טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אפילו מרגלית שבים מרקבת בו – צדפת הפנינים
"כדחזא דרב נחמן בר יעקב הוה אזיל לגביה, גלי לדרעיה, אמר: שדיא נשיב! אמר רבא, הכי אמר רב: אשה מפלת בו, ושמואל אמר: אפילו מרגלית שבים מרקבת בו, רבי יוחנן אמר: אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו" (גיטין, לא ע"ב).
פירוש: כְּדַחֲזָא [כאשר ראה] שרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקב הֲוָה [הוא] אָזֵיל לְגַבֵּיהּ [הלך גם הוא אליו], גַּלֵי לִדְרָעֵיהּ [גילה רב נחמן בר יעקב את זרועו], אָמַר: הרוח הקרוייה "שַׁדְיָא" נָשֵׁיב [נושבת] עכשיו! אָמַר רָבָא, הָכִי [כך] אָמַר רַב: אִשָּׁה מַפֶּלֶת בּוֹ (בגללו), וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מַרְגָּלִית שֶׁבַּיָּם מַרְקֶבֶת בּוֹ, ר' יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה מַסְרַחַת בּוֹ (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: צדפת הפנינים שם באנגלית: Pearl oyster שם מדעי: Pinctada sp.
נושא מרכזי: כיצד מרגלית "נרקבת"?
לריכוז נושאים וקישוריות על צדפת הפנינים הקש\י כאן.
רב נחמן בר יעקב נימק את פשר גילוי זרועו בכך שנושבת רוח קשה, כנראה חמה, הנקראת "שדיא". מתוך הקשר הסוגיה ניתן לשער שהכוונה לרוח הדרומית שעליה נאמר "ורוח דרומית קשה מכולן". רוח זו גורמת לנזקים שונים ובכללם ל"ריקבון המרגלית בים". אנסה להציע הסברים לתופעה זו אם כי אינני מתיימר לטעון בוודאות שאמנם מדובר באירוע ריאלי(1). יתר על כן, גם אם תופעה זו קיימת במציאות אין וודאות שההסברים המוצעים הם ההסברים הבלעדיים שלה.
ראשית עלינו להגדיר מהו "ריקבון" בלשון חז"ל. בימינו המונח "ריקבון" מתייחס להתפרקות חומרים אורגניים כתוצאה מפעילות חיידקים ופטריות. התפרקות זו מבטיחה את המשכיותם של שרשראות ומארגי המזון בטבע משום שתוצרי הפירוק משמשים כאבני בנין לסינתיזה של חומרים אורגניים חדשים. לענ"ד גם בלשון חז"ל "ריקבון" הוא מונח הכולל בתוכו שינויי מרקם, צורה וצבע או פירוק של חומרים אורגניים ומכאן האבחנה המובאת במסכת יומא (סו ע"א): "פירות כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלח". מתכת שהיא חומר אנ-אורגני איננה נרקבת ולכן יש להוליכה לים המלח. ייחוס "ריקבון" למרגלית תומך בהשערה שהיא פנינה (pearl) ולא אבן חן אנ-אורגנית כמו למשל יהלום, אודם, ספיר, ברקת, אופאל. אמנם הפנינים עשויות בעיקר מחומרים אנ-אורגניים אך הן כוללות גם חלבונים ומוצאן ביולוגי בניגוד לאבני חן אחרות שמוצאן מינרלי.
