הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"סתמא דגמרא" עדיפה על רב אשי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין ח ע"א

 

אמר רבי אלעזר: התקדשי לי במנה, ונתן לה דינר - הרי זו מקודשת, וישלים;
מאי טעמא? כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר, כמאן דאמר לה על מנת דמי,
ואמר רב הונא אמר רב: כל האומר ע"מ, כאומר מעכשיו דמי.
מיתיבי: התקדשי לי במנה, והיה מונה והולך,
ורצה אחד מהן לחזור אפילו בדינר האחרון - הרשות בידו!
הכא במאי עסקינן - דאמר במנה זו.
הא מדסיפא במנה זו, רישא במנה סתם!
דקא תני סיפא: אמר לה התקדשי לי במנה זו, ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחשת - אינה מקודשת,
דינר רע - הרי זו מקודשת, ויחליף!
לא, רישא וסיפא דאמר במנה זו,
ופרושי קא מפרש: רצה אחד מהן לחזור אפי' בדינר האחרון - הרשות בידו,
כיצד? כגון דאמר לה במנה זו.
והכי נמי מסתברא,
דאי ס"ד רישא במנה סתם, השתא במנה סתם לא הוו קידושי, במנה זו מיבעיא?
אי משום הא לא איריא, תנא סיפא לגלוי רישא,
שלא תאמר רישא במנה זו, אבל במנה סתם הוו קידושין, תנא סיפא במנה זו, מכלל דרישא במנה סתם, ואפילו הכי לא הוו קידושין.
רב אשי אמר: מונה והולך שאני, דדעתה אכוליה. 

מבנה הסוגיה:
ראה בעיקר הסעיפים האחרונים - "חידוש"

1.
דינו של רבי אלעזר:

אמר רבי אלעזר: התקדשי לי במנה, ונתן לה דינר - הרי זו מקודשת, וישלים;

2.
נימוקו של רבי אלעזר:

מאי טעמא? כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר, כמאן דאמר לה על מנת דמי,

ואמר רב הונא אמר רב: כל האומר ע"מ, כאומר מעכשיו דמי.

3.
קושיה על דינו של רבי אלעזר מברייתא:

3.1

מיתיבי: התקדשי לי במנה, והיה מונה והולך,
ורצה אחד מהן לחזור אפילו בדינר האחרון - הרשות בידו!

מוכח מהברייתא שהקידושין לא תפסו מיד כשנתן לה את הדינר הראשון.

3.2
מיישבת הגמרא:

הכא במאי עסקינן - דאמר במנה זו.

מדובר בברייתא במקרה שהאיש ציין במפורש שהוא מקדש דווקא במנה זה, כלומר, בכל המנה ולא בחלק ממנו.

3.3
הגמרא מנסה לדחות את האוקימתא בסעיף 3.2:

הא מדסיפא במנה זו, רישא במנה סתם!
דקא תני סיפא: אמר לה התקדשי לי במנה זו, ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחשת - אינה מקודשת,
דינר רע - הרי זו מקודשת, ויחליף!

בסיפא מצויין "מנה זו", ואילו ברישא לא מצויין כך. אם כן, מוכח שברישא לא מדובר ב"מנה זו" - סותר לאמור לעיל בסעיף 3.2 [וממילא חוזרת הקושיא על רבי אלעזר].

4.
הגמרא חוזרת לאוקימתא לעיל בסעיף 3.2:

לא, רישא וסיפא דאמר במנה זו,
ופרושי קא מפרש: רצה אחד מהן לחזור אפי' בדינר האחרון - הרשות בידו,
כיצד? כגון דאמר לה במנה זו.

וכדי ליישב את האמור לעיל בסעיף 3.3 הגמרא אומרת שאמנם גם הרישא וגם הסיפא מדברם על "מנה זו", והסיפא מפרשת את הרישא, כאשר בין הרישא והסיפא יש להוסיף את המלה "כיצד".

4.1
נראה לי, שתוספת ה"כיצד" שמקשרת את הסיפא כפירוש לרישא יכולה להיחשב כ"חיסורי מחסרא" [למרות שבדרך כלל יש להוסיף "אבל"+מקרה בין שני חלקי משנה/ברייתא כשמדובר ב"חיסורי מחסרא"]!

4.2
הגמרא מוכיחה את האמור בסעיף 4:

והכי נמי מסתברא,
דאי ס"ד רישא במנה סתם, השתא במנה סתם לא הוו קידושי, במנה זו מיבעיא?

אם ברישא לא מדובר כבסיפא אזי הסיפא "מיותרת", מפני שיש חידוש גדול יותר ברישא.

4.3

אי משום הא לא איריא, תנא סיפא לגלוי רישא,

הביטוי: "סיפא לגלוי רישא" - 9 מופעים בש"ס.

שלא תאמר רישא במנה זו, אבל במנה סתם הוו קידושין, תנא סיפא במנה זו, מכלל דרישא במנה סתם, ואפילו הכי לא הוו קידושין.

הגמרא מסבירה שגם אם היה מדובר ברישא ב"סתם" הרי שלא היה ייתור בסיפא [שהיה יכול להילמד בקל וחומר מהרישא] מפני שזה בדיוק העניין, שהסיפא באה ללמד שברישא מדובר במקרה יותר "מחודש".

4.4
הערה: נראה לי, שיש כאן דרך עקרונית נוספת ליישב קושיית ייתור של חלק במשנה/ברייתא [בנוסף לכללים של "לא זו אף זו" ו"זו ואין צריך לומר זו"]

5.
עד כאן יוצא, שאין ראיה מהברייתא לרבי אלעזר, אבל גם עליו קושיה. ראה "שוטנשטיין", הערה 31.

6.

רב אשי אמר: מונה והולך שאני, דדעתה אכוליה.

רב אשי מיישב באופן שונה את הקושיה על רבי אלעזר מהברייתא - לעיל בסעיף 3.1

7.
רמב"ם הלכות אישות פרק ז הלכה יז:

האומר לאשה הרי את מקודשת לי במאה דינרין ונתן לה אפילו דינר אחד הרי זו מקודשת משלקחה הדינר והוא שישלים לה את השאר,
שזה כמי שאמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שאשלים ליך מאה דינרים שהיא מקודשת לו מעכשיו.

במה דברים אמורים בשאמר לה במאה דינרים סתם

אבל אם פירש ואמר לה הרי את מקודשת לי במאה דינרין אלו
והתחיל למנות לתוך ידה אינה מקודשת עד שישלים ואפילו בדינר האחרון שניהם יכולים לחזור זה בזה,
וכן אם נמצא מנה חסר דינר או נמצא מהן דינר נחשת אינה מקודשת, נמצא בהם דינר רע אם יכולה להוציאו על ידי הדחק יחליפנו ואם לאו אינה מקודשת.

בפשטות, הרמב"ם פוסק את דינו של רבי אלעזר לא כהסברו של רב אשי, אלא כהסבר הראשון - לעיל בסעיף 3.2

השגת הראב"ד...

8.
מגיד משנה הלכות אישות פרק ז הלכה יז:

... בד"א כשאמר לה וכו'. שם פ"ק הקשו על ר"א מדתניא התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה אחד מהם לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו א"ל התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודשת דינר רע הרי זו מקודשת ויחליף
ותירצו שם דכולה ברייתא במנה זו ופרושי קא מפרש רצה אחד מהם לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו כיצד כגון דאמר לה במנה זו ופי' סיפא דקתני נמצא מנה חסר דינר הוא נמי במנה זו
ודינא אחרינא קא תני דכל שהטעה אותה שאין שם מנה אינה מקודשת וממילא בטלו הקידושין ואפילו בלא חזרה ואפילו ישלים
וכן פירשו קצת מפרשים ז"ל ועיקר

עד כאן הסבר הרמב"ם כהסבר הראשון בגמרא - וכדברינו לעיל בסעיף 7.

