הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ופליגא ד..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין פט ע"ב
אמר רב ירמיה בר אבא, שלחו ליה מבי רב לשמואל:
ילמדנו רבינו, יצא עליה קול מראשון, ובא אחר וקדשה קידושי תורה, מהו?
שלח להו: תצא, והעמידו הדבר על בוריו והודיעוני.
מאי (והעמידו הדבר על בוריו)?
אילימא דאי מגליא מילתא דקידושי דקמא לאו קידושי מעליא נינהו מבטלינן קלא,
והא נהרדעא אתרי' דשמואל הוא ולא מבטלי קלא!
אלא דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו, לא צריכה גט משני.
ופליגא דרב הונא, דאמר רב הונא: אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר - מקודשת, מדרב המנונא,
דאמר רב המנונא: האשה שאמרה לבעלה גירשתני - נאמנת, חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה.
ואידך?
כי אתמר דרב המנונא - בפניו, שלא בפניו מעיזה ומעיזה.
1.
דינו של רב הונא:
דאמר רב הונא: אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר - מקודשת,
2.
דינו של רב הונא נגזר מדינו של רב המנונא:
מדרב המנונא,
דאמר רב המנונא: האשה שאמרה לבעלה גירשתני - נאמנת, חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה.
2.1
הגמרא עצמה מקשרת בין דברי רב הונא לדברי רב המנונא, או שרב הונא עצמו קבע זאת?
3.
הגמרא קובעת ששמואל - "ופליגא דרב הונא" - חולק על רב הונא. כלומר, ששמואל סובר שאשה נשואה שקיבלה קידושין מאדם אחר "לא צריכה גט משני", מכיוון שאינה נאמנת לומר שהתגרשה, ולא כדינו של רב הונא.
3.1
ולפי הסבר הגמרא שדינו של רב הונא מבוסס על דינו של רב המנונא יוצא, ששמואל חולק גם על רב המנונא, ואשה שתאמר לבעלה שהתגרשה ממנו לא תהיה נאמנת.
4.
אבל אפשר לומר, ששמואל באמת מקבל את דינו של רב המנונא, שאם אמרה דווקא רק בפני בעלה "גירשתני" - נאמנת.
4.1
ולפי זה שמואל סובר באותה מידה, שגם אם תקבל קידושין מאחר דווקא בפני בעלה - תהיה מקודשת.
4.2
ושמואל יסכים שאם היא תקבל קידושיה מאחר - שלא בפני בעלה - אז לא תהיה נאמנת, כי היא מעיזה...
4.3
ושמואל יסביר שרב המנונא אמר את דינו דווקא באופן שאמרה בפני בעלה "גרשתני" תהיה נאמנת.
4.4
ורק רב הונא כנראה הרחיב את דינו של רב המנונא וסובר שאף שלא בפני בעלה תהיה נאמנת לומר "גרשתני".
5.
רמב"ם הלכות אישות פרק ד הלכה יג:
אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני,
כהסברנו לעיל בסעיף 4.1
5.1
שהאשה שאמרה לבעלה בפניו גירשתני נאמנת מפני שחזקה שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה,
כרב המנונא - לעיל בסעיף 2 ובסעיף 4.3
5.2
אבל אם קידשה אחר שלא בפני בעלה אין קידושין תופסין בה עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שתקבל הקידושין, כל שלא בפניו מעיזה.
כלעיל בסעיף 4.2
6.
סוף דבר, כנראה שהרמב"ם פוסק כשמואל ולא כרב הונא, אבל כן כרב המנונא.
7.
וכך משמע:
מגיד משנה הלכות אישות פרק ד הלכה יג:
ופסק רבינו כשמואל וכ"נ מן ההלכות,
מתאים לכל דברינו בהסבר דברי שמואל.
7.1
ויש מי שכתב שחוששין להא דרב הונא ואף אם נתקדשה שלא בפניו צריכה גט...
יש מי שפוסק לגמרי כרב הונא, כלומר, שאם התקדשה לאחר - אפילו שלא בפני בעלה - צריכה גט מהשני [כאילו שעל ידי המעשה היא טוענת כלפי בעלה "גרשתני"] ויוצא שרב הונא רק מסתמך על דינו של רב המנונא,
7.2
ורב הונא מרחיב את דברי רב המנונא גם למקרה שלא בפני בעלה.
7.3
לא לגמרי ברור אם רב הונא מרחיב רק לעניין אם קיבלה קידושין מאחר, או אף לעניין אם אמרה גרשתני - אפילו במקרה שאמרה זאת שלא בפני בעלה - שתהיה נאמנת.
8.
אלא שיש להקשות:
הרב קאפח בספרו טוען שהרמב"ם פוסק תמיד כאותה דעה שמובאת בגמרא אחרי הביטוי "ופליגא ד...", ולפי זה הרמב"ם היה צריך לפסוק כרב הונא וכבסעיף 7.1 - שמובא בניסוח "ופליגא דרב הונא" - ולא כשמואל!
9.
ונראה לי להסביר - לא כ"מגיד משנה" לעיל, אלא, שהרמב"ם סובר שרב הונא עצמו דיבר באמת באשה שמקבלת קידושין מאדם אחר - ונאמנת בזה "לומר" שהתגרשה - רק אם עשה זאת בפני בעלה, וכמשמע מרב המנונא, ואילו שמואל חולק, ואומר שגם אם קיבלה קידושין בפני בעלה לא נחשב קידושין.
וממילא יוצא, שהרמב"ם באמת פוסק כרב הונא וכרב המנונא - ומתקיים הכלל של הרמב"ם - לפי הרב קאפח - שיש לפסוק כחכם שמובא בגמרא אחרי הביטוי "ופליגא ד..."
