לידחי אבן אחר הנופל / הרב הלל לוין
קידושין דף כ עמוד ב
מתוך: 'שחרית' העתון הדיגיטאלי היומי של הציבור החרדי
בסוגיא עולה נידון מענין, אודות דברי רבי ישמעאל, הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודת כוכבים, אימא לידחי אבן אחר הנופל, ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו. מבואר שסברו לומר שבהיות וחטא ונעשה כומר מותר לזרוק אבן אחריו.
נידון זה הביא לדיון פורה אצל הפוסקים, בדרך הראויה לעשות סייג ולהרחיק חוטאים, אם צריך לחשוש שמא כיון שיהיו רחוקים, הם יחטאו יותר ולכן לא כדאי להענישם, או שאין לנו לשקול זאת, וניתן לקיים המאמר הלעיטהו לרשע וימות.
הרמ"א [יו"ד שלד, א] פסק, 'מנדין למי שהוא חייב נידוי, ואפילו יש לחוש שעל ידי כן יצא לתרבות רעה, אין לחוש בכך'. מקור דין זה הוא מתשובת תרומת הדשן [קפא] שהוכיח מדברי האגודה, אודות הגמרא להלן, שרבי הקדוש אמר לפני פטירתו, אודות אחד שנידוהו ומחמת כך יצא לתרבות רעה. ולכאורה לשם מה ניבא דבר זה, אלא בהכרח בא להשמיע, שאפילו אם נראה לחכמים שמפני שהן מנדין ומחרימין אדם, הוא ייצא לתרבות רעה, לא יניחו בעבור זה מלדון ומלעשות כהלכה.
ורבינו הט"ז [א] הוכיח מדברי הגמרא שלפנינו, שאמרו שלא ידחה אחר אבן הנופל, ויש לדרוש קל וחומר, ומה כאן שכבר נעשה כומר לעבודת כוכבים, בכל זאת הזהירה התורה בקום ועשה שחייבין לפדותו, כל שכן כשלא התחיל לעבוד, בודאי שצריכים אנו להזהר לפחות בשב ואל תעשה לא לעשות מעשה להביאם לידי עבודת כוכבים.
אמנם בשו"ת חות יאיר [קמא] דחה, שחלוק הדבר, שכאן מכר עצמו מחמת דחקו, ועכשיו רוצה הוא לשוב אל חיק עמו, ולכן חששו לכך, אבל מי שמאיים ומגזם בשאט נפש שיצא מכלל הדת, אין לחשוש מכך וניתן להענישו.
והסיק הרדב"ז [קפז] על כך, שמכל מקום צריך למנהיג הדור להיות מתון בדברים כאלה, לפי שאין כל האנשים שוים, ולא כל העבירות שוות, ויהיו כל מעשיו לשם שמים ובכך לא יכשל.
