הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי ורשב"ג - כמי הלכה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין כב ע"א
ואכתי בדאשרוש לא פליגי?
והא תניא: אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ, טבל וחולין מעורבין זה בזה, דברי רבי;
רשב"ג אומר: הגדל בחיוב - חייב, והגדל בפטור - פטור;
מאי לאו מקצת נופו בארץ ומקצת נופו בחוצה לארץ!
לא,
מקצת שרשין בארץ ומקצת שרשין בחוצה לארץ.
ומאי טעמא דרשב"ג? דמפסיק צונמא.
מאי טעמא דרבי? דהדרי ערבי.
1.
רדב"ז הלכות תרומות פרק א הלכה כד:
[כד] אילן שעומד בח"ל ונופו נוטה לארץ וכו'. פרק המביא תניין (גיטין דף כב) ת"ר אילן מקצתו בארץ ומקצתו ח"ל טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב והגדל בפיטור פטור
ומוקמינן לה שהיו מקצת שרשיו בארץ ומקצת שרשיו בח"ל ומ"ט דרשב"ג דמפסיק צונמא מאי טעמא דרבי דהדרי ערבי ופסק הלכה כרבי
ומינה שאם היו כל שרשיו בארץ או בח"ל הכל הולך אחר השרשים:
הרמב"ם פוסק כ"רבי" נגד רשב"ג.
2.
ניתן להסיק ממנו 2 מסקנות בכללי פסיקה:
2.1
הלכה כ"רבי" נגד אביו / "אב ובן"
2.2
הכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו" [אף נגד "רבי"?] לא תקף בברייתא אלא במשנה בלבד.
3.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ק:
3.1
המאירי פוסק כרשב"ג מפני "שאין הלכה כרבי במקום אביו"
3.2
ראה ב"ילקוט ביאורים", שם, הערה פח:
שיש מוכיחים מסוגייתנו שבאמת הרמב"ם פוסק באופן עקרוני כ"רבי" במקום רשב"ג.
3.3
ומביא:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רלח:
הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו,
ובמקום אביו אין הלכה כמותו,
מכאן הוא מרחיב בשאלה האם הלכה כרבי אפילו נגד אביו:
כ"כ הכריתות בימות עולם ש"ג סי' ד' ואחריו נמשך הר"ב ה"ע בפ"א משער החמישי וכן ראיתי להרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק הניזקין שהביאו דברי הגאון שפסק כרשב"ג לגבי רבי משום דאביו ורבו היה ומדשתקו ליה ולא הזכירו שום חולק עליה משמע דאודויי אודו ליה...
כלומר, רשב"ג היה גם אביו של "רבי" וגם רבו, ולכן נראה יותר, שאין הלכה כרבי נגד רשב"ג.
4.
ויש אומרים שבמקרה שדברי "רבי" מוקדמים לדברי רשב"ג - הלכה כרשב"ג, ולפי המהר"י קורקוס הרמב"ם סובר תמיד שהלכה כרבי גם נגד רשב"ג.
4.1
והיש"ש סובר שהלכה [האם רק בין רבי ורשב"ג] כמי שמובא ראשון ביניהם, כמו שהכלל הוא שהלכה כתנא קמא נגד תנא שמובא אחריו. ואולי לפיו מובן מדוע לעיתים יש "סתם משנה" דווקא בסוף משנה, כאילו מדובר ב"תנא בתרא" לעומת "תנא קמא", שדנים בזה הפרשנים כמי הלכה.
4.2
אולי קשור לכלל הכללי כאשר יש שתי לשונות בגמרא כמי הלכה, כלשון ראשון או כלשון אחרון ["לישנא קמא" ו"לישנא בתרא"].
5.
ונראה לי להעיר:
מתוך הנחה שכל הנאמר לעיל מתאים גם לגבי מחלוקת בין "רבי" לרשב"ג במשניות ולא בברייתא:
א.
כש"רבי" עצמו ערך/כתב את משנתנו האם הוא ידע שהלכה כמותו או שאין הלכה כמותו. אם הוא ידע שאין הלכה כמותו נגד רשב"ג [אביו ורבו] הרי שבכוונה הוא שיבץ את דבריו במשנה כדי ללמוד מדבריו את ההסבר לדברי רשב"ג, ואולי יש בזה דווקא הערצה לאביו-רבו.
ב.
אבל יתכן שכללי הפסיקה "נוצרו" אחרי דורו של "רבי", ו"רבי" כתב את כל המחלוקות במשנה כדי שהדורות הבאים יכריעו, לפחות לגבי כמה כללי פסיקה מיוחדים שנוגעים ל"רבי" עצמו - כמו "הלכה כרבי מחברו", ו"הלכה כרבי נגד רשב"ג".
ג.
לגבי כל הנ"ל כשמדובר בברייתא - כבסוגייתנו מסכת גיטין דף כב - ניתן לומר, שיש כללי פסיקה שונים, שלא נקבעו כמובן לפי הכרעות "רבי" ובית דינו, אלא לפי הכרעות תלמידיו ותלמידי תלמידיו - האמוראים.