מכיוון שהפנינה עשויה בעיקר מסידן פחמתי (אראגוניט וקלציט), היא נמסה בחומצה (חומץ, יין ואפילו מיץ תפוזים. ראו למשל את ספור ההתערבות של קליאופטרה ואנטוניוס ב"הרחבה") ומכאן שיכולה "להירקב". ייתכן ורוח חזקה במיוחד תערבל קרקעית ים בוצית המכילה ריכוז גבוה של מימן גופריתי (H2S) שהוא חומצה חלשה(2). מימן גופרתי נוצר מפירוק בקטריאלי של חומרים אורגניים בקרקעית בתנאים אל-אווירניים (3). ייתכן ומי ים אלו יכילו גם חומצה גופרתית (H2SO4) הנוצרת מתגובת מימן גופרתי וחמצן. החומצה הגופרתית חומצית ביותר ופועלת כממס חזק של גיר. חומצות אלו עלולות לגרום להמסה של פנינים הנמצאות בחלל הגלימה של צדפות או חלזונות. ניתן להוסיף שרוח "שדיא" שהיא רוח חמה עלולה להחיש המסת פנינים גם בסביבה של חומצה חלשה בגלל העלאת טמפרטורת המים(4).
 |
|
 |
|
תמונה 1. צדפת הפנינים |
|
תמונה 2. שרשראות פנינים |
הרחבה
בתלמוד אנו פוגשים את המרגלית פעמים רבות כשמה של אבן יקרה. בשנים מהאיזכורים למדנו על מציאת אבן יקרה זו במעי דג. כך קרה לבנו של יוסף בן יועזר כאשר קנה דג לאשתו וליוסף מוקיר שבת כשכר מצווה (ראה בערך ביניתא). מרובם של האיזכורים לא ניתן ללמוד על מהותה של האבן והפרט היחיד שניתן לומר עליה בוודאות שהיא אבן יקרה. מקובל לומר שמרגלית או מרגניתא היא הפנינה (Peal) וייתכן שנוכל לאושש סברא זו מסוגייתנו וסוגיות נוספות. המרגניתא מוזכרת בהקשרים ימיים דבר שמוביל אותנו אל הפנינים המופקות מרכיכות ימיות ובעיקר הסוג של צדפת הפנינים. מספרת הגמרא על שלושה נמלים שבשנים מהם הוציאו מקרקעית הים אלמוגים ואילו בשלישי העלו מהים מרגניתא כלומר פנינים. "תלת פרוותא הויין, תרתי בי ארמאי, וחדא דבי פרסאי. דבי ארמאי מסקן כסיתא, דבי פרסאי מסקן מרגנייתא, ומקרייא פרוותא דמשמהיג" (ראש השנה, כ"ג ע"א). רש"י במקום: "מסקן מרגנייתא - מקרקעית הים, על ידי בר אמוראי". בתאור מרכיבי הנוסחה הכימית להעברת כתמים במסכת נדה מצאנו: "ואשלג: אמר שמואל, שאלתינהו לנחותי ימא, ואמרו אשלגא שמיה, ומשתכח ביני נקבי מרגניתא, ומפקי לה ברמצא דפרזל" (נדה ס"ב ע"א). גם כאן ברור ההקשר הימי אם כי לא ברור מהו האשלגא. גם מסוגייתנו ניתן לדלות מידע על אופי הפנינה אך נקדים רקע ביולוגי.
את הפנינים מייצרות רכיכות שונות אך המקור העיקרי לפנינים בעלות ערך מסחרי הוא בכמה מינים של צדפות מהסוג Pinctada. סוג זה חי בעיקר במי ים טרופיים. אחד המינים שחצה את תעלת סואץ מים סוף מאכלס גם את הים התיכון. המינים החשובים הם: צדפת הפנינים הפרסית, צדפת הפנינים שחורת השפה, צדפת הפנינים לבנת השפה ועוד. לצדפות אלו יש ציפוי קשה ומבריק על הקשוות (בניגוד לחלזונות בעלות הקונכייה היחידה הרי ש"קונכיית" הצדפות בנוייה משני חלקים שביניהם נמצא גופה הרך של הצדפה. חלקי הקונכייה נקראים קשוות) הנקרא "דר" או גם "אם הפנינה".
הדר המצפה את הקשוות הוא גם חומר המוצא לייצור הפנינים על ידי הצדפות. הן מייצרות את הפנינה כתוצאה מגרוי על ידי עצם החודר לתוכן כמו למשל בעל חיים טפיל או גרגיר חול. ההפרשה משמשת כדרך לנטרל את השפעת העצם הזר על ידי עטיפתו בדר. בתמונת צדפת הפנינים ניתן לראות שצידה הפנימי של קשוות הצדפה מבריק כפנינה. חומר זה הוא גיר בהרכב מינרלי של קלציט וארגוניט המעורב בחלבון קרני קשה הנקרא קונכיולין. ההפרשות נערמות זו על זו בשכבות ויוצרות במשך הזמן כדור מבריק בגוונים שונים כמעט בכל צבעי הקשת.
המינים השונים מייצרים פנינים בצבע ובגודל מקסימלי שונה, כתלות בגודל מין הצדפה וצבעו הטבעי של הדר שהיא מייצרת. לברק הבוקע מפני שטח הפנינה יש חשיבות רבה בקביעת ערכה. הפנינים המובחרות הן המבריקות והזוהרות דמויות הראי ואילו לעמומות בעלות המראה הגירני ערך נמוך. הצבע הוא, כמובן, עניין של טעם אך ככלל ניתן לומר שהצבעים הנדירים ביותר הם גם המבוקשים והיקרים ביותר. הצבעים השכיחים ביותר הם: לבן, כסף, וצבע קרם. הצבעים הנדירים יותר: זהב, שמפניה, ורוד, אפרסק, צבע קוניאק ושחור.
בעת העתיקה היה איסוף הפנינים כרוך בצלילה לפרקי זמן ממושכים ללא אמצעי עזר. צלילה זו פגעה באופן קשה בתוחלת החיים של העוסקים בה. גם לאחר העלאת הצדפות הרי שהפנינים נמצאו רק באחוז קטן ביותר מהצדפות שנשלו. גם היום יש עדיין מקומות בעולם בהם מתקיים האיסוף בשיטה קדומה זו. לעזרת הצולל בן ימינו באים אמצעי עזר שונים ובעיקר צלילת המכשירים. גם כך הקושי גדול וההצלחה מוגבלת ולמעשה רוב הייצור היום מתבצע בעזרת גידול צדפות בשיטות של חקלאות ימית. מגדלים צדפות בחוות ימיות כאשר פרטים רבים חרוזים על חוטים ארוכים. מגרים את הצדפות לגדל פנינים באופן מלאכותי. פותחים בזהירות את שריון הצדפה ו"שותלים" בתוכה חתיכה זעירה שהופקה משריון צדפה אחרת, יחד עם פיסה קטנה של קרום צדפה פנימי. לאחר מכן משאירים את הצדפה בים במשך שנתיים עד שלוש. בניגוד לצדפות טבעיות, אחוז ההצלחה בגידול מלאכותי מגיע לכ-50%. פנינים "מלאכותיות" אלו עגולות יותר מן הפנינים הטבעיות, וערכן נמוך הרבה יותר.
בסוגיה בבבא בתרא (קמו ע"א) מועלת האפשרות שמשפחת כלה השקתה את חתנה במשקה (חמין) שהיה יקר מאשר דינר משום ששחקו לתוכו "מרגניתא" שהיא לדעתנו פנינה: "... אמר רב אשי: מאן לימא לן, דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי ואשקיה?(5)". במבט ראשון נראית שחיקת המרגניתא כאפשרות תיאורטית בלבד אך רבינו גרשום מפרש במקום: "דהכי רגילי אינשי, לשחוק מרגניתא במשקה משום רפואה". באופן מעט שונה מפרש הרשב"ם: "מאן לימא לן דלא שחיקי ליה מרגניתא - בכוס החמין שכן דרך השרים שותין אותו לרפואה". לפי שני הפירושים שתיית המרגנית היא לרפואה אך הרשב"ם מייחס אותה לשרים ולא לבני אדם מן השורה. כמובן שהפנינים היו יקרות מאד ורק עתירי ממון יכלו להרשות לעצמם תרופה מעין זו.
