סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקצ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת גיטין
דף מה ע"א

 

האם בעל חי מפליט ומבליע?

 

ידועה דעתו של רבינו ה'חתם סופר' בתשובותיו (יו"ד סי' צד) שגם בעל חי מפליט ומבליע. דבריו מוסבים כלפי שאלת השואל בענין עכבר חי שנפל לתוך שומן, שהחזיק בדעתו שבעל חי אינו מבליע, ואינו אוסר כאשר נפל בתוך קדירה חמה ונשאר בחיים, ועל כך כתב: "ואני לא ידעתי מה בכך שהיה בחיים, אי שהה בתוכו זמן הראויה לפליטה ובליעה מחיים או במות, לעולם השרץ אוסר".

החת"ס זצ"ל מביא בענין מעשה שהיה, וז"ל: "עובדא ידענא בפראנקפורט דמיין, פרח תרנגולת לתוך קלחת חמאה רותחת על האש, ומתה בתוכו, והורה גאון אחד ומהולל מאוד שאסור החמאה אפילו לגוים, ושפכוהו בחוצות, ולבסוף הזכירוהו דבשר עוף בחלב מותר בהנאה, ובתוך כדי דבור השיב הגאון זצ"ל, דאי הכי נמי בהנאה מותרת, ולמוכרה לגוי אסורה משום בליעת אבר מן החי דאסור לבני נח (כי העוף נפל בתוך הקדירה רותחת בעודו בחיים, ופלט בליעות, ובליעות אלו אסורות מדין אבר מן החי, ולא היה בחלב שישים נגד העוף), והיה נראה לעין דתחלת ההוראה לא היה מטעם אבר מן החי, וכשגגה יצאה מלפני שליט, אך לא יאונה לצדיק כל און הזמין לו השי"ת תירוץ לשזביה מכיסופא, מכל מקום נלמד דגם בחי שייך פליטה". [ויש לציין, שבשו"ת 'יד אלעזר' (סי' קכה) להגאון רבי אלעזר איש הורוויץ זצ"ל אב"ד בעיר וויען נשאל אודות דברי החת"ס הללו, ובפתח דבריו מגלה: "וטרם אענה על תמיהתם צריך אני להודיע לכם כי הגאון המורה הזה, היה אא"ז הגאון רשכב"ה הפלאה זצ"ל, והיתה השאלה הראשונה שהובאה לפניו בבואו לק"ק פפד"מ..."].

עובדא זו נזכרת גם ב'פרי מגדים' (יו"ד סי' צח, שפתי דעת סק"א), וז"ל: "שמעתי אומרים, שהיה שאלה באיזה קהלה שהתיכו יורה גדולה של חמאה, ופרח לתוכה עוף ומת שם, והיה מבוכה בין הלומדים באשר לא היה ס' נגד העוף, ואני לא אאמין אם היה זה שאלה, כי לדעתי פשוט יותר מביעתא בכותחא שהחמאה אסור באכילה, ומותר בהנאה כדין בשר בחלב עוף המוזכר בסי' פ"ז...". הרי לנו שהפמ"ג לא אסרו מטעם פליטת אבר מן החי, ועל כרחך צ"ל שסובר שבעל חי אינו מפליט ומבליע, ולכן לא נאסרה החמאה כי אם בגלל הפליטות שאחרי המיתה, ובכן אין כאן כי אם משום איסור בשר עוף בחלה או איסור נבילה (ע"ש בהמשך דבריו), שאינם אסורים בהנאה, ומותר לתתם לנכרי.

ואמנם כדעה זו, שבעל חי אינו מפליט ומבליע, נקטו הרבה מגדולי האחרונים, ונכון להביא בזה דברי הגר"ש קלוגר זצ"ל בשו"ת 'טוב טעם ודעת' (יו"ד מה"ק סי' קנה) כשדן בסוגיא זו, וז"ל: "מיהו לדינא ודאי יפה אמר, דחי אינו אוסר, והחוש מעיד על זה דחי אינו מפליט, וכן שמעתי מהגאון מוהר"ר יעקב מליסא ז"ל בעהמ"ח ספר 'חוות דעת' ששחק על זה לאסור בלוע מן החי" (ראה מה שדנו בזה בשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' צח; שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' קא; שו"ת פרי יצחק ח"א סי' כא; שו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' מג).

ובספר 'דרכי הוראה' להג"ר יהונתן עליאסבערג זצ"ל (נדפס בווילנא שנת תרמ"ד, ח"ב פמ"ח) דן בדברי החת"ס הללו, והביא ראיה נגד דבריו מהא דמצינו במכילתין (מה ע"א): "בנתיה דרב נחמן בחשן קדרא בידייהו", ופירש רש"י: "מגיסות הקדרה בידיהן כשהיא רותחת, והרואה סבור שאין האור שולטת בהן, שצדקניות הן". ועל זה איתא בגמרא: "קשיא ליה לרב עיליש, כתיב (קהלת ז, כח) 'אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי' ("אחד מאלף מצאתי - שהוא צדיק". רש"י), הא איכא בנתיה דרב נחמן", והיינו, כי תמוה היה הדבר שבנות רב נחמן היו צדקניות כל כך שהאור לא שלטה בהן, ובסוף מסיק בגמרא, שלא היו צדקניות, ו"הוו קא בחשן קידרא בכשפים", ולכן לא שלטה בהן האש. ולכאורה יש לדון לפי מה שאמרו בתחילה שהיו צדקניות ולא שלטה בהן האור ולכן לא נכוו מן הקדירה, הלא על בשר אדם ישנו איסור עשה, ואיך הכניסו את ידיהן לתוך הקדירה, הלא אם בשר חי פולט יש כאן בליעות איסור, ואפילו אי נימא שלא שלט בהן החום מחמת צדקתן - ועל כן לא היו פליטות ובליעות, סוף סוף תמוה הדבר היאך סמכו בנתיה דרב נחמן על צדקתן לעשות כן לכתחילה, הלא היה להן לחשוש שמא ישלוט האור בהן ויאסרו את החמאה, ולמה אם כן טעו לומר שצדקניות הנה - כשלא היו חוששות להכשיל אחרים באיסור. אלא על כרחך צ"ל שבשר חי אינו פולט ומבליע, ועל כן שפיר לא היו חוששים להגיס קדירה, כי גם אם ישלוט בהן האור לא יהיה חשש של פליטות ובליעות.

בהמשך דבריו כתב ה'דרכי הוראה', שאם אכן ננקוט כדעת החת"ס יהיה מכאן ראיה והוכחה לדברי הש"ך (יו"ד סי' עט סק"ד) כלפי מה ששנינו במשנה (בכורות ה:): "היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור", שהרי "כלל זה אינו אלא למה שאיסורו בלאו, אבל לא למה שאיסורו אינו אלא בעשה, ולכך חלב אדם מותר אע"פ שבשרו אסור", ובשר אדם שאינו אלא איסור עשה אינו אוסר הבליעות, כי היוצא ממנו טהור הוא, ואינו דומה לאיסור אבר מן החי שהוא בלאו, ולכן שפיר הביא החת"ס שנאסרה החמאה מן הבליעות של אבר מן החי.

ופשוט הדבר שלפי מסקנת הגמרא: "הוו קא בחשן קידרא בכשפים", לא שייך לדון בזה כלל, כי בכח הכישוף פעלו שלא שלטו בהן האור, ושפיר לא היו שם פליטות איסור בשר אדם בתוך הקדירה, ולא נאסרה הקדירה (עי' הגהות 'עיטור סופרים' על שו"ת 'יד סופר' סי' טז אות ג; 'ליקוטי הערות' על שו"ת חת"ס שם).



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר