הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

 אם למקרא ואם למסורת

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין יח ע"א-ע"ב

דתניא: מוכר אדם את בתו לאישות ושונה, 
לשפחות ושונה, 
לאישות אחר שפחות, 
אבל לא לשפחות אחר אישות; 
רש"א: כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות, 
כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות. 
ובפלוגתא דהני תנאי; 
דתניא: +שמות כא+ בבגדו בה -
כיון שפירש טליתו עליה, שוב אין רשאי למוכרה, דברי ר"ע; 
ר"א אומר בבגדו בה - כיון שבגד בה, שוב אין רשאי למוכרה. 
במאי קמיפלגי? 
ר"א סבר: יש אם למסורת, 
ור"ע סבר: יש אם למקרא, 
ור"ש סבר: יש אם למקרא ולמסורת.  

1.
רבי אליעזר - בברייתא השניה - סובר שיש אם למסורת [מפרשים לפי הכתיב של התיבות - "כתיב"].

2.
רבי עקיבא - בברייתא השניה - סובר שיש אם למקרא [מפרשים לפי הקריאה - "קרי"].

3.
רבי שמעון - בברייתא הראשונה - סובר גם כרבי אליעזר וגם כרבי עקיבא [בברייתא השניה].

3.1
הביטוי "יש אם למקרא ולמסורת" - יחידאי בש"ס.

4.
תנא קמא - בברייתא הראשונה - סובר כרבי עקיבא בברייתא השניה.

5.
בעניין השיטות לעיל לא הוכרעה ההלכה באופן חד משמעי:
אנציקלופדיה תלמודית כרך כה, יש אם למסורת; יש אם למקרא:

להלכה נראה מדברי ראשונים שיש אם למסורת
ויש אחרונים סוברים שהלכה שיש אם למקרא

5.1

ועי' רדב"ז מעה"ק פ"ב ה"ה, שאפילו במקום שהמקרא והמסורת אינם מכחישים זה את זה, להלכה אין דורשים אלא את המסורת.

5.2
לכאורה משמע מדבריו שרבי שמעון חולק גם על רבי אליעזר וגם על רבי עקיבא, ולכן אין הלכה כמותו.

6.
לא הרחבנו בעניין הרעיוני של "אם למקרא "ו"אם למסורת".

7.
רק לדוגמא:
בספר "מצא חן" עמוד 58:

ספר ליקוטי הלכות [רבי נתן תלמיד רבי נחמן מברסלב] הל' יבום ג אות כב וזה בחינת קריאת התורה וקריאת המגילה שתקנו חז"ל כי על ידי הקריאה מתיחד תורה שבעל פה עם תורה שבכתב
כי הקריאה היא בחינת תורה שבעל פה כי יש אם למקרא

ויש אם למסורת וכשקורין בתורה קוראין כפי הראוי על פי אם למקרא ולא כפי הכתוב שהוא אם למסורת
נמצא שאנו מקיימין על ידי זה בחינת אמונת חכמים
כי אנו מאמינים שאע"פ שכתוב בתורה כך אע"פ כן יש כח לחכמים לשנות הקריאה כפי מה שקבלו
נמצא שעל ידי הקריאה בתורה מתיחד יחד תורה שבכתב שהיא כתב התורה שאנו קורין בו עם תורה שבעל פה שהיא בחינת הקריאה