8.1

ועוד שם אוקימתא אחרת לתרץ הברייתא לדעת ר' אלעזר דרב אשי אמר מונה והולך שאני דדעתה אכולא מנה
ופירשוה דלעולם רישא דברייתא במנה סתם
ולא תיקשי לר' אלעזר דמונה והולך שאני...

הוא מביא את הסברו של רב אשי ביישוב דינו של רבי אלעזר.

9.
"חידוש":

ומתבאר מן ההלכות ורבינו שאין הלכה כאוקימתא זו דרב אשי והטעם משום דאוקימתא קמייתא הויא לישנא דגמרא
והך הויא לישנא דאמורא
ולא שבקינן לישנא דגמרא ותפסינן לישנא דאמוראי וכן מפורש בכיוצא בזה בהלכות בסוף ערבי פסחים ונתבארו דברי רבינו...

הוא קובע עיקרון פסיקתי [של הרמב"ם]: יש לפסוק כתרוץ שמובא על ידי "סתמא דגמרא"=["לישנא דגמרא"], ולא כתרוץ שנאמר על ידי אמורא [= "לישנא דאמורא"].

9.1
מדבריו משמע שגם לרב אשי אין עדיפות על פני אמורא "רגיל", וגם לא על פני סתמא דגמרא!

9.2
והוא מציין לדוגמא נוספת של עקרון זה בסוף פרק ערבי פסחים.
אולי הוא מתכוון לדברים שהבאנו והסברנו על מסכת פסחים דף קכ!

9.3
האם אפשר להסיק מדבריו שה"סתמא דגמרא" נערכה אחרי תקופת רב אשי?

9.4
הערה חשובה: הכלל הנ"ל - כך משמע מדבריו - לא תלוי אם ה"סתמא דגמרא" [וכן לגבי דברי האמורא] הם "לשון ראשון" או "לשון אחרון" ["לישנא קמא" / "לישנא בתרא"]

10.
אולם ראה:
שיטה מקובצת מסכת בבא מציעא דף י עמוד א:

... אבל הרא"ה חולק בדבר אפילו בקניות דרבנן ואמר כיון דרב פפא פריק תיובתיה דרבי חייא בר יוסף בפירוקא אחרינא שבקינן הך סברא דלא ניחא ליה דליקני לגמרי

ואינו מחוור בעיני דכיון דפירוקא קמא פירוקא דגמרא הוא לית לן למדחייה מקמי פירוקא דרב פפא

דלא שבקית לישנא דגמרא ותפסת לישנא דחד אמורא

וכן דרך הגאונים ז"ל לפסוק כלישנא דגמרא וכבר כתבתי כיוצא בזה בשבועות דף מ עמוד ב ובעבודה זרה דף כב עמוד א. הר"ן:

כבסעיף 9 לעיל

ולי הכותב נראה לומר שאפשר לחלק בין בלישנא דגמרא קודם למאמר האמורא ובין בשבא אחריו

דכיון דסדרו לנו חכמי התלמוד תירוצא דאמורא בתר תירוצייהו יש לומר דסברי כוותיה וכדקיימא לן הלכה כלישנא בתרא. הר"ש די וידאש:

קשור לסעיף 9.4 ושאר הסעיפים לעיל

הוא טוען שיותר קובע הוא מה שנאמר בסוף הסוגיה - "הלכה כבתראי". לכאורה משמע מדבריו אלה שתמיד תהיה הלכה גם למשל כ"איכא דאמרי" ?

10.1
אבל מצד שני: מה ההכרעה כשה"לישנא בתרא" מובאת אחרי דברי האמורא? גם אז "הלכה כלישנא בתרא"? משמע מדבריו לא כך!

11.
ראה מה שכתבתי על שבת דף ו - "לא ישב לפני הספר" - הרא"ש והרי"ף. 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)