הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"פשוט מינה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין סב ע"ב
פשיטא, איש הוי שליח להולכה - שכן בעל מוליך גט לאשתו,
ואשה הויא שליח לקבלה - שכן אשה מקבלת גיטה מיד בעלה,
איש לקבלה והאשה להולכה, מאי?
ת"ש: האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי, אם רצה לחזור - יחזור;
האשה שאמרה התקבל לי גיטי, אם רצה לחזור - לא יחזור;
מאי לאו בחד שליח, וש"מ: כשר לקבלה כשר להולכה.
לא, בשני שלוחין.
תא שמע: לפיכך, אם אמר לו הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה, אם רצה לחזור - יחזור;
והא הכא דחד שליח הוא, וש"מ: כשר לקבלה כשר להולכה.
פשוט מינה: איש הוי שליח לקבלה - שכן אב מקבל גט לבתו קטנה,
אשה להולכה תיבעי לך, מאי?
אמר רב מרי, ת"ש: אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה - נאמנות להביא את גיטה, והתם הולכה היא.
אמר רב אשי: מסיפא נמי שמע מינה,
דקתני סיפא: האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ואוקימנא בהולכה, ש"מ.
מבנה הסוגיה:
1.
הנחת הגמרא:
פשיטא, איש הוי שליח להולכה - שכן בעל מוליך גט לאשתו,
ואשה הויא שליח לקבלה - שכן אשה מקבלת גיטה מיד בעלה,
הגמרא מניחה שתי הנחות הלכתיות.
2.
הגמרא מציגה בעיה כפולה:
איש לקבלה והאשה להולכה, מאי?
כל בעיה מבוססת על הנחה אחת לעיל.
2.1
הבעיה הראשונה "איש לקבלה" מאי?
נראה לי שהשאלה מבוססת על ההנחה הראשונה לעיל או אולי על ההנחה שניה.
2.2
הבעיה השניה "אשה להולכה" מאי?
גם כאן נראה לי שהשאלה מבוססת על ההנחה הראשונה לעיל או אולי על ההנחה שניה.
3.
נסיון 1 לפשוט את הספק ממשנתנו:
ת"ש: האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי, אם רצה לחזור - יחזור;
האשה שאמרה התקבל לי גיטי, אם רצה לחזור - לא יחזור;
מאי לאו בחד שליח, וש"מ: כשר לקבלה כשר להולכה.
הנסיון הוא לפשוט את הבעיה, שאמנם אשה כשרה להולכה - פתרון הבעיה השניה - לעיל בסעיף 2.2
3.1
הגמרא דוחה את ההוכחה ממשנתנו בניסוח "לא.."
לא, בשני שלוחין.
3.2
בדרך כלל, כשהקושיה מבוססת על אוקימתא בניסוח של "מאי לאו ב..." אזי דחיית ההוכחה תהיה בניסוח של "לא...". אמנם, לפי המסקנה גם האוקימתא של "מאי לאו ב..." מתאימה.
4.
נסיון 2 לפשוט הספק ממשנתנו:
תא שמע: לפיכך, אם אמר לו הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה, אם רצה לחזור - יחזור;
והא הכא דחד שליח הוא,
וש"מ: כשר לקבלה כשר להולכה.
הגמרא קובעת שאמנם ניתן לפשוט את אחת משתי הבעיות שהועלו לעיל בסעיף 2 - שאשה יכולה לשמש כשליח להולכה - כלעיל בסעיף 3.
4.1
משמעות הביטוי "שמע מינה" - אם לא נדחה בהמשך - היא, שאמנם יש הוכחה לאחד הצדדים שהוצגו בבעיה. כאן מוכחת תשובה לבעיה לעיל בסעיף 2.2
4.2
פשוט מינה: איש הוי שליח לקבלה - שכן אב מקבל גט לבתו קטנה,
מדוע הגמרא חוזרת על מסקנתה מסעיף 4.1? נראה לי, שבכך הגמרא מסבירה שאין קשר הכרחי בין שתי הבעיות לעיל בסעיפים 2.1+2.2
4.3
ונראה לי שכהסברנו בסעיף 4.2 משמע מדברי רש"י:
רש"י מסכת גיטין דף סב עמוד ב:
פשוט מינה איש דהוי שליח לקבלה - כלומר מתרתי בעיין דבעינן לעיל חדא מצית למפשט מינה דאיכא למימר מתני' באיש קמיירי דכשר אף לקבלה
ודין הוא שהרי מצינו שהוא ראוי לקבלה בגט של בתו קטנה שהתורה זכתה לו לקבל קידושיה כדילפינן בכתובות (מסכת כתובות דף מו:) מויצאה חנם אין כסף ולקבל את גיטה דכתיב ויצאה והיתה לאיש איתקש יציאה להויה הלכך בשליחות נמי כשר
אבל אשה להולכה אכתי מיבעי לן.
4.4
הביטוי "פשוט מינה" - מופע יחידאי בש"ס! ובסוגייתנו משמעו של הביטוי, שיש תשובה חלקית לבעיה שהוצגה.
4.5
אמנם מצינו - כ-16 מופעים בש"ס - את הביטוי הנ"ל במשמעות של שאלה, ובניסוח "תיפשוט מינה"; "נפשוט מינה"; "ליפשוט מינה", שבדרך כלל נדחה על ידי הגמרא.
4.6
הגמרא מציינת איזו בעיה מבין שתי הבעיות לעיל בסעיף 1 נשארה.
אשה להולכה תיבעי לך, מאי?
ראה לעיל בסעיף 4.3 - ברש"י .
5.
אמר רב מרי, ת"ש: אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה - נאמנות להביא את גיטה, והתם הולכה היא.
רב מרי מוכיח ממשנה אחרת גם את פתרון השאלה - הבעיה - השניה.
6.
אמר רב אשי: מסיפא נמי שמע מינה,
דקתני סיפא: האשה עצמה מביאה את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ואוקימנא בהולכה, ש"מ.
רב אשי מביא הוכחה נוספת מהסיפא של אותה משנה.
7.
מסקנה: שתי הבעיות נפתרו,
7.1
ואמנם כך נפסק להלכה:
רמב"ם הלכות גירושין פרק ו הלכה ו:
הכל כשרין לשליחות הגט בין לשליח קבלה בין לשליח הולכה והבאה חוץ מן החמשה הנכרי והעבד והחרש והשוטה והקטן, ואם קבל או הביא אחד מהן גט אינו גט.
