הדף היומי ופרשת ויקהל - שקלים / הרב אליעזר גולדסמית
הגמרא בגיטין דף עח ע"ב דנה באופי נתינת הגט מהבעל לאשה. בין היתר מובא שהנתינה פסולה אם הבעל נתן הגט בידה של האשה אבל הוא עדיין מחזיק בידו אמצעי שנותן לו אפשרות להחזיר אליו את הגט. וכן כתוב "אמר רב חסדא: גט בידה ומשיחה בידו, אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו - אינה מגורשת, ואם לאו - מגורשת; מאי טעמא? בעינן כריתות וליכא".
הרשב"א במקום מביא מחלוקת בין הבעלי תוספות במצב שהבעל מחזיק קשר לגט אבל הוא לא יכול להחזיר הגט אליו משום שהאשה מחזיקה את הגט בכח. וזה לשון הרשב"א ד"ה גט "פירש בתוספות בשם רבינו תם ז"ל רואין כל שאילו גט כבד ומשיחה דקה שתיפסק במשיכתו הרי זה מגורשת דלא אגיד ביה אבל אם המשיחה חזקה שיכול למשכו ולא תנתק המשיכה אינה מגורשת, ואפילו קפצה האשה ידה ביותר וכחה יפה משל בעל ומפני זה אינו יכול להביאו אצלו אינה מגורשת דאין זו נתינה אלא כעין גזילה, וכענין זה פירשו משמו של רבינו שמואל ז"ל [רשב"ם], אבל ר"י ז"ל פירש דכיון שנתנו הבעל לידה וקפצה היא ידה מרצון הבעל עד שאין הבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו אף על פי שאם לא קפצה ידה היה הבעל יכול להביאו אצלו מחמת המשיחה שבידו הרי זו מגורשת כיון שקפצה ידה מרצון הבעל, דלא גרע מעריק ליה חרציה ושלפתיה שאין הבעל נותנו ממש לידה ואפילו הכי מגורשת".
יתכן שהמחלוקת בין רבינו תם והר"י קשורה להגדרת נתינה בגט. מהי הכוונה העיקרי של "ונתן בידה" של הגט שכתוב בספר דברים פרק כד פסוק א? האם העיקר הוא נתינה והעברה מהבעל או העיקר היא קבלת הגט בידה של האשה? אם העיקר היא נתינת הבעל, אז כאשר הבעל מחזיק קשר לגט הנתינה לא נשלמה גם כאשר הוא לא יכול להחזיר לעצמו את הגט, כמו שיטת רבינו תם והרשב"ם. מנגד, אם נגיד שהעיקר היא קבלת הגט ביד האשה, אז כל עוד שנבצר מהבעל להחזיר לעצמו הגט בגלל אחזקת הגט, בעצם נשלמה נתינת הגט בידה של האשה, כמו עמדת הר"י.
הן בפרשת ויקהל והן בפרשת שקלים נמצא המצווה לתרום למקדש. ההתרמה יכול להיות באופן חובתי כמו מצוות מחצית השקל או באופן התנדבותי כמו התרמה שנמצא בהתחלת פרשת ויקהל. אפשר להעלות שאלה פתוחה בדומה למה שהועלה בענין נתינה בגט. בהיבט הרעיוני, האם העיקר היא הנתינה מהתורם או הקבלה של המקדש או יתכן ששתי ההיבטים חשובים ביחד?
