גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ג', מדור "עלי הדף"
מסכת גיטין
דף פח ע"א

מנין אותיות מנצפ"ך הוא במאות או בעשרות? למאי נפקא מינה כמה הוא "מהרה" דמרי עלמא?

למדנו דרשת עולא (דף פח. וכ"ה בסנהדרין לח.) בהא דכתיב (דניאל ט, יד) "וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלקינו" - שצדקה עשה הקב"ה עם ישראל "שהקדים שתי שנים ל'ונושנתם'", והיינו, משום דכתיב (דברים ד, כה-כו): "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וגו'. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ" וגו'", וצדקה עשה עמנו הקב"ה "שמיהר להביא הרעה לסוף ח' מאות וחמשים, דהיינו ב' שנים קודם 'ונושנתם', דהיא בגימטריא ח' מאות וחמשים ושתים, ואם שהו עד 'ונושנתם', היה מתקיים בהן 'כי אבד תאבדון מהר'" (רש"י כאן). ובהמשך הגמרא: "אמר רב אחא בר יעקב, שמע מינה, 'מהרה' דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא" ("שהוא כמנין 'ונושנתם', דהא כתיב 'כי אבד תאבדון מהר''. רש"י).

והקשו המפרשים הקדומים כלפי מה שאמרו "שהקדים שתי שנים לונושנתם", והיינו, שהיו ראויים לשבת בארץ תתנ"ב שנים כמנין 'ונושנתם', והלא אותיות "מנצפ"ך צופים אמרום" (שבת קד.; מגלה ב:), ואות מ' סתומה עולה בגימטריא ת"ר, ולפי זה מנין 'ונושנתם' עולה אלף תי"ב שנים, וראויים היו שיתקיימו בנ"י בארץ טרם גלותם עוד חמש מאות וששים שנה, ומדוע גלו אחרי תת"נ שנה.

ומצינו לו להג"ר גרשון אשכנזי זצ"ל אב"ד ניקלשבורג - בעל שו"ת 'עבודת הגרשוני', שמיישב בדרך דרוש בספרו 'תפארת הגרשוני' (פר' וילך), בהקדם אמרם ז"ל (שבת קיט:): "אמר רבי יהודה, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר (דה"ב לו, טז) 'ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא'...", ולכאורה יש להבין השייכות של חורבן ירושלים לבזיון ת"ח, אלא, אמנם 'מנצפ"ך צופים אמרום', ולכן אילו היו מכבדים את החכמים והצופים, היו ראויים לשבת על אדמת הקודש עוד תק"ס שנה, כי היו מחשבים להם במ"ם סתומה, במנין מנצפ"ך אשר אמרום הצופים, אולם מאחר שהיו מלעיבים במלאכי אלקים וביזו את דבריהם, חישב להם הקב"ה במדה כנגד מדה את המ' סתומה רק כמנין מ' בלבד, ועל כן גלו כבר אחרי תת"נ שנים.

והג"ר דוד יונגרייז זצ"ל, ראב"ד ירושלים, כתב ליישב בספרו 'אור דוד' (פר' שמות) בהקדם דברי ה'יערות דבש' (ח"א דרוש ו), כי מה שאותיות מנצפ"ך הפשוטות משמשמות במנין המאות, אין זה כי אם לעילא, אולם כאן למטה - מנינם הוא כאותיות מנצפ"ך הכפופות, וז"ל היע"ד: "כי מצינו לפעמים אותיות פשוטות מהמנצפ"ך משמשות מנין מרובה, והם אחר כל אותיות: ך' = ת"ק, מ"ם = ת"ר, נו"ן = ת"ש, וכן כולם, ולפעמים אינן משמשות רק מספר קטן, כמו האותיות הכפופות, והוא, כי למעלה הם במספר מרובה, ולמטה במספר מועט..." (וראה שם בארוכה מה שכתב היע"ד לאור דברים הללו). ולפ"ז מיושב החשבון של 'ונושנתם' שעולה כמנין תתנ"ב, כי בחשבון שלמטה עולה המ' ארבעים בלבד, ושפיר אין כאן כי אם תתנ"ב שנים, ונרמז גם בהאמור בכתוב: "ונושנתם בארץ", כלומר, מנין 'ונושנתם' הוא כפי שמונים וחושבים 'בארץ' דייקא - בעולמות שלמטה.