מענייין לקרוא תאור של שתיית פנינה בתקופה קדומה לחתימת התלמוד. תאור זה נכתב על ידי חוקר הטבע והמצביא פליניוס הזקן שהיה בן זמנו וחבירו של טיטוס:
"לעולם היו שתי מרגליות גדולות; שתיהן בידי קליאופטרה, המלכה האחרונה של מצרים, אשר מלכי המזרח הורישון לה. אנטוניוס סעד במשתאות שלה יום-יום לשובע, אבל נישאה גאוותנותו וחוצפתו, כי זלזלה היא בפזרנותו ובהודו; לכן שאל אותה, במה תוכל להוסיף לגדולתה - היא השיבה, שתוך ארוחה אחת תכלה עשרה מיליון ססטרטיוס. אנטוניוס ביקש להיווכח על כך, אבל לא חשב, שזה ייתכן. לפיכך התערבו ולמחרת הוכרע הדבר. הוגשה לו ארוחה מפוארת אך לא יוצאת דופן. הוא חייך ודרש את החשבון. אז אמרה היא, שזהו עדיין לא כלום ותוכיח, שהארוחה תשווה את מחירה, עשרה מיליון ססטרטיוס, ולאחר זאת ציוותה להביא לפני גביע משקה חמוץ, אשר חריפותו וכוחו ממיסים את המרגליות. היא ענדה אז באזניה איזה אוצר טבע מיוחד במינו. אנטוניוס התבונן באשר עתיד להיעשות, ואז הורידה היא מרגלית אחת, טבלתה ומשנמסה גמעה את המשקה. ל' פלנקוס, שופט ההתערבות, הושיט את ידו לעבר השנייה, כי התכוננה היא לכלותה באותו אורח, והכריז את אנטוניוס מנוצח לכל הדעות וכו'"(6).
פירוש הרשב"ם מאיר את מעשה קליאופטרה באור מעט שונה. אין בשתיית הפנינה משום טירוף יוצא דופן אלא כך היא "דרך השרים". ניתן אולי להתפלא על אנטוניוס שלא העלה בדעתו את אפשרות זו לפני ההתערבות. רבינו בחיי בפירושו לפרשת "תצוה" מתאר בפרוטרוט את אבני החושן וסגולותיהן הרפואיות והנפשיות בהסתמכו על "ספרי חכמת הטבע". בחלק מהן השימוש היה חיצוני בלבד על ידי תלייה או העברה על איבר מאיברי הגוף אך את חלקן ניתן היה לשחוק ולשתות או לאכול. גם היום מקובלת ענידת אבן אודם כסגולה ללידה קלה.
תאורו של פליניוס מחזק את הזיקה בין השם מרגלית או מרגניתא לפנינה דווקא, בניגוד לאבני חן אחרות בעלות הרכב מינרלי אחר. כך ניתן להסיק מתיאור הנוזלים החומציים שבהם השתמשה קליאופטרה על מנת להמיס את הפנינה. חומצה ממיסה בקלות גיר וכפי שנאמר לעיל המינרלים הקשים בפנינה הם ארגוניט וקלציט שהם למעשה גיר. גם בימינו משווקים תכשירים שונים, כמו קרמים לטיפול בעור, המבוססים על אבקת פנינים. אבקה זו מכילה 15 חומצות אמיניות שונות ומעל 10 יסודות קורט. השאלות האם אכן פנינים מתמוססות בחומץ והאם סיפור ההמסה על ידי קליאופטרה ריאלי עמדו במוקד ויכוח בין חוקרים. תצפיות מאוחרות יותר מצביעות על כך שאכן חומץ ממיס פנינים אלא שהתהליך נמשך כמה ימים. ראו כאן הצעות להסבר הסיפור.
