הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אין הלכה כבית הלל?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין צ ע"א

 

מתני'. בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר: +דברים כ"ד+ כי מצא בה ערות דבר;
ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר;
ר' עקיבא אומר: אפי' מצא אחרת נאה הימנה, שנאמ': +דברים כ"ד+ והיה אם לא תמצא חן בעיניו.
גמ'. תניא,
אמרו בית הלל לבית שמאי: והלא כבר נאמר דבר!... 

 

1.
מובא בגמרא דיון בדרשת הפסוקים בין בית הלל לבין בית שמאי.

1.1
וכן מובא בגמרא הסבר המחלוקת בין בית שמאי ורבי עקיבא - בדרשת הפסוקים.

2.
רמב"ם הלכות גירושין פרק י הלכה כא:

לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה, ולא תהיה יושבת תחתיו ומשמשתו ודעתו לגרשה,
ולא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערות דבר שנאמר +דברים כ"ד+ כי מצא בה ערות דבר, ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה, אבל שנייה אם שנאה ישלחנה.

מלשון הרמב"ם משמע שהוא פוסק כבית שמאי, כי הוא מצטט במדוייק את לשון בית שמאי.

3.
משנה למלך הלכות גירושין פרק י הלכה כא:

כתב מרן הב"י סי' קי"ט והרי"ף והרא"ש לא פסקו הלכה כדברי מי.

ונ"ל שהטעם לפי שסמכו על המעיין דממילא משמע דהלכה כב"ה לגבי ב"ש וגם לגבי ר"ע.

והרי"ף נראה דפסק כב"ה דהביא ההיא בעיא דר"פ לא מצא בה לא ערוה ולא דבר וגירשה מהו וזו אתיא כב"ה ודוק.

עוד כתב מרן על דברי רבינו וז"ל ומ"מ נראה מדבריו דהלכה כב"ה מדכתב אבל שניה אם שנאה ישלחנה
אלמא דלא בעינן דבר ערוה כב"ש
וגם שנאה משמע ע"י דבר שעשתה דע"י שמצא אחרת נאה הימנה אין לשנאתה ע"כ.

המפרשים מסבירים שהרמב"ם פוסק כבית הלל על פי הכלל הידוע שהלכה כבית הלל בכל מקום.

3.1
הוא מביא דעה חולקת:

ולא משמע מלשון רבינו שפסק כב"ה ממ"ש אם שנאה ישלחנה דהרי רש"י פירש לה כר"ע דהיינו מצא אחרת נאה הימנה ודוק.

לפי זה, הרמב"ם לא פסק כבית הלל אלא כרבי עקיבא!

(א"ה עיין בתשובת מהרימ"ט ח"מ סי' ק' ועיין במ"ש הרמב"ם פ"ג מהלכות אישות דין י"ט דנראה דפסק כר"ע יע"ש ודוק.
ודע דהפר"ח השיג על מרן מדאמרינן בתמורה עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו. ועיין בתוס' פ"ק דתעניות (תענית דף ד'). יע"ש ודוק)...

3.2
כל הפרשנים דנים בהרחבה בעניין זה, כמי בדיוק פסק הרמב"ם.

4.
נתייחס רק לנקודה אחת:

תפארת יעקב מסכת גיטין דף צ עמוד א:

בד"ה ב"ש סברי וכו' ואית דגרסי ב"ש וב"ה וכו'

ואומר"י דר"ע סבר כב"ש וכו'.
איכא למידק מה בקשו התוס' בהא לחקור אי ר"ע סבר כב"ש או כב"ה בחילוף משמעות הלשון
כיון דבעיקרא דדינא סובר בוודאי כב"ה דהא אפי' מצא אחרת יכול לגרשה וכ"ש הקדיחה תבשילו

א"כ מה נ"מ אי בלישנא דקרא דערות דבר כב"ש ס"ל או כב"ה כיון שלא ישתנה דינו של ר"ע בשביל זה כלל:

לפי הסבר אחד בתוס' רבי עקיבא סובר כבית הלל.

4.1

ונראה דאיכא נפקותא טובא לדינא והוא

דאי נימא דבהכרח סובר ר"ע כב"ש א"כ כיון דעיקר מחלוקת ב"ש וב"ה בפי' הכתוב תלוי הוי להו ר"ע וב"ש תרי לגבי ב"ה לית הלכתא כב"ה בהא

אם רבי עקיבא היה סובר כבית שמאי הרי שההלכה לא תהיה כבית הלל, מפני שבית שמאי ורבי עקיבא הם "רוב" לעומת בית הלל [2 נגד 1]!

4.2

וכמו כן לית הלכתא כר"ע דבהא ב"ש וב"ה הוי להו תרי לגבי ר"ע

מצד שני אין הלכה כרבי עקיבא כי בית הלל ובית שמאי סוברים שלא כמוהו.

4.3

רק הלכה כב"ש דמודה לו ר"ע בפי' הכתוב

ולעניין פרשנות הפסוק - הלכה כבית שמאי מפני שרבי עקיבא סובר כמותו.

4.4

והוא מוכיח את העיקרון הנ"ל:

וכה"ג כתב הכ"מ פ"ה מהלכות סנהדרין על מה שפסק הרמב"ם שם כר"ע בנחש ואף דבעלמא הלכה כב"ה כיון דנחלקו עליו ב"ש ור"ע בפי' הכתוב לית הלכתא כוותייהו רק כב"ש

במקרה שרבי עקיבא ובית שמאי נחלקו על בית הלל בפרשנות פסוק אזי אין הלכה כבית הלל!

4.5
וכך משמע גם בסוגייתנו:

וכן נראה מדברי הרמב"ם דפסק כב"ש שכתב בפי' שלא יגרש אדם את אשתו רק בערות דבר

ובחידושי לא"ה הארכתי בביאור דבריו בכללם בזה:

5.
ובאופן כללי:

אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור רפב

יש מן הגאונים שאמרו שבששה דברים הלכה כבית שמאי, שלשה מהם במשנה ושלשה בברייתא:
בנטילת ידים,
בברכת המזון,
בסוכה,
בחוטי ציצית,
בגדיל הציצית
ובסדין בציצית.

יש מהראשונים שנראה מדבריהם שלעולם הלכה כבית הלל חוץ ממקום שנפסק בגמרא מפורש כבית שמאי.

כלומר, לגמרא [ל"סתמא דגמרא"? / ל"עורך הגמרא"? / לאמוראים?] מותר לפסוק ולהכריע שלא כבית הלל!
וכנראה שבסוגייתנו מי שלא פוסק כבית הלל [בסעיפים לעיל] אולי מסתמך על מהלך הדיון בגמרא שאין הכרח שהוא דווקא לפי בית הלל. 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)