ואמנם שורש הדברים מצינו כבר בספר הקדום 'ערוגת הבושם' לרבי אברהם בן עזריאל בשם 'ספר הכבוד', וז"ל (שם ח"ג עמ' 97): "...שיש מקומות למנות נון פשוטה בנ' ופעמים בת"ש, וכן בכל הכפולין, תדע, שדרשו רבותינו 'וישקד ה' על הרעה וגו' כי צדיק ה' וגו', צדקה עשה הקב"ה שהקדים שתי שנים ל'ונושנתם', הנה מ' סתומה בארבעים...", הרי שאכן כאן מונים המ' סתומה במנין ארבעים, וכאמור.

ובסיום אגדתא זו: "אמר רב אחא בר יעקב, שמע מינה מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא", יש להביא דברי ה'מהרש"א' בחידושי אגדות (סנהדרין שם) שמבאר הנפק"מ בזה לדידן הוא לגבי ציפייתנו לגאולתנו במהרה בימינו. וז"ל: "אמר 'שמע מינה מהרה דמרי עלמא תתנ"ב כו', רצונו לומר, על כל פנים דלא הוי פחות ממנין זה, ואשמעינן בזה בהיפך בענין הגאולה, שאם יתמהמה חכה לו ואל תתייאש ממנה באריכות הגלות, אף שכמה כתובים הם מורים בהיפך על קירוב הישועה, כמו שנאמר (ישעי' נו, א) 'כי קרובה ישועתי לבא', ונאמר (שם נח, ח) 'וארוכתך מהרה תצמח', ואל תתמה על כך, כי מי יודע כמה 'מהרה' דמרי עלמא, שיומו אלף שנה ומצינו בו 'מהרה בתתנ"ב שנה'..." (וע"ע 'פתח עינים' כאן; 'סנהדרי קטנה' סנהדרין שם).

ויש להסמיך לדבריו הא דאיתא ב'פסיקתא זוטרתא' (מדרש לקח טוב, פר' בלק) עה"פ "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" (במדבר כד, יז): "'אראנו' - למלך המשיח, 'ולא עתה', 'אשורנו ולא קרוב'- זה אורך הגלות הזה הנמשך, ומה מהרה של הקב"ה תתנ"ב - מנין 'ונושנתם' שישבו ישראל בארץ קודם שגלו, דבר שכתבו 'ולא עתה ולא קרוב', לא כל שכן, לכך נאמר (חבקוק ב, ג) 'אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר'".

ולסיום נביא אימרא נאה המובאת בספר 'אגרא דפרקא' (אות קצד, וכ"ה ב'ליקוטי חבר בן חיים' ח"ז עמ"ס גיטין בסוגיין - ששמעה מפי רבו ה'חתם סופר' זצ"ל שאמרה בשם בעל ה'מחצית השקל' זצ"ל): "... עפ"י מה שפירשנו בפיוט דסיפור יציאת מצרים: 'אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב, במהרה במהרה בימינו בקרוב', דהנה אמרו רז"ל 'מהרה דמרי עלמא תתנ"ב שנה', והנה יומו של הקב"ה אלף שנים, וא"כ 'מהרה' דמרי עלמא הוא פחות מיום אחד, ומינה 'מהרה' דידן הוא ג"כ פחות מיום, וזה שאנו מבקשים 'במהרה' הוא 'במהרה בימינו', היינו, 'מהרה' של חשבון ימינו שהוא פחות מיום אחד...", כלומר, שאנו מבקשים שיגאלו אותנו במהרה – כפי שמתפרש לנו, ולא לפי ה'מהרה' שהוא לאור חשבונו של יומו של הקב"ה, אכיה"ר.