סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

קידושין נז ע"א

 

מובא בתלמוד הבבלי (קידושין נז, א) תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נז עמוד א:

"כדתניא: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש; אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתין שדרשת מה תהא עליהם? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך קבלתי על הפרישה; עד שבא רבי עקיבא ולימד: את ה' א-להיך תירא - לרבות תלמידי חכמים".

לעומת זאת בתלמוד הירושלמי (ברכות ט, ה) דרשת רבי עקיבא שונה במקצת:

"נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין. אכין ורקין מיעוטין אמר ליה מהו הוא ההן דכתיב [שם יג] את ה' א-להיך תירא אמר ליה אותו ואת תורתו".

ישנו הבדל מרכזי בין שני התלמודים לפי התלמוד הבבלי רק תלמידי החכמים הם אלו שמדברים בשם התורה, ואילו לפי התלמוד הירושלמי, בפשטות נושא אמירת דברים מתוך התורה אינה בלבדית לתלמידי החכמים. גם אנשים אחרים יכולים לומר דברים בתורה ובלבד שיאמרו זאת מתוך יראת שמים (זה לא כתוב בשום מקום, אבל כל אחד מבין שלא ניתן לומר דבר של תורה בלי יראת שמים, כאשר יראת שמים פירושה אמונה עמוקה בקדושתה של התורה, ובמגמתה לעשות את האדם, ואת העולם טובים יותר).

לא בכדי ישנו ביטוי שגור שכל אדם יש לו את האות שלו בתורה (אותה הוא בא לחדש בעולם)

נראה שרעיון זה בא לידי ביטוי בעוצמה רבה בירושלמי (סנהדרין י, א)

"אמר הקדוש ברוך הוא אם שמעתה דבר מפי קטן ישראל והנייך לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא כשומעו מפי גדול ולא כשומעו מפי גדול אלא כשמעו מפי חכם ולא כשמעו מפי חכם אלא כשמעו מפי נביא ולא כשמעו מפי נביא אלא כשמעו מפי רועה ואין רועה אלא משה כמה דתימר [ישעי' סג יא] ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו. לא כשמעו מפי רועה אלא כשמעו מפי הגבורה".

גם קטן בישראל הוא חלק מהרחבתה והעמקתה של התורה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר