הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כ"הניחא ל..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין כד ע"א
והא לא חזרה שליחות אצל הבעל!
דאמר לה: הוי שליח להולכה עד דמטית התם,
וכי מטית התם שוי שליח לקבלה.
הניחא למ"ד: אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה,
אלא למ"ד: אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, מאי איכא למימר?
טעמא מאי - משום דאיכא בזיון דבעל,
והכא בעל לא קפיד.
הניחא למ"ד: משום בזיון דבעל,
אלא למ"ד: משום חצרה הבאה לאחר מיכן, מאי איכא למימר?
דאמר לה: הוי שליח להולכה עד דמטית התם,
וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטך מיניה.
ואיבעית אימא, דאמר לה: הוי שליח להולכה עד דמטית התם,
וכי מטית התם אימר קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם,
ומשוי בי דינא שליח וליתבוה ניהליך. הדרן עלך המביא גט.
סוגיה מקבילה גיטין דף סג עמוד ב:
אמר רב: אין האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה,
ור' חנינא אמר: אשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה
1.
רמב"ם הלכות גירושין פרק ו הלכה ט
האשה שעשת שליח בעדים ואמרה לו טול לי גיטי ויהא לי בידך הרי זה שליח קבלה וכאילו אמרה לו התקבל לי גיטי,
ויש לאשה לעשות ג שליח קבלה לקבל לה גיטה מיד שלוחו של בעלה,
משמע שהרמב"ם פוסק בסוגייתנו כ"הניחא למ"ד: אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה".
וקטנה אינה עושה שליח לקבלה, אף על פי שחצרה קונה לה גיטה כגדולה, מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן שאינו בן דעת גמורה. +/השגת הראב"ד/ מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן. א"א זה הטעם אין לו טעם ולא ריח אלא אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני דעת אף שלוחכם בני דעת נמצא שהשליח והשולח צריכין להיות בני דעת.+
2.
הגהות מיימוניות הלכות גירושין פרק ו הלכה ט:
[ג] כרבי חנינא דאמר הכי בפ' התקבל (מסכת גיטין דף סג /ס"ג ב)
ודלא כרב דפליג עליה
וכן פסק רב האי גאון
וכן פר"ח וכן ר"י אלפס
הוא מציין שהרמב"ם פסק כמאן דאמר הראשון בסוגייתנו, שהוא רבי חנינא שמובא בגיטין דף סג ובניגוד לדעת רב, שמובא בסוגייתנו בשאלת הגמרא "אלא למ"ד: אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, מאי איכא למימר?"
2.1
חדא משום דרב תלמיד לגבי ר' חנינא הוא
הוא מציין שרב היה תלמידו של רבי חנינא
"רבי חנינא" "סתם" הוא רבי חנינא בר חמא [ראה באטלס עץ חיים כרך ד עמ' 193 רשימה של הרבה "רבי חנינא"],
היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא. יש מחלוקת בפרשנים אם היה גדול או קטן מהאמורא רב. הרמב"ם כותב שרב היה תלמידו של רבי חנינא בר חמא.
2.2
לפי דבריו יוצא פשוט שאין הלכה כתלמיד נגד רבו.
3.
והוא מביא נימוק נוסף שלא לפסוק כרב:
ותו דגרסינן התם ההוא גברא דשדר לה גיטה לדביתהו אזל שליחא אשכחה כי יתבא ולשה אמר לה הילך גיטיך אמרה ליה ליהוי (פקדון) [רש"י פי' וליהוי בידך ותהיה את שלוחי לקבלה] בידך
אמר רב נחמן אי איתא לדרבי חנינא עבדי ביה עובדא
אמר ליה רבא וכו' והא לא חזרה שליחות אצל הבעל
וכן אמוראי אחריני התם שלא נסתפקו אלא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל
משמע דפשיטא להו דהילכתא כרבי חנינא דאי לרב אפילו חזרה שליחות אצל הבעל פסול
הוא מוכיח שאמוראים נוספים בדף סג - רב נחמן ורבא - סוברים שהלכה כרבי חנינא.
3.1
והוא פוסק:
הילכך הלכה כרבי חנינא וכן פסק ר' שמחה בשר"ח.
4.
אמנם ה"ג פסק כרב דאין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכן פסק ראב"ן
יש מי שפוסק בסוגיה זו כ"רב".
ומפרש התם בלשון אחר טעמא דרב משום דחצרה הבאה לאחר מכן
נימוקו של רב מקובל [?]
ולפי הלשון הזה אין האשה יכולה בשום דבר לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ואפילו אם הבעל חפץ בדבר או שעשתה היא שליח קודם שעושה הוא שליח כשר דהשתא אין כאן בזיון דבעל.
ובירושלמי מוכח הכי דטעמא דרב משום בזיון הבעל דגרסינן עובדא הוה באשה שעשתה שליח לקבל גיטה משלוחי בעלה אתא עובדא קמיה דרב אמר אם רצה לחזור לא יחזור ופריך מיחלפא שיטתיה דרב ומתרץ אחורי הדלת היה עומד ושמע קולה פי' שמע כשעשתה שליח ולא הקפיד,
5.
ומ"מ כתב בספר התרומה וס"ה שנכון להחמיר ואין הדבר טוב לעשות כיון דלא אתמר הילכתא כמאן
וגם לא נודע איזה טעם עיקר שמא הלכה כמאן דאמר טעמא דרב משום חצרה הבאה לאחר מכן, ע"כ:
יש מי שמחמיר כי לא ברור כמי היא ההלכה. לא ברור למי הוא מתכוון בדבריו "כיון דלא אתמר הילכתא כמאן", האם כוונתו, שהגמרא עצמה לא הכריעה, או שכוונתו היא שלא ברור כמי הלכה במחלוקת הראשונים שהובאה לעיל - כמי לפסוק, כרב או כרבי חנינא. וגם לפי מי שפוסק כרב לא ברור מהו טעמו של רב, ויש נפקא מינה בין שני הנימוקים בדעת רב - כדברי הגמרא עצמה בסוגייתנו.
5.1
וקשה, הרי כך היא הדרך בכל הש"ס, ומדוע דווקא כאן הוא פוסק לחומרא ולא מכריע כאחת השיטות לעיל!
6.
יש מחלוקת פרשנים [בין בעלי הכללים] אם בדרך כלל הלכה כחכם שעליו נאמר הביטוי "הניחא ל...", או להיפך, הלכה כחכם שעליו נאמר "אלא ל... מאי איכא למימר?"
6.1
אולי אפשר לומר שלכן התלבט ספר התרומה - לעיל סעיף 5, וגם יתכן שלכן הרמב"ם לא פסק כרב מפני שהוא סובר כאפשרות הראשונה שהובאה לעיל בסעיף 6.
