הדף היומי ופרשת תצוה / הרב אליעזר גולדסמית
בגמרא במסכת גיטין דף סח, א מובאת האגדתא על שלמה המלך הלוכד את אשמדאי מלך השדים. שלמה המלך רצה לקבל מאשמדאי את השמיר שהוא חיה קטנה או תולעת שתאפשר לו לבנות את בית המקדש מבלי להשתמש בברזל. השמיר כבר שימש לכתיבת האותיות באבני האפוד. בלשון הגמרא: "שידה ושידתין למאי איבעי ליה? דכתיב: והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו', אמר להו לרבנן: היכי אעביד? אמרו ליה: איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד. אמר להו: היכא אישתכח? אמרו ליה: אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי, אפשר דידעי ומגלו לך. אייתי שידה ושידתין כבשינהו אהדדי, אמרי: אנן לא ידעינן, דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע". רש"י מסביר שהיו צריכים להשתמש בשמיר עבור אבני האפוד משום שכתיבה בדיו אינה מספיקה וחריטה באבן תגרע מנפחו. לשמיר יש תכונה מיוחדת שהוא חורט באבן בלי שיחסר שום חומר מהאבן, האבן תשאר במלואה. וז"ל רש"י על הגמרא בד"ה שמיר: "בריה מששה ימי בראשית ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו". ובד"ה לאבני אפוד: "דאמרינן במסכת סוטה (דף מח, ב) אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו שנאמר פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמל שנאמר במלואתם שלא יהו חסרות כלום אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן".
בפרשת תצוה מוזכרות שתי מערכות של אבנים הקשורות לאפוד. הראשונה היא שתי האבני השוהם הנמצאות על כתפות האפוד, ככתוב בשמות פרק כח פסוקים ט – יב (ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (י) שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם: (יא) מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם: (יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן. ובנוסף קיימות שתים עשרה האבנים שבחושן המשפט שעל לב הכהן גדול. כך כתוב בשמות פרק כח פסוקים יז – כא (יז) וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד: (יח) וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם: (יט) וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה: (כ) וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם: (כא) וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט.
בהתחלת פרשת תרומה (שמות כה, ז) כתוב "אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן". הרמב"ן שם מסביר שהתורה מתארת את הבדל בין אבני שהם לאבני מלאים, שרק אבני מלאים צריכות להיות שלמות, והתורה מתארת את האבנים שמעל החושן ולא את האבנים שעל כתפות האפוד. לפיכך הצורך בשמיר הוא רק עבור שתים עשרה אבני החושן. הרמב"ן מוסיף שחייבים להסביר שהגמרא מתייחסת רק לאותם אבני החושן. וז"ל: "אבל ענין מלואים הוא, שתהיינה האבנים אבני שלמות, שנבראו כך, ולא תהיינה אבני גזית שנכרתו ממחצב גדול או שנחצב מהן כלום, כי גם בתולדת ידוע שאין שלמות כחות האבנים היקרות והסגולות שבהן זולתי באבן אשר היא כחלוקי אבנים מן הנחל. ולכך תרגם אונקלוס אשלמותא ... והנה באבני האפוד נאמר (שמות כח, יא) 'מעשה חרש אבן פתוחי חותם תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל', כי היו עושין חריץ בהם בכתיבת השמות כאשר יעשו חרשי האבן, והנה לא היו במלאותם, אבל באבני החשן כתוב (שמות כח, יז) 'ומלאת בו מלואת אבן', וכתיב 'יהיו במלאותם' (שמות כח, כ), 'והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשרה על שמותם' (שמות לט, יד), לא מעשה חרש, ולכן לא היה למשה רבינו עצה בהם זולתי בשמיר שהזכירו רבותינו, כמו שאמרו במסכת סוטה (מח, ב) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו, שנאמר פתוחי חותם (שמות כח, כא), ואין מפרשין עליהן באיזמל, שנאמר במלאותם (שם כ), אבל מביא שמיר ומראה להן והן נבקעין מאיליהן. ובמלאותם לא נאמר אלא באבני החשן. ולא תחוש למה שהוזכר באגדה (גיטין סח, א) איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד, שהחשן יקראו לו אפוד בדרך העברה, מפני שהוא מחובר בו ... והנה פירוש הכתוב אבני שהם, שלש, שתים לאפוד ואחת לחשן, ואבני מלואים, לחשן".
ניתן לשאול, אחרי שמשה רבינו השתמש בשמיר כדי לכתוב את שמות השבטים על אבני החושן, כיצד הגיע השמיר לשדים עד שנצרך שלמה המלך ללוקחו חזרה? ולמה שלמה המלך היה צריך להשתלט על אשמדאי מלך השדים? ישנן כמה תשובות מעניינות. האחת, שבני ישראל היו במדבר, ולאחר שהשתמשו בשמיר הוא נותר שם ונתפש בידי השדים שהם היחידים הנמצאים שם. עוד הסבר מעניין, שגם השמיר וגם השדים נבראו ביום השישי בין השמשות, כאמור במסכת אבות פרק ה משנה ו: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן... והשמיר... ויש אומרים אף המזיקין" . אפשר להציע הסבר נוסף, הרי ידוע שהשדים שייכים לכוחות הטומאה והקליפות . וכדי לבנות את בית המקדש ולתקן את העולם, נצרך שלמה המלך לקחת כוחות מהקליפות ולהפוך אותם לטובה. זאת ועוד, כדי לתקן את העולם בצורה הנכונה, היה צריך להשתלט על מלכם של כוחות הטומאה.
