבודה, הוא לא פחות ולא יותר מאשר חילול השם, ולכן התלמוד הירושלמי מציג אותו בצורה מאוד חריפה.