סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

" מכאן ש..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין כב ע"א

 

ת"ר: +ויקרא כה+ ויצא מעמך הוא ובניו עמו -
א"ר שמעון: אם הוא נמכר, בניו ובנותיו מי נמכרים?
מכאן, שרבו חייב במזונות בניו;
כיוצא בדבר אתה אומר:
אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו -
א"ר שמעון: אם הוא נמכר, אשתו מי נמכרה?
מכאן, שרבו חייב במזונות אשתו.
וצריכא; דאי אשמועינן בניו, משום דלא בני מיעבד ומיכל נינהו,
אבל אשתו דבת מיכל ומיעבד היא - אימא תעביד ותיכול;
ואי אשמעינן אשתו, דלאו דירכה להדורי,
אבל בניו דדירכייהו להדורי - אימא לא,
צריכא. 

1.

מדוע הברייתא לא מצטטת את שני הפסוקים במימרא אחת בנוסח: "יצא מעמך הוא ובניו עמו, ואומר אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו" ועל כך הברייתא היתה יכולה להביא גם את דברי רבי שמעון במימרא אחת ולא בשתי מימרות.

1.1

ואולי יש לשאול אף מדוע התורה לא כללה את שני הפסוקים במשפט אחד - "ויצאו אשתו ובניו עמו".

2.

וכנ"ל גם לגבי מסקנת רבי שמעון "מכאן, שרבו חייב במזונות..."

2.1.

אמנם הגמרא עונה ב"צריכא" על שני הדינים אבל שאלתנו היתה על הניסוח הכפול.

3.

ובכלל, מדוע רבי שמעון לא הביא מייד את הדרשה מהפסוק ופותח בשאלה?

4.

רמב"ם הלכות עבדים פרק ג הלכה ב:

אף על פי שהאדון חייב במזונות אשתו ובניו אין לו במעשה ידיהם כלום אלא הרי מעשה האשה ומציאתה לבעלה,
וכל שזוכה הבעל באשתו זוכה זה אף על פי שהוא עבד עברי.

ברמב"ם יש חידוש שלא מובא כלל בגמרא, שלאדון לא מגיע כלל מעשי ידיהם של אשת העבד עברי ושל בניו, אע"פ שהוא - האדון - כן חייב במזונותיהם.

5.

כסף משנה הלכות עבדים פרק ג הלכה ב:

[ב] אף על פי שהאדון וכו'. אפשר שלמד כן מהברייתא שכתבתי לעיל אם הוא נמכר אשתו ובניו מי נמכרים אלמא דאינם משועבדים לו כלל:

הוא מדייק מהברייתא את ההלכה המחודשת של הרמב"ם.

6.

ונראה לי להוסיף:
ההלכה של רבי שמעון היא מכח סברא - האשה והבנים של העבד עברי אינם חייבים לאדון שום התחייבות - ולכן הרמב"ם "רק" הרחיב את הסברא - שלא רק שהאדון חייב בפרנסתם אלא שהוא גם לא יקבל את מעשי ידיהם [ולא כיחס בין איש לאשתו שהבעל חייב במזונות אשתו אבל מצד שני הוא זכאי למעשי ידיה].

7.

לפי האמור לעיל בסעיף 6 נוכל לומר דבר "חידוש" בקשר לביטוי "מכאן אמרו":

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תע:

מכאן אמרו, מצינו דקאמר ועיקר ילפותא לא הוי מההוא קרא דמייתי שם דכבר נפקא לן מקרא אחרינא במקום אחר והוי עיקר דרשא
ו"מכאן אמרו" דקאמר לאו דווקא אלא כלומר אף כאן אתה יכול לסמוך קצת בפרק אלו עוברין דף מ"ח א' דרשינן מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטלה במאתים וכתב רש"י ז"ל ובעלמא בספרי נפקא לן שפיר דערלה וכלאי הכרם בטלין במאתים והאי מכאן לאו דווקא אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת ע"כ...

הביטוי "מכאן אמרו" בדרך כלל קשור ללימוד מפסוק מסויים, ועל זה אומר ה"יד מלאכי" שלפעמים המקור העיקרי לדין הוא דווקא מפסוק אחר, אלא שכוונת הגמרא לומר שגם מהמקור הנוכחי יש ראיה "קצת". [על סמך דברי רש"י, שם].
אבל עדיין נראה לי קצת קשה, אם זהו לא מקור הדין בשביל מה היה צורף להביאו? "סתם" בשביל "דוגמא נוספת"?...

7.1

אלא, נראה לי לומר [חידוש]: הביטוי "מכאן אמרו" פירושו: את הדין הידוע מפעילים במקרה המדובר.
ובסוגייתנו: על סמך הסברא המוקדמת - לעיל בסעיף 6 - רבי שמעון דורש את הפסוק אבל הפסוק עצמו לא מהווה את המקור לסברא [שהרי אין בו אסמכתא לדין המורחב של הרמב"ם].

7.2

כל הנ"ל הוא רק בתנאי שמשמעות הביטוי "מכאן ש..." שווה למשמעות הביטוי "מכאן אמרו".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר