סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים


עבד שעשאו רבו אפותיקי

גיטין מ ע"ב - מא ע"א


"מתני'. עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו, שורת הדין אין העבד חייב כלום, אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על דמיו; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו כותב אלא משחרר.
גמ'. עבד שעשאו רבו אפותיקי ושיחררו. מי שחררו? אמר רב: רבו ראשון; שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני, כדרבא, דאמר רבא: הקדש, חמץ, ושחרור - מפקיעין מידי שיעבוד, אלא מפני תיקון העולם, שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה, כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין, וכותב עבד שטר על דמיו; רשב"ג אומר: אין העבד כותב אלא משחרר כותב. במאי קא מיפלגי? במזיק שיעבודו של חבירו קא מיפלגי, דמר סבר: חייב, ומר סבר: פטור. איתמר נמי: המזיק שיעבודו של חבירו, באנו למחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבנן.
עולא אמר: מי שיחררו? רבו שני, שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות, אלא מפני תיקון העולם, שהרי יצא עליו שם בן חורין, כופין את רבו ראשון ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על דמיו; רשב"ג אומר: אינו כותב אלא משחרר כותב. במאי קמיפלגי? בהיזק שאינו ניכר קמיפלגי, מר סבר: שמיה היזק, ומר סבר: לא שמיה היזק.
עולא מאי טעמא לא אמר כרב? אמר לך: שני, רבו קרית ליה? ורב מ"ט לא אמר כעולא? אמר לך: שני, משחרר קרית ליה?!".


קשה על עולא שפירש: "מי שיחררו? רבו שני". הרי לשון המשנה "שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו" – אחרים בלשון רבים, וכיצד ממשיכה הגמרא וְשִׁחְרְרוֹ? היה צריך להיות ושיחררוהו!
אלא י"ל שעולא קורא: "שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושִׁיחְרְרוּ" – בשורוק. וזה מעט דוחק נוסף לעולא, שלא אמרו ושיחררוהו.

לדברי הגמרא גם רב וגם עולא מתבססים על דינו של רבא ששחרור מפקיע מידי שיעבוד. וכתב תוספות שאביי שאמר במסכת פסחים דף לא ע"א שבעל חוב למפרע הוא גובה, חולק גם על דברי רבא אלו. לדעתו נתברר למפרע שהעבד שייך לשני, לכן אין הראשון יכול לשחררו. ושאל תוספות איך יבאר אביי את משנתנו.

ונראה שלאביי המשנה מתבארת כך: מי שחררו? רבו ראשון; וכבר יצא לשוק כבן חורין עד שנתברר שעדין הוא עבדו של שני. שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות. אי נמי, שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני אם ישחררו. אלא מפני תיקון העולם שכבר יצא לו שם משוחרר, כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין, וכותב העבד שטר על דמיו שכן נהנה משחרורו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו כותב אלא משחרר כותב, כיון שגרם לנזק זה ולא היה לו לשחררו עד שיתברר אם העבד שלו אם לאו. במאי קמיפלגי? בהיזק שאינו ניכר קמיפלגי, מר סבר: שמיה היזק, ומר סבר: לא שמיה היזק.
להסבר זה ניחא טענת עולא: "שני, רבו קרית ליה?!", שלאביי ודאי רבו הוא. וכן ניחא הטענה דומיא דטענת רב: "ראשון, משחרר קרית ליה?!", שנקרא משחרר אף שנתברר שלא היה לשחרור זה תוקף, היות שמכח אותו שחרור יצא תחילה לחפשי ויצא לו שם משוחרר.
ואביי חלק על קדמוניו: רב, "איתמר נמי", ועולא משום שסבר שכך מתבארת המשנה כפשוטה, ומשום כך גם לא נצרכה הגמרא לבאר את המשנה לשיטתו.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר