וַתֵּתַצַּב מֵרָחֹק
סוטה יב ע"ב - יג ע"א
"(שמות טו, כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן וגו' [אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ]. אחות אהרן ולא אחות משה?! – אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: מלמד, שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל; וכיון שנולד משה, נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתיך! וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: בתי, היכן נבואתיך! והיינו דכתיב: ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, לידע מה יהא בסוף נבואתה".
מנין דרשו שנהג בה בביזיון עד שטפחה על ראשה?
אלא שהוסיפו במדרש משלי פרשה לא סימן לו: "עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה היכן נבואתיך! ועמד וירק בפניה". היריקה שבפניה נזכרה בבמדבר יב, יד: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ומבואר שפירוש הפסוק שכך אמנם כבר היה מעולם שאביה ירק בפניה. ולמרות שידעה שנבואתה אמת, משום כבוד אביה הנהיגה עצמה כנכלמת מנודה ואבלה, וַתֵּתַצַּב מֵרָחֹק שבעת ימים.
