הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מנא אמינא לה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין לד ע"א

במאי קמיפלגי? 
בגלוי דעתא בגיטא קמיפלגי, 
דאביי סבר: גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא, 
ורבא סבר: גלוי דעתא בגיטא מילתא היא. 
אמר רבא: מנא אמינא לה? דרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כרחיה, ואמר להו לסהדי: הכי אמר לכו רב ששת לבטל גיטא, 
ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא. 
ואביי? אטו רב ששת מבטל גיטא דאינשי הוה? 
איהו בטלה, והאי דקאמר להו הכי, משום דפנוי. 
ואמר אביי: מנא אמינא לה? דרב יהודה אשקליה גיטא לחתניה דר' ירמיה ביראה ובטליה, תנא אשקליה ובטליה, 
הדר תנא ואשקליה על כרחיה, 
ואמר להו לסהדי: אותיבו קרי באוניכו וכתובו ליה; 
ואי סלקא דעתך גלוי דעתא בגיטא מילתא היא, הא חזו ליה דקא רהיט בתרייהו. 
ורבא? האי דקא רהיט בתרייהו, דאמר להו: אשור הבו לה הייא, כי היכא דמשלם צערא דההוא גברא. 
ואמר אביי: מנא אמינא לה? דההוא דאמר להו: אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא, אתא ופסקיה מברא, אמר להו: חזו דאתאי, חזו דאתאי, ואמר שמואל: לא שמיה מתיא. 
ורבא? אטו התם לבטולי גיטא בעי? התם לקיומי תנאיה קא בעי, והא לא איקיים תנאיה. 

1.
בדרך כלל הביטוי "מנא אמינא לה" מובא לצורך הבאת הוכחה מברייתא, ואילו בסוגייתנו אביי ורבא מביאים, כל אחד מהם, הוכחה לדבריו מדברי אמורא.

2.
לגבי מקרים בש"ס שבהם אמוראים מביאים הוכחות לדבריהם מדברי תנאים יש לשאול: מדוע הגמרא לא אומרת "תניא כוותיה דרב...", כמו שנפוץ מאד בש"ס?

הביטוי מופיע בש"ס 108 פעמים
לפי החלוקה הבאה (לפי מספר המופעים):
רבא – 33
אביי – 23
רב ששת – 13
רב יוסף – 12
רב נחמן – 10
רבה – 7
רב אשי – 3
רב המנונא – 2
רב חסדא – 2
מר זוטרא – 1
רב פפא – 1
רב נחמן בר יצחק - 1

רואים שהביטוי נמצא בעיקר אצל 5 האמוראים בראש הרשימה. אולי ניתן להסיק מכך שלאמוראים מסויימים זו היתה מעין "שיגרת לשון".

3.
אבל נראה לי לומר שביטוי זה נאמר באחד מהמצבים הבאים:

א.
כשהברייתא לא היתה ידועה לרוב החכמים ולכן הש"ס עצמו לא הביא ממנה הוכחה לאמורא.

ב.
כשמביא ממשנה בסדר טהרות [ והסיבה – כנ"ל].

ג.

כשמביא משנה או ברייתא – אולם הלימוד הוא מתוך דיוק שניתן בקלות לדחות אותו.

4.
ואולי ניתן לחדש ולומר, הביטוי "מנא אמינא לה" בא ללמדנו שהאמורא שאב את העיקרון של דינו מאותו מקור - מקור תנאי או מקור אמוראי - ואילו הביטוי "תניא כוותיה" לא מעיד שהאמורא עצמו הסתמך על אותה ברייתא, אלא יתכן שהאמורא אמר את דינו מסברתו, והגמרא היא שמסייעתו ממקור תנאי.

4.1
בסוגייתנו רבא מביא סיוע ממקרה ופסיקה של רב ששת, ואביי דוחה את ההוכחה.

4.2
אביי מביא סיוע ממקרה ופסיקה של רב יהודה, ורבא דוחה את ההוכחה.

4.3
אביי מביא סיוע ממקרה ופסיקה של שמואל, ורבא דוחה את ההוכחה.

5.
ניתן לומר ,ש"מעשה רב". כלומר, התנהגות הלכה למעשה של חכם מהווה מקור הלכתי חשוב לחכמים אחריו כאותה חשיבות שיש למקור תנאי.