הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמר רב...; רב... אמר
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין כג ע"א
מתני'. הכל כשרין לכתוב את הגט, אפי' חרש, שוטה וקטן.
האשה כותבת את גיטה,
והאיש כותב את שוברו, שאין קיום הגט אלא בחותמיו.
גמ'. והא לאו בני דיעה נינהו!
אמר רב הונא:
והוא שהיה גדול עומד על גביו.
א"ל רב נחמן: אלא מעתה, עובד כוכבים וישראל עומד על גביו הכי נמי דכשר!
וכי תימא ה"נ,
והתניא: עובד כוכבים - פסול!
עובד כוכבים לדעתיה דנפשיה עבד...
הערה: סוגייתנו היא אחת הסוגיות המרכזיות והיסודיות בהלכות גט.
1.
הלכות הרמב"ם הקשורות לסוגייתנו:
1.1
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה טו:
הכל כשרין לכתוב את הגט חוץ מחמשה, גוי ועבד וחרש ושוטה וקטן, אפילו האשה עצמה כותבת את גיטה, ישראל שנשתמד לע"ז או שהוא מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כגוי לכל דבריו.
1.2
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה טז:
ולמה אין כותבין אלו החמשה, מפני שצריך הכותב לכתוב לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת, והגוי על דעת עצמו הוא כותב, וחרש שוטה וקטן אינן בני דעת, והעבד אינו בתורת גיטין וקידושין לפיכך הוא פסול כגוי לכל דבריו, ואם כתב הגט אחד מחמשה אלו אינו גט אף על פי שחתמו בו עדים כשרים ונמסר לה בכשרים.
כי צריך כתיבה לשמה - כרבי אלעזר שסובר ש"עדי מסירה כרתי", ולא כרבי מאיר שסובר ש"עדי חתימה כרתי" וצריך חתימה לשמה.
1.3
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה יז:
כתב אחד מן החמשה טופס הגט והניח מקום התורף שהוא מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם וכתבן הפקח הגדול הישראלי לשמו הרי זה גט כשר.
1.4
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה יח:
מותר י להניח חרש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט לכתחלה והוא שיהיה כ גדול עומד על גבן, אבל הגוי והעבד אין כותבין הטופס לכתחלה ואפילו ישראל עומד על גבן, שלא התירו לכתוב טופסי גיטין שלא לשמה לכתחלה אלא מפני תקנת סופר כמו שביארנו.
2.
בסוגייתנו מובאות כמה שיטות חכמים להסבר משנתנו:
רב הונא; רב נחמן ורב יהודה אמר שמואל.
3.
רא"ש מסכת גיטין פרק ב סימן כה:
מדהביא רב אלפס הני תרי אוקימתות דרב הונא ושמואל וכתב דינא דעובד כוכבים בתר אוקימתא דשמואל אף על גב דקאי אאוקימתא דרב הונא דמכשר חרש שוטה וקטן כשגדול עומד על גביו אבל עובד כוכבים לא משום דאדעתא דנפשיה קא עביד משמע מתוך דבריו דאוקימתא דשמואל קיימא אאוקימתא דרב הונא דמוקי למתניתין כשגדול עומד על גביו
והוסיף הוא אף כשגדול עומד על גביו דווקא טופס
אבל לא תורף
ועובד כוכבים דלדעתיה דנפשיה קא עביד אפי' טופס לא דגזרינן אטו תורף
וכן חש"ו כשאין גדול עומד על גביו גזרינן טופס אטו תורף
וכן כתב הרמב"ם ז"ל דאסור לחש"ו לכתוב טופס הגט אלא אם כן גדול עומד על גביו
וכן כתב ה"ר מאיר הלוי ז"ל דשמואל קאי אאוקימתא דרב הונא
ודקדק מדקאמר אמר רב יהודה אמר שמואל דאי לפלוגי אתי הוה ליה למימר רב יהודה משמיה דשמואל אמר ולקמן בפרק כל הגט (סימן ב') נדקדק בו יותר בע"ה:
הוא מוכיח שהסברו של שמואל [כמובא בגמרא: "רב יהודה אמר שמואל"] בא להוסיף על דברי רב הונא שהובאו בתחילת הסוגיה מכך שהגמרא מנסחת את הפתיחה לציטוט: "אמר רב יהודה אמר שמואל", ואם בא לחלוק הפתיחה היתה צריכה להיות מנוסחת "רב יהודה משמיה דשמואל אמר". כלומר, כשדברי חכם מובאים באופן שהמלה "אמר" מופיעה לפני שם החכם הרי שבא לומר דבר חדש או דבר נוסף לאמור לפניו, וכשהמלה "אמר" מובאת אחרי שמו של חכם הרי הוא בא לחלוק על האמור לפניו.
3.1
אלא שיש להעיר על הציטוטים מסוגייתנו שמובאים בדבריו:
א. בסוגייתנו נאמר "רב יהודה אמר שמואל", ולא "אמר רב יהודה אמר שמואל".
ב. בסוגייתנו נאמר "רב יהודה אמר שמואל" ולא "רב יהודה משמיה דשמואל".
4.
מגיד משנה הלכות גירושין פרק ג הלכה טו:
"... ודעת רבינו הוא דשמואל מוסיף אדרב הונא וס"ל דתרתי בעינן שיור התורף ועמידת גדול על גבן
ובכי האי גוונא היא מתני' דהכל כשרים לכתוב את הגט ואפילו חרש שוטה וקטן דמשמע אפי' לכתחלה..."
דומה לדברי הרא"ש לעיל בסעיף 3.
