סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הלכה כרשב"ג במשנתנו"; אביי ורבא הלכה כרבא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין לז ע"ב-לח ע"א


מתני'. עבד שנשבה ופדאוהו, אם לשום עבד - ישתעבד, אם לשום בן חורין - לא ישתעבד;
רשב"ג אומר: בין כך ובין כך ישתעבד.
... אמר אביי: לעולם לפני יאוש,
ולשום עבד - ישתעבד לרבו ראשון, לשום בן חורין - לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני, לרבו שני לא, דהא לשום בן חורין פרקיה, לרבו ראשון נמי לא, דילמא ממנעי ולא פרקי;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך ישתעבד, קסבר: כשם שמצוה לפדות את בני חורין, כך מצוה לפדות את העבדים.
רבא אמר: לעולם לאחר יאוש,
ולשום עבד - ישתעבד לרבו שני, לשום בן חורין - לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני, לרבו שני לא, דהא לשום בן חורין פרקיה, לרבו ראשון נמי לא, דהא לאחר יאוש הוה;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך ישתעבד, כדחזקיה,
דאמר חזקיה: מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד? שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות, ומפקיע עצמו מיד רבו...
ולרבא, דאמר: לאחר יאוש, ולרבו שני, רבו שני ממאן קני ליה? משבאי,
... אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן: עבד שברח מבית האסורים - יצא לחירות;
ולא עוד, אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור.
תנן, רשב"ג אומר: בין כך ובין כך ישתעבד;
ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה;
בשלמא לאביי, מוקי לה להאי לפני יאוש והאי לאחר יאוש,
אלא לרבא, דאמר: לאחר יאוש, קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן!
אמר לך רבא: טעמא מאי? משום דחזקיה,
בורח שאני, השתא לקטלא מסר נפשיה,
אפולי אפיל נפשיה לגייסות?

1.

רמב"ם הלכות עבדים פרק ח הלכה טו:

עבד שנשבה אם נתייאש ממנו רבו ראשון כל הפודה אותו לשם עבד ישתעבד בו והרי הוא שלו, ואם פדהו לשם בן חורין הרי זה בן חורין, ואם לא נתייאש ממנו רבו ראשון הפודה אותו לשם עבד נוטל פדיונו מרבו וחוזר לרבו ואם פדהו לשם ב"ח =בן חורין= חוזר לרבו הראשון בלא כלום.

1.1

משמע מהרמב"ם שפוסק בסוגייתנו כתנא קמא ולפי הסברו של אביי.

2.

השגת הראב"ד:

עבד שנשבה וכו'. א"א זהו כרשב"ג וכאביי עכ"ל.

3.

רא"ש מסכת גיטין פרק ד סימן כא:

... וחזינא לגאון דפסק הלכה כרבנן דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים

הרא"ש מביא שיש פוסקים כרבנן [="תנא קמא"] נגד רשב"ג במשנתנו לפי הכלל שיחיד ורבים הלכה כרבים.
משמע מדבריו שתנא קמא מוגדר כ"רבים" והלכה כמותו=כמותם.

3.1

הוא לא מתייחס למחלוקת אביי ורבא.

4.

והראב"ד זכרונו לברכה כתב דהלכה כרשב"ג

והראב"ד פוסק כרשב"ג, כנראה לפי הכלל שהלכה כרשב"ג במשנתנו.

4.1
ראיה לדברי הראב"ד:

והביא ראיה מדאמר חזקיה מפני מה אמרו ולא קאמר מפני מה אמר רבן שמעון בן גמליאל משמע דקים ליה לחזקיה דרבים נינהו דסברי כרבן שמעון בן גמליאל

דברי הראב"ד לא מבוססים על הכלל לעיל בסעיף 4, אלא על ההנחה - על פי ניסוח דברי חזקיה - "מפני מה אמרו" - שיש חכמים נוספים שסוברים כ"תנא קמא".

4.2

הערה א: משמע מדבריו שככלל יש לפסוק כתנא קמא נגד רשב"ג.

הערה ב: לפי דבריו שרבים סוברים כרשב"ג עדיין לא ברור מדוע הלכה כמותו הרי יש כאן רבים - תנא קמא - נגד רבים שסוברים כרשב"ג.

4.3

ועוד מדאמר רבי יוחנן עבד שברח מבית האסורין יצא לחירות וכו' ואקשינן עליה והאמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו ולא דחי אמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן כדדחי בעלמא
אלמא משמע דהלכתא כר"ש בן גמליאל

מכך שהגמרא הקשתה על רבי יוחנן שקבע "הלכה כרשב"ג במשנתנו" ויישבה זאת אבל לא טענה שיש מי שחולק על העיקרון הנ"ל משמע שהכלל של רבי יוחנן מוסכם על ה"סתמא דגמרא".

4.4

ועוד דשלחו ליה לשמואל אנן כר' שמעון בן גמליאל סבירא לן

גם מאמוראים "סתמיים" בגמרא משמע שהם פוסקים כרשב"ג.

4.5

ועוד דבירושלמי פסיק בהדיא כרשב"ג

4.6

וכן פוסק הרי"ף:

ועוד כתב דאף דעת רב אלפס ז"ל נראית כן מדכתב וגאון פסק כרבנן ולא אמר ומסתברא כוותיה
אלמא לא מסתבר ליה כפיסקא דגאון
וכן דעת ר"י דהלכה כרשב"ג במשנתינו כפיסקא דר' יוחנן [דף לח ע"א] ...


5.

לחם משנה הלכות עבדים פרק ח הלכה טו

... ומפני שהבין הר"א ז"ל כן בדברי רבינו ז"ל השיגו דאע"ג דפסק כרשב"ג ובזה הדין עמו מ"מ לא היה לו לפסוק כאביי דהא קי"ל אביי ורבא הלכה כרבא
וכיון שכן היה לו לפסוק כרשב"ג אליבא דרבא ולומר דאפילו לאחר יאוש בין לשם עבד בין לשם בן חורין ישתעבד לרבו ראשון מדחזקיה

הוא מסביר את השגת הראב"ד, שהרמב"ם פוסק כתנא קמא לפי הסברו של אביי, והרי הכלל הוא שהלכה כרבא נגד אביי!

5.1

על זה יש לי להעיר, שיש אומרים שהכלל שהלכה כרבא נגד אביי תקף רק ביחס למחלוקת "אישית" ביניהם ולא כשהם חלוקים בהסבר מחלוקת במשנה/ברייתא.

6.

והוא ממשיך:

וכן נראה מהרא"ש בפסקיו בגיטין דדעת הר"א ז"ל לפסוק כרשב"ג אליבא דרבא וזו היא טעם השגתו באומרו זהו כרשב"ג וכאביי כלומר דבריו הם כאביי והיה לו לפסוק כרבא

והוא טוען, שמהרא"ש משמע שדעת הראב"ד היא לפסוק כרשב"ג לפי הסברו של רבא!

7.
והוא ממשיך:

ולא כמו שפירש דבריו הכ"מ ז"ל דדעת הר"א ז"ל לפסוק כרשב"ג וכאביי
דא"כ היה לו לומר אינו כן אלא כרשב"ג וכאביי

8.

והוא ממשיך לדון בהסבר התוספתא כדי לתרץ את קושיית הראב"ד:

ולתרץ השגת הר"א ז"ל י"ל דראוי לפסוק כאביי משום דבתוספתא משמע כדבריו דפלוגתא דרבנן ורשב"ג לא הוי אלא קודם יאוש...

9.

ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים י-יא כמה הערות:

9.1

הרמב"ן סובר שהביטוי "מפני מה אמרו" - לעיל בסעיף 4.1 - לא מוכיח שמדובר בדעת רבים.

9.2

הרמב"ן סובר שאין הכרח שהכלל של רבי יוחנן של "הלכה כרשב"ג במשנתנו" נקבע להלכה על ידי הפוסקים.

9.3

אמנם הלכה כרשב"ג כשמסתבר טעמו.

9.4

ושם, בהערה מב, שהרמב"ן מוכיח את דבריו ממסכת כתובות דף עז, שאין אומרים הלכה כרשב"ג אלא כשיש טעם לפסוק כמותו וכשכך נראה מהגמרא.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר