האחרון
גיטין כט ע"ב
"אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו, בעי מיניה מרבי אבהו: שליח דשליח משוי שליח או לא? אמר להו: הא לא תיבעי לכו, מדקתני אין השליח האחרון, מכלל דמשוי שליח".
פירש רש"י: "האחרון - ולא תנן השני".
הקשה התוספות יום טוב מסכת דמאי פרק ז משנה ג ובמשנתנו וכאן בחתם סופר, שמצינו שגם מילת האחרון משמעה כמו השני:
וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים (בראשית לג, ב).
וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וכו' (שמות ד, ח-ט).
גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' (חגי ב, ט).
וגם בלשון משנה – שם במסכת דמאי פרק ז משנה ג: "פועל שאינו מאמין לבעל הבית נוטל גרוגרת אחת ואומר זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל זו עשויה תרומת מעשר עליהן ומעשר שני באחרונה".
עוד קשה, הכיצד אמרו: "דקתני אין השליח האחרון", ובהמשך: "דתנן אין השליח האחרון", הרי לשון המשנה הוא: "אין שליח אחרון" ללא הא הידיעה? ודוקא בלשון המשנה מדוייק שפיר שמדובר בשליח אחרון כלשהו – גם שלישי ורביעי. ואילו לשון "השליח האחרון" משמעו השליח הידוע כלומר השליח השני שרק הוא לבדו הוזכר לפני כן במשנה – "המביא גט ממדינת הים וחלה - עושה שליח בבית דין ומשלחו".
לכן אפשר שגירסת הגמרא היתה "דלא קתני אין השליח האחרון", ובהמשך: "דלא תנן אין השליח האחרון", והדיוק כנ"ל מחסרון הא הידיעה. והמעתיקים דלא דקו בלשון המשנה שינו את נוסח הגמרא הנראה כמהופך.
