סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הניחא למאן דאמר"; "הלכתא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין לו ע"א


... דמדרינן ליה על דעת רבים,
דאמר אמימר, הלכתא: אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים - יש לו הפרה, על דעת רבים - אין לו הפרה.
והני מילי לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה - יש לו הפרה,
כי ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא על דעת רבים, דהוה פשע בינוקי, ואהדריה רבינא, דלא אישתכח דדייק כוותיה. 

ראה מה שכתבנו על מסכת בכורות דף מו - סוגיה מקבילה לסוגייתנו:

1.

בגמרא:

הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים - אין לו הפרה, אלא למ"ד יש לו הפרה מאי איכא למימר? דמדרינן ליה אדעת רבים. אמר אמימר: הלכתא, אפי' למ"ד נדר שהודר ברבים - יש לו הפרה, על דעת הרבים - אין לו הפרה. וה"מ - לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה - יש לו הפרה, כי ההוא דמקרי דרדקי אדריה רב אחא דקא פשע בינוקי, ואהדריה רבינא - דלא אשכח דהוה דייק כוותיה.

2.

רמב"ם הלכות שבועות פרק ו הלכה ח :

אחד הנשבע בינו לבין עצמו ואחד הנשבע ו ברבים, ואפילו נשבע בשם המיוחד בה' אלהי ישראל וניחם הרי זה נשאל על שבועתו ומתירין לו, נשבע על דעת רבים או שנדר על דעת רבים אין מתירין לו ז לעולם אלא לדבר מצוה.

פסק כאמימר.

3.

הגהות מיימוניות הלכות שבועות פרק ו הלכה ח :

[ז] אמר אמימר הילכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה ופסקו הגאונים כבעמוד.

אמימר קובע הכרעת הלכה – כפי שמנסח זאת ה"הגהות מיימוניות" – שני דינים:
1. נדר שהודר ברבים [בפני אנשים רבים] - ניתן להתיר אותו.
2. נדר "על דעת רבים" – אין לו הפרה.

דברים אלה בסוגייתנו - מסכת בכורות  דף מו - הם סיכום של הדיון שהיה בסוגיה הקודמת בגמרא [דף מה עמוד ב ובתחילת דף מו עמוד א]

3.1

ה"הגהות מיימוניות" לא מצטט את הנוסח בגמרא "אפילו למאן דאמר...", מפני שהפתיחה של "הלכתא" מדגישה, שתבוא הוראת הלכה חד משמעית וללא היבט דיוני, כגון הניסוח בסוגייתנו "אפילו למאן דאמר...".

4.

ונראה לי לחדש: הקביעה "הלכתא" באה לחדש שאפילו שהכלל הוא שהלכה היא – בדרך כלל - לפי השיטה שמובאת בגמרא ליד הביטוי "הניחא למאן דאמר..." [בסוגיה הקודמת – דף מה עמוד ב], ולכן כאן נקבע "והלכתא" שגם לפי הדעה השניה – נדר שהודר ברבים יש לו הפרה - הרי ש"על דעת הרבים" – אין לו הפרה. וזאת בגלל הסמיכות שבין שתי הסוגיות, סוגיה שדנה בנושא באמצעות המונח "הניחא למאן דאמר..." וסוגייתנו - המסכמת בניסוח של "הלכתא..."

5.

ויתכן אף לומר, שהדיון בסוגיה הקודמת התנהל - הוא עצמו - בבית המדרש של אמימר, ולכן אמימר סיכם את ההלכה במינוח מיוחד של "אפילו למאן דאמר..."

וכן ראה דיון בתוס' שיש שתי נוסחאות בגמרא. ב"גיטין" ובסוגייתנו הנוסחא כבסוגייתנו, ובמסכת מכות – הניסוח הוא כמו שמובא ב"הגהות מיימוניות".

6.

תוספות מסכת בכורות דף מה עמוד ב:

הניחא למ"ד צריך לפרט כו' - פלוגתא היא דר"נ ורב פפא בפ' השולח (גיטין דף לה:)
ונראה דהלכתא כר"פ דצריך לפרט דבתראה הוא

הוא מסתמך על סוגייתנו - מסכת גיטין דף לה ודף לו, שהלכה כרב פפא על פי הכלל של "הלכה כבתראי".

6.1

ואפילו לפי הספרים דגרסי התם רב ששת במקום רב פפא אין הלכה כרב נחמן דלאו לענין דינא איתשיל להדין אלמנה הבאה לגבות כתובתה אלא לענין איסורא איתשיל כדמשמע התם
דקאמר ואי אמרת דצריך לפרט זימנין דגזאן ליה לדיבוריה

תוס' מוסיף הערה מעניינת, שיש גורסים בסוגייתנו - מסכת גיטין דף לה עמוד ב - רב ששת במקום רב פפא. ולפי זה לכאורה ההלכה צריכה להיות כרב נחמן על פי הכלל שבמחלוקת בין רב נחמן ורב ששת הלכה כרב נחמן "בדיני" - בממונות. אבל באמת הלכה תהיה כרב ששת כי הנושא בסוגייתנו שייך לאיסורים, ובאיסורים הכלל הוא שהלכה כרב ששת נגד רב נחמן.

7.

ראה גם תוס' בסוגייתנו.
קשר הדוק גם למסכת מכות דף טז.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר