אלף בית רש"י

דיוק וחידוש ברש"י

גיטין דף לא

עמוד ב

רש"י ד"ה פלגאה. בעל מריבה שהיתה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב ב''ד כדאמרי' בפ''ק (לעיל דף ז.) בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות והוא היה גניבא כדמפרש התם:
בהמשך מסכתינו בדף סב ע"א בשלהי פרק הנזקין - מפרש רש"י פלגאה. חולק על החכמים שהיה מצערו למר עוקבא שהיה אב בית דין כדאמרי' בפרק קמא (לעיל דף ז.):
וכן במסכת עירובין (דף סא ע"ב) מפרש רש"י פלגאה. חולק על חכמים אתה:, ושם זה נאמר כלפי רבא, וצריך להבין מדוע רש"י במסכתינו משנה בלשונו ופעם כותב בעל מריבה ופעם מעדן לשונו וכותב חולק על חכמים, ובכל מקרה רש"י מחבר את התואר הזה למה שנאמר במסכתינו בפרק הראשון בדף ז ע"א על גניבא שבו עסקינן,

זהו דרכו של רש"י שמפרש לפי אוירת ההתרחשות של הסיפור בכל מקום, (ובפרט כאן שמדברים בעניני רוחות הגורמים את האוירה שבכל מקום וכפי שגם רואים בסיפור השני שמובא בהמשך הגמרא) כאן (בדף לא)גניבא עובר לפניהם וכשמתקרב עליהם מיד שואל אותם במה אתם עוסקים והם עונים לו ברוחות, וכנראה גם אמרו לו מה והוא עונה להם משהוא שונה ממה שהם אמרו, כל הסיטואציה נשמעת כמשהו קר ועניני מאוד על כן רש"י כותב כפי שהיה הענין במריבה עם מר עוקבא, ורש"י מצטט גם את דברי מר עוקבא בקשר לגניבא, ומה גם שאנו נמצאים בגמרא קרובים יותר לפרק הראשון וזוכרים את כל ההתרחשות, וכן יתכן לומר שסיפור זה היה קרוב יותר גם בזמן למעשה עם מר עוקבא והסיפור שבפר הנזקין היה בזמן יותר מאוחר.

עוד דיוק בלשון הגמרא עצמה בחילופי הדברים שבין רב הונא לרב חיסדא, שכאן נאמר - אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא א''ל אידך מקמי פלגאה ניקום וכו', ונראה מכך שכל אחד חלק על דברי השני , שאחד חשב שצריך לקום מפני שהוא בר אוריין והשני אומר לא בתמיהה מפני פלגאה ניקום, ונראה שגם הם לא קמו בסופו של דבר,

ובמהרש"א בחידושי אגדות כתב שגניבא שאלם במה עסקיתו בגלל שהם לא קמו בשבילו מזה הבין שהם עסוקים בלימוד ולכן לא קמו מפניו, והקשה החתם סופר איך הם ענו לו בשקר שהם עסקו בתורה ברוחות והרי הם כן הבחינו בו ועסקו בדיון אם לקום מפניו או לא, ומתרץ החתם סופר דכוונתם לומר ברוחות - בבני אדם בעלי רוח גבוהה או רוח נמוכה,

אבל בדף ס"ב לשון הגמרא - א''ל חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא אמר לו ומקמי פלגאה ניקום, נראה שהוא מסכים לדבריו שהוא בר אוריין (ובהנזקין רש"י מפרש מה הוא בר אוריין - בן תורה, וכאן לא) אלא שמוסיף ומקמי פלגאה וכו' שהוא גם פלגאה, וכנראה הם קמו מפניו, וכן גם נראה מהמשך ההתרחשות בגמרא שגניבא לא שואל אותם כלום אלא להיפך אומר להם שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי מתייחס עליהם בכבוד רב והם שואלים מאיפה הוא לומד לומר כך ולכפול בדבריו וכו', ע"כ רש"י מעדן ולא קורה לו בעל מריבה אלא חולק על חכמים,

אמנם במהר"ם שיף וכן במהרש"א בחידושי אגדות כתבו על המעשה בדף ס"ב שהוא מעשה אחד וכל פעם הגמרא סיפרה חלק מהמעשה שהיה שם, אבל כאמור על פי מה שמדויק מרש"י ומלשון הגמרא אלו שני פעמים.

הדרן עלך כל הגט בקׂל הגט פותח – בקנה של סופרים - ומסיים בקנה שבסל הנצרים המתייבש מהרוח - ובאנו לפרק השולח