סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"קשיא" - קושיה מכרעת?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין לא ע"א-ע"ב


מתני'. המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות,
מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני -
מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין,
אם אבדו - הרי זה חושש מעת לעת, דברי ר' אלעזר;
רבי יהודה אומר, בשלשה פרקים בודקין את היין:
בקידום של מוצאי החג,
ובהוצאת סמדר,
ובשעת כניסת מים בבוסר.
גמ'. מאי מעת לעת?
ר' יוחנן אמר: מעת לעת של בדיקה,
רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר בר' ינאי:
מעת לעת של הנחה... 

מבנה הסוגיה:

1.

דין א במשנה - יש חזקה שהפירות קיימים גם אם לא רואה ואתם:

מתני'. המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות,
מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני -
מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין,

2.

אם אבדו - הרי זה חושש מעת לעת, דברי ר' אלעזר;

הפירות אבדו:

רבי אלעזר סובר שחוששים שכבר נאבדו לפני שהאדם גילה שנאבדו – "מעת לעת".

מדובר בתנא רבי אלעזר בן שמוע [הוא "סתם" רבי אלעזר במשניות] שהיה תלמידו של רבי עקיבא וחברם של ר' מאיר ושל ר' יהודה ושל ר' יוסי.

3.

דברי רבי יהודה:

רבי יהודה אומר,

מפשט הלשון "רבי יהודה אומר" משמע שבא לחלוק. גם מסיום המשנה בסעיף 2 - "דברי רבי אלעזר - משמע שרבי יהודה כאן בא לחלוק עליו.

3.1

בשלשה פרקים בודקין את היין:
בקידום של מוצאי החג,
ובהוצאת סמדר,
ובשעת כניסת מים בבוסר.

4.
הגמרא מבררת את פרק הזמן המדוייק של "מעת לעת" לפי שיטת רבי אלעזר - לעיל בסעיף 2.

גמ'. מאי מעת לעת?

4.1
שיטת רבי יוחנן:

ר' יוחנן אמר: מעת לעת של בדיקה,

כלומר, חוששין שנאבד ביממה שלפני בדיקת האדם.

4.2

שיטת רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר בר' ינאי:

רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר בר' ינאי:
מעת לעת של הנחה.

כלומר, חוששים שהפירות נאבדו לא בזמן קרוב לבדיקה, אלא כבר אחרי 24 שעות משעת הנחת הפירות.

5.

הגמרא מביאה הוכחה לרבי יוחנן מלשון משנתנו, וממילא מהווה קושיה על הסברו של רבי יוחנן:

תנן: אם אבדו - הרי זה חושש מעת לעת;
בשלמא למ"ד מעת לעת של בדיקה - שפיר,
אלא למ"ד מעת לעת של הנחה, האי מעת לעת? עד מעת לעת מיבעי ליה!

6.

קשיא.

הגמרא נשארת בקושיה על ההסבר השני לעיל של רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר בר' ינאי.

7.

לכאורה, מכך שהגמרא מביאה מחלוקת בהסבר דינו של רבי אלעזר ודנה בה, משמע שהלכה צריכה להיות כרבי אלעזר כפי שמסביר אותו רבי יוחנן.

8.

דברי ר' אלעזר:
אמר ר' אלעזר: חלוקין עליו חביריו על רבי אלעזר,

הגמרא מביאה משנה שחולקת על "רבי אלעזר"

כאן מדובר באמורא רבי אלעזר בן פדת - תלמידו של רבי יוחנן.

8.1

האמורא רבי אלעזר מוכיח ממשנה במקום אחר שהיא חולקת על שיטת התנא רבי אלעזר במשנתנו.

דתנן: מקוה שנמדד ונמצא חסר, כל טהרות שנעשו על גביו למפרע, בין ברשות היחיד בין ברה"ר - טמאות.

משמע מהמשנה – "למפרע" – ולא כרבי אלעזר במשנתנו - בין לפי הסברו של רבי יוחנן, ובין לפי הסברו של רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר בר' ינאי.

9.

פשיטא דחלוקין!
מהו דתימא מאי למפרע?
מעת לעת, קמ"ל.

הגמרא מסבירה, שבאמת יש הכרח שהמשנה שדנה בעניין המקווה חולקת על רבי אלעזר במשנתנו.

10

לפי הנ"ל יתכן שהלכה צריכה להיות שלא כרבי אלעזר במשנתנו, שהרי העיקרון הוא שיש לפסוק כמשנה במסכת מקוואות, שהיא"סתם משנה".

11.

רמב"ם הלכות מעשר פרק ז הלכה ד:

המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשרות מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואוכל ושותה עד שיעשו כל אותן הפירות שהניח מעשר ונותן ללוי, מצאן שאבדו ה"ז חושש לכל שהפריש ואינו מעשר ודאי.

משמע שהרמב"ם פוסק כדברינו לעיל בסעיף 10.

12.

רדב"ז הלכות מעשר פרק ז הלכה ד:


מצאן שאבדו וכו'. ג"ז שם אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת ואמרי' עלה מאי מעת לעת רבי יוחנן אמר מעת לעת של בדיקה רבי אליעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ברבי ינאי אמר מעת לעת של הנחה
ונראה שרבי' פוסק כרבי אליעזר מעת לעת של הנחה שאמר חושש לכל מה שהפריש

הוא סובר שכוונת הרמב"ם לפסוק כשיטת רבי אלעזר במשנתנו [ולא כדברינו לעיל בסעיפים 10-11], וכהסברו של "רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר בר' ינאי" בשיטת רבי אלעזר.

12.1

הוא מקשה, מדוע לא נפסק כהסברו של רבי יוחנן בדעת רבי אלעזר במשנתנו, שהרי הגמרא נשארה ב"קשיא" על דברי "רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר בר' ינאי"!

ובגמרא אקשי' עליה ואסקי' ליה בקושיא
וא"כ כרבי יוחנן הו"ל למפסק

13.

והוא עונה:

וי"ל דאשכחן בכמה דוכתי קשיא והלכתא

באופן עקרוני, קושיה שמסתיימת בביטוי "קשיא" איננה קושיה מכרעת, ומצינו כמה פעמים בש"ס שההלכה נפסקה דווקא כאותה דעה שאמרו עליה שהיא "קשיא".

14.
והוא מחזק את הסברו:

והכא נמי לא אקשינן עליה אלא מלישנא דמתני' דקתני מעת לעת עד מעת לעת מיבעי ליה

קושיית הגמרא [שהסתיימה ב"קשיא"] היתה מלשון דברי רבי אלעזר במשנתנו, ולא מדין מסויים מוגדר וברור.
משמע מדבריו, שקושיה על דין אמורא מתוך לשון משנה איננה קושיה חזקה בכדי לדחות לגמרי את דינו של האמורא.

14.1

נראה לי שבהסברו לעיל בסעיף 14 הוא אולי לא משלים לגמרי עם ההסבר שלו עצמו לעיל בסעיף 13.
וכך גם משמע מהסעיף הבא.

15.

והוא מחזק חיזוק נוסף את ההכרעה - כפי שהוא מבין שזו הכרעת הרמב"ם:

עוד איכא ראיה להאי פיסקא דסתמא דמילתא דרבי אלעזר בר' ינאי מאבוה שמיע לה פירושא דמתניתין ורבי ינאי רביה דר' יוחנן הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב:

אמנם הלכה צריכה להיות כרבי יוחנן נגד "רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר בר' ינאי" מכיון שרבי אלעזר בן אנטיגנוס היה בדור שאחרי רבי יוחנן. אבל מכיוון שדבריו נאמרו בשם רבי ינאי, הרי שהלכה כמותו - נגד רבי יוחנן - מפני שרבי ינאי היה רבו של רבי יוחנן!

15.1

בדבריו לעיל יש חידוש גדול מאד, שהרי לא נאמר בגמרא שדברי רבי אלער בן אניטגנוס נאמרו משמו של רבי ינאי עצמו, אלא אמר משמו של בנו של רבי ינאי - רבי אלעזר בר' ינאי. וכאן החידוש: מן הסתם חכם אומר את דבריו בשם אביו גם אם הוא לא מציין זאת בפירוש.

15.2

אולי אפשר להגדיל ולחדש, שכל מקום שמובא בש"ס שם חכם בתוספת ציון שם אביו הכוונה היא שהחכם אמר את ההלכה בשם אביו!

16.

כסף משנה הלכות מעשר פרק ז הלכה ד:

[ד] המניח פירות וכו'. משנה ס"פ כל הגט (דף ל"א) המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומות ומעשרות. ואיני יודע למה השמיט רבינו תרומה. ומ"ש מצאן שאבדו ה"ז חושש לכל מה שהפריש. שם במשנה ואם אבדו הרי זה חושש מעת לעת דברי ר"א ובגמרא חלוקים חביריו על ר' אליעזר ופירש"י חלוקים ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודים וכל פירות שתקנו על ידי אותם פירות צריך לחזור ולהפריש
ופסק רבינו כמותם דרבים נינהו. ומ"ש ואינו מעשר ודאי. פשוט הוא:

משמע מדבריו, שהוא מסביר את הרמב"ם כדברינו לעיל בסעיפים 10-11.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר