שלש מדות בקטן
גיטין סד ע"ב - סה ע"א
"אמר רב יהודה אמר רב אסי: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, חפץ ומחזירו לאחר שעה - זוכה בין לעצמו ובין לאחרים; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: דא ודא אחת היא...
אמר רבא, ג' מדות בקטן: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו - זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, וכנגדן בקטנה - מתקדשת למיאון. הפעוטות - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, וכנגדן בקטנה - מתגרשת בקידושי אביה".
רב אסי הזכיר אגוז לא משום שהוא מאכל בדוקא, אלא משום שרצה לאחוז בלשון התנא במסכת סוכה דף מב ע"ב: "רבי יהודה אומר: עד שיכול לברר אכילה, כיצד? נותנין לו צרור וזורקו, אגוז ונוטלו", ושם מדובר באכילה.
רב אסי מדגיש את ההבדל שבין זכיה לעצמו לבין זכיה לאחרים, בין המכיר את ממונו לבין המכיר שיש ממון גם לאחרים ויודע להחזיר לאחר שעה.
רבא העתיק את דברי רב יהודה אמר רב אסי, והוסיף עליהם כיצד "וכנגדן בקטנה".
וקשה, מדוע "מתגרשת בקידושי אביה" רק ביודעת גם להחזיר, והרי אינה מקנה כלום אלא מתגרשת בעל כרחה ואינה צריכה אלא יד לשמור את גיטה?
ועוד קשה, הרי מפורש במשנתנו: (דף סד ע"ב) "וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה, אינה יכולה להתגרש", הרי שדי בכך שיודעת לשמור את חפציה!
ועוד שלשון משנתנו היא ממש כלשון המשנה העוסקת בקידושין למיאון: (מסכת יבמות דף קז ע"ב) "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה - אינה צריכה למאן", ומאי שנא אם כן קידושין מגירושין?!
אלא שגיל שמירת ממון הקידושין וגיל שמירת הגט אינו זהה. אין לה שום הנאה בגיטה, אלא אם היא כבר מבינה שאנשים אחרים ידרשו לראותו כדי שתוכל להנשא.
נוסחת הגמרא דלעיל היא נוסחת ההלכות גדולות ורש"י. אולם נוסח הרי"ף הפוך, שמתקדשת למיאון רק בפעוטות. לנוסח זה קשה ההיפך:
מדוע "מתקדשת למיאון" רק ביודעת גם להחזיר לאחרים, הרי בקידושין צריכה היא רק לשמור לעצמה את קידושיה?
ועוד קשה, הרי מפורש בלשון המשנה העוסקת בקידושין למיאון: (מסכת יבמות דף קז ע"ב) "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה - אינה צריכה למאן" – לשמור את ממונה, ולא להחזיר!
ועוד שלשון משנה זו היא ממש כלשון משנתנו: (דף סד ע"ב) "וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה, אינה יכולה להתגרש", ומאי שנא אם כן קידושין מגירושין?!
אלא שבקידושין אין די בכך שיש לה יד לקבל את גיטה בעל כרחה. בקידושין היא נותנת ומקנה את עצמה – ההיפך משעת הגירושין שאז "קונה את עצמה בגט" כלשון המשנה הראשונה בקידושין. והגילים שהוזכרו לענין שמירת ממון הקידושין ולענין שמירת הגט אינם זהים, שהביא הריטב"א (מסכת יבמות דף קח ע"א) יש מפרשים שאת כסף קדושיה צריכה היא לשמור היטב דוקא בשעה שעושה בו מקח וממכר, והיינו בעונת הפעוטות.
ולנוסח ההלכות גדולות ורש"י י"ל שאינה מקנה לגמרי את עצמה, שהרי יכולה בכל עת למאן.
אי נמי הכא לחומרא והכא לחומרא, מתקדשת כבר בקטנות ואינה מתגרשת אלא בגדלות.
והמרווח ביותר כשיטת הגהת הראב"ד בהלכות אישות ד, ז:
"ואי קשיא לך אם כן שיעור הפעוטות למה נאמר אימא לך כדי להתקדש ע"י עצמה אבל אם קדשוה אמה או אחיה לדעתה אפילו פחותה מפעוטות אלא שתדע לשמור קידושיה".
והובא בסוף הגהת הרמ"א בשו"ע אה"ע קנה, ב, ופירש הגר"א: (ס"ק יב) "דרבי חנינא בן אנטיגנוס איירי דנתקדשה ע"י אמה ואחיה, ובגיטין איירי שנתקדשה ע"י עצמה".
לראב"ד הגירסה כרי"ף, והמשניות כפשוטן שבין בקבלת הגט ובין בקבלת כסף או שטר קידושין יש לה יד כבר ביודעת לשמור אגוז וכל דבר. אלא שאם באה לקדש את עצמה בלא עצת גדולים, לא גרע ממקח וממכר, וצריכה להגיע לכלל פעוטות.