כמה קוראים בקשו לדעת האם אין בשתיית הפנינה איסור שהרי מקורה בבעל חיים טמא. סוגייתנו עוסקת באנשים שנהגו על פי דין תורה שהרי ביקשו לדעת מה דינם של הסבלונות ואם כן בוודאי הקפידו גם על דיני כשרות. לא ניתן לתרץ את מעשיהם בכך שמדובר בתרופה שניתנה במצב של פיקוח נפש משום שהחתן הגיע רכוב על סוסו לבית ארוסתו בשמחה. הצגתי את השאלה לרב זאב ויטמן, רבה של חברת תנובה, ותשובתו מצ"ב כלשונה:
"דבר שאיננו ראוי לאכילה איננו בכלל איסור מאכלות כגון עצמות,קשות קרניים, צפורניים וכדומה. יתירה מזו במקרה תערובת ההלכה אומרת שעצמות הנבלה מצטרפות עם ההיתר לבטל את האיסור שנפל להיתר. גם היוצא מהטמא אם איננו ראוי לאכילה לא יהיה כמובן חמור יותר מהנבלה עצמה שדבר שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא מותר. ביוצא מהטמא יש גם כלל של פירשא שאיננה אסורה כמו שליה ודברים מאוסים אחרים שלא נאסרים כי נחשבים כפירשא בעלמא".
(1) הרמב"ם במבוא לפרק חלק מגדיר 3 קבוצות בני אדם על פי התייחסותם לדברי חז"ל. יהי חלקנו עם אלו המבינים שלא כל דברי חז"ל משקפים עובדות ריאליות אלא כוללים רמזים וסודות. בלשון הרמב"ם: "כת שלישית, מבינים שדברי חכמים הם משל - ... והם חי השם מעטים עד מאוד עד שאין ראוי לקרותם כת ... והם אותם בני אדם שנתברר אצלם גדולת החכמים ז"ל וטוב שכלם, ממה שנמצא בכלל דבריהם מורים על עניינים אמיתיים למאוד ... ושנתברר גם כן אצלם מניעת הנמנע ומציאות המחויב להימצא ... ונתאמת להם שדבריהם יש לו נגלה ונסתר, וכי הם בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים, דברו בהם בדרך חידה ומשל, כי הוא זה דרך החכמים הגדולים".
(2) גם חומצה אצטית, המרכיב העיקרי בחומץ, היא חומצה חלשה והוכח שהיא מסוגלת להמיס פנינים.
(3) אנו נחשפים לנוכחות המימן הגופריתי כאשר אנו חופרים מעט בקרקעית של גופי מים שונים ומוצאים בה שכבה שחורה בעלת ריח מצחין. שכבה זו נוצרת מתחת לפני הקרקע עקב פעילותם של חיידקים המנצלים את אטומי הגפרית, שמקורם בחומר האורגני המצטבר בקרקעית, בתנאים של היעדר חמצן.
(4) אחת הטענות נגד התכנות סיפור המסת המרגלית בחומץ, המיוחסת לקליאופטרה, היא שהתהליך נמשך כמה ימים שלא כנאמר בסיפור. כמענה לטענה זו הוצע שקליאופטרה הניחה את הפנינה בחומץ חם דבר שגרם להמסה מהירה יחסית.
(5) פירוש: אָמַר רַב אַשִׁי: מַאן לֵימָא לָן [מי יאמר לנו] שלֹא שָׁחְקִי לֵיהּ מַרְגָּנִיתָא דְּשַׁוְיָא אַלְפָא זוּזֵי וְאַשְׁקְיֵהּ [שחקו לו מרגלית ששוה אלף זוז לתוך כוס החמין והשקו אותו]? ואין איפוא להוכיח מכאן לגבי פחות מדינר.
(6) מתוך 'על אוצרות הים', גאיוס פליניוס סקונדוס, חקר הטבע, ספר ט', נד-נט C. Plinius Secundus, Naturalis Historia, ix.54-59 - תרגם מלטינית: ד"ר מאיר שש
רשימת מקורות:
פנינים – אתר מגזין ים
לעיון נוסף:
מקורות נוספים העוסקים בפנינה ודיון בכשרותה לאכילה ולמצווה ראה במאמרו של שלמה משה שיינמן